ספוילר "ארסטד דיבלופמנט" עונה 4 פרק 4
טוב, אמרתם שהפרק הרביעי טוב והוא אכן כזה. קצת מבאס שחוזרים למייקל עוד לפני שזכינו לטעימות מצד האחרים (טוביאס! ג'וב!), אבל בסדר, לפחות משקמים מהר את הרושם שהותיר הפרק הראשון הנוראי. מה שהיה מצחיק בפרק הוא דווקא עניינים שפחות הכרנו ב"ארסטד". כלומר כן, אבל בלחיצה מהותית על הגז – בדיחות על חשבונו של רון האוורד. הן היו בכל מקום ובכל רובד, כולל מה שהכי הצחיק אותי, הטקסטים ששמו בפיו של הנרי ווינקלר, חברו משכבר ה"ימים מאושרים" ושהובא על ידו ל"ארסטד" מלכתחילה, שכללו בעיקר שטמה וקללות. אבל בנוסף היו המון קריצות ואזכורים לסדרה ההיא ולדמויותיה, בהן בארי שלא מצליח להגיע לצ'אצ'י (המנעול, אבל גם שם הדמות שגילם סקוט באיו, הוא בוב לאבלו, ב"ימים מאושרים" – בן דודו של פונזי, שגילם כמובן ווינקלר עצמו), או בארי הצעיר (בנו של ווינקלר, כאמור) אומר את ה"הייי" האלמותי של פונזי וכהנה וכהנה.
אבל יותר מכל ניכר שמיץ' הורביץ ומרעיו נהנו לשים בפיו של רון האוורד כמה וכמה אמירות נוראיות על עצמו, כולל המגלומניה שהתבטאה בין היתר במלחמה מול ג'רי ברוקהיימר ובליהוק תפקידו של אופי בגרסת הסרט של "המופע של אנדי גריפית'", או ספק גילוי-העריות שהסדרה הזו מאז ומתמיד אהבה, הפעם בדמות בתו/מאהבתו. נותר רק להודות על כך שהפעם לא מדובר בבתו האמיתית אלא באיילה פישר (הכה חמודה).
מעבר לכפלי המשמעות האלה, היה נחמד לאחד את החבורה הישנה, אותו צוות ב' של מייקל, ולהעלות דברים מעברה של הסדרה, אלמנט שעזר לרומם את הפרק רק מעצם התזכורות לימים – ובכן – מאושרים יותר.
קטנות
* שוב אזכור של יען, הפעם כינוי שניתן למייקל במסגרת ראיון העבודה שלו בגוגל. בנוסף, אני מתחיל לתהות אם גם אזכורה החוזר ונשנה של פיניקס אמור לשקף בסופו של דבר איזו לידה מחדש.
* גם הגרינץ' נתן הופעה נוספת, הפעם בדמות בובה שקרל וות'רס חומד.
* התקרה הנמוכה בקומה שבה עבד מייקל הייתה לגמרי "להיות ג'ון מלקוביץ'", נכון? ויחד עם רון האוורד המקריין את עצמו, כלומר שכבות המטא הרבות, אני מתאר לעצמי שזה היה מכוון. נחמד.