ספוילר "שובר שורות" עונה 5 פרק 16, פרק אחרון לסדרה
צפיתם בפינאלה? פנקו את עצמכם עם כמה תגובות מעולות של האינטרנט עליו ועל הסדרה.
"This should make one hell of a story"
(וולט, תחילת הפרק)
זה מצחיק, אחרי הפרק הקודם תהיתי איך תתמודד הפינאלה עם כל כך הרבה מאורעות שאמורים לקרות בה. בדיעבד, אחרי שכבר פרסמתי את הביקורת, קלטתי שזה לא כזה מסובך – סרטים באורך מלא עושים את זה כל הזמן. אלא ש"שובר שורות" אינה סרט באורך מלא, ואלוהים וגולשי הקהילה הטובה הזו יודעים שלא חשֹכתי ממנה את שבטי לאורך חלק ניכר מארבע מתוך חמש עונותיה בעקבות פרקים שלמים שמתמקדים בזבוב מחורבן, סצינות אווירה יומרניות של שלט מתנופף ברוח, מכונית ריקה עושה באונסינג או דובי ורוד בבריכת שחור-לבן, וסתם רגעים בוטים שרצוי היה לוותר עליהם. העונה החמישית המחישה עד כמה הסדרה הזו יכולה להיות מעולה כאשר היא ממוקדת, והפרק האחרון היה מייצג מושלם לטענה הזו. ומושלם היא המילה, כי הפינאלה הזו מבחינתי יכולה להיכנס לפנתיאון.
הפרק סיפק הכל. רגעים של שקט, כמו הפתיח של וולט הקפוא – וואו, זה נראה ממש קפוא – שמנסה להתניע את המכונית. רגעים עזים של רגש, כמו הביקור שלו במגורי משפחתו. סצינת אקשן היסטרית, כמובן. וגם קלוז'רים מופלאים; לעתים רק בנגיעות קלות, אבל כה מספקות [1]. בתור התחלה, הבנו מה הצית בוולט מראם של אליוט וגרטשן שוורץ בפרק הקודם, רגע אחרי שכבר החליט להיכנע. התשובה: תכליתיות גרידא – הוא יכול להשתמש בהם כדי להעביר את הכסף אל משפחתו. זה היה מחוכם ונהדר, כי לא זאת בלבד שהשימוש של וולט בבני הזוג שוורץ כדי לסייע למשפחתו מתכתב יפה עם תחושת הנחיתות שמלכתחילה הובילה אותו אל הדרכים הרעות, אלא שקו העלילה הזה נולד מפאת בקשתו של ילד חולה סרטן מווינס גיליגן, כי הוא התעניין לדעת עוד על גרטשן ואליוט. יש בזה משהו פיוטי, לא?
[1] אפילו קיבלנו גם את באדג'ר וסקיני פיט פעם אחת אחרונה.
כשוולט נכנס בנון שאלאנט לביתם של השוורצים, הוא הסתובב בו בנחת, סקר אותו, התפעל. נדמה שהרהר על כך שבית כזה וחיים כאלה היו יכולים להיות מנת חלקו. יחד עם האופן שבו נהג בהם, הייזנברגי למהדרין, אפשר היה להבין שוולט עדיין שבוי באותן תפישות שתמיד הנחו אותו. אך לא. זה היה וולט שונה. הדאגה למשפחתו עדיין הייתה בראש מעייניו, אבל במהלך הפרק הוא עשה שלושה דברים שהתפרשו בעיניי כגאולה עצמית.
הראשון היה כאשר ביקר אצל סקיילר. הסצינה הזו הראתה לנו בפעם האחרונה את כל משפחתו של וולט שנותרה, כולל מארי בשיחת הטלפון, וזה היה כה מרגש. המפגש של וולט עם בתו הפעוטה הישנה, יודע בוודאות שלא יראה אותה שוב לעולם, שבר את לבי, בייחוד לנוכח העובדה שהגיע מיד אחרי שסקיילר קיבלה ממנו את מקום קבורתו של האנק. ואז, רגע לפני שיצא לגמרי מהמתחם, הוא ראה את בנו מגיע הביתה, פוסע אל המפתן. הוא דידה, נכנס, סגר את הדלת מאחוריו – גם זו הייתה הפעם האחרונה שבה וולט ראה אותו וידע את זה. אבל עוד לפני כן, בשיחתו עם סקיילר, וולט הודה בפניה בפשטות: "עשיתי את זה בשבילי". שעות ספורות לפני שימות, וולט מתוודה על חטאיו. לא על המוות והאלימות והסמים וכל הדברים הידועים, אלא על השורש, דבר שמעולם לא הכיר בו עד כה.
