כבר בפרק הראשון של "שטיסל" היה רגע פשוט נפלא. עקיבא (מיכאל אלוני) הקים גמ"ח של תנורי חימום, ואלישבע (איילת זורר) באה אליו במהלך גשם סוער כדי לבקש אחד. היא עמדה על סף הדלת, כפי שהצניעות דורשת, ולפני שהוא נותן לה תנור ספירלה החליט עקיבא לבדוק שהוא אכן פועל, לגנוב בכך עוד כמה דקות במחיצתה. הוא חיבר את התנור ובינתיים הם הסתכלו זה בזו במבוכה, ביניהם ניצב התנור, והספירלות המתחממות שלו סיפרו את כל הסיפור.
לאורך הפרקים הבאים היו עוד כמה רגעים ממוגגים כעין זה. כמו למשל מִצְוַת החינוך שעקיבא ביקש לבצע ולהכות את תלמידו השובב, אבל לבסוף לבו לא מלאו והוא נתן לו חטיף בננה במקום. או שני בעליה המנוחים של אלישבע שמתקיימים בדימיונה במטבח (כמו אצל מגי ב"חשיפה לצפון"), ומשתתקים לחלוטין כשהילד ישראל נכנס לחדר; אמנם פרי דימיון אבל עדיין מתגעגעים לילד שלהם.
מתחילתה "שטיסל" הייתה סדרה נורא מתוקה, אבל הרגעים הקטנים האלה רמזו שוב ושוב שיש בה משהו יותר מזה. אני חושב שהפרק האחרון, החמישי, היה הראשון לממש את ההבטחה הזו במלואה (ספוילר לפרק). Continue reading