שני החיוויים הנוספים לגאולה של וולט הגיעו בסצינת השיא האורגזמטית, המפגש עם הניאו-נאצים. הראשון שבהם היה כמובן העובדה שהפיל את ג'סי ארצה רגע לפני שהפעיל את מכונת הירייה (כמה מגניב זה היה?), בוחר להציל את חייו אחרי שלפני מספר חודשים הקריב אותם ואף הגדיל והוסיף לו סבל כשסיפר על ג'יין. הפעם השנייה הייתה אחרי שנפסק הירי, כאשר ג'ק אמר לו שאם יהרוג אותו לעולם לא ידע היכן שאר הכסף. וולט לחץ על ההדק עוד לפני שג'ק סיים את המשפט, הדם שלו ניתז על המסך (כמה מגניב זה היה?). וולט הוא כבר לא אותו אדם. הוא מפוכח. חודשי הגסיסה לבדו בבקתה ללא ספק הקנו לו מספיק זמן להתמודד עם עצמו ולעשות חשבון נפש. מעט אחרי כן, רגע לפני שנפרדו דרכיו עם ג'סי, הוא הנהן כלפיו. ג'סי הנהן בחזרה. מחווה כה קטנה שהמשמעות שלה כה אדירה, גם עבור שניהם, אבל בעיקר עבורנו הצופים.
ובשעה שוולט נאסף לאטו אל אבותיו, ג'סי סוף סוף נגאל. קודם כל הוא חונק את טוד בשלשלאות ידיו – צדק פואטי וקתרטי במלוא הדרו. כלום לא יצליח לשחרר באמת את הנפש האומללה והדווייה הזו אחרי כל מה שעברה, רק הזמן יצליח לעשות את החסד הזה, בוודאי שנים מעכשיו. בינתיים המראה שלו כשהוא נוהג משם היה שווה הכל. ובכל זאת זכינו גם מעבר לכך. זכינו גם לראות שהוא יהיה בסדר.
יחסית לסדרה שעוסקת בסמים והציגה לא פעם ולא פעמיים אנשים בהיי, "שובר שורות" בדרך כלל נמנעת מסצינות הזיה או פנטזיה או חלום. הייתה רק אחת שאני יכול לחשוב עליה, אי אז בעונה הראשונה, שבמסגרתה ג'סי לקח מת' והזה ששני אופנוענים באים להרוג אותו. יתר הפעמים הראו מה קורה מסביב להיי ולא בתוכו. כעת ג'סי הכלוא והקשור והמוזנח מבשל מת', אבל חולם בהקיץ על מלאכת יד, עוסק בנגרות בסדנה המיועדת לכך, יוצר ומלטש, נוהג בעץ בעדינות, בוהק כתמתם נכנס אל תוך החדר. (עדכון מהתגובות: זה היה רפרנס ישיר לדבריו של ג'סי בעבר בקבוצת התמיכה שלו היה יכול היה עובד עם ידיו, כשם שעשה בכיתת מלאכה בתיכון). זו כל משאת נפשו של ג'סי ממקומו בשאול התחתיות. חיים רגילים, פשוטים, מקורקעים, אפשר לומר אפילו ישועים, מלאכת יד עם חומר שהיה כאן מאז ומתמיד. ייתכן שזו פנטזיה, אבל אני מאמין שכשם שעשתה העונה פעמיים עד כה, הסצינה הזו סיפקה מבט אל העתיד. מבט אמיתי, חומל ומרגיע. בין אם זה פלאש פורוורד ובין אם מאווייה שעוזרת לג'סי להתמודד עם השעבוד שלו, המטרה זהה: לאשש לנו כי למרות כל מה שעבר, ג'סי יהיה בסדר.
***
שימו לב: מערכת התגובות חזרה להיות Disqus כמו בעבר, ומאפשרת המון פיצ'רים מצוינים למעקב אחרי התגובות ולכתיבה נוחה שלהן. עם זאת, עדיין יש שני באגים מציקים:
1) כדי להגיב לתגובה יש ללחוץ על כפתור "צטט". כן, המילה Reply תורגמה משום מה ל"צטט" ולא ל"הגב". משתמשים ישראלים כבר ביקשו תיקון לפני מספר שבועות, אבל עד כה לא קרה כלום.
2) כאשר מתחילים משפט במילה באנגלית, כמו נניח "LOL", הסדר של העברית והאנגלית בכל התגובה משתבש. לכן התחילו במילה בעברית ורק אז תמשיכו כרצונכם, כמו למשל, "אוי, LOL" או סתם "לול" (אבל עדיף לא "חחחחחחחחחח").