משחקי וידאו
ספוילר "בנות" 2.07
גם השבוע, כמו בפרק של שבוע שעבר, מנסה "בנות" לשחק אותה רצינית. בפרק החדש, הראשון בסדרה שנכתב על ידי ברוס אריק קפלן ("עמוק באדמה", "סיינפלד") מצטרפת האנה לג'סה, שנוסעת לבקר את אביה המנוכר. אם כי זה לא נאמר במפורש בפרקים קודמים, דמותה של ג'סה צועקת daddy issues כבר מהפרק הראשון בסדרה, כך שכבר בתחילת הפרק ציפיתי לדינמיקה מעניינת. האם קיבלתי את מבוקשי?
ובכן, אין ספק שהפרק היה משונה. לינה דאנהם שוב ניסתה להתעלות על עצמה עם רמת חוסר המודעות שמפגינה דמותה של האנה. היא גם שוב הצליחה לעשות זאת, עם דלקת בדרכי השתן וכל מה שמגיע איתה, ולקיחת בתוליו של בחור בן 19 שלא היה שווה את שמונה השניות שלקח לו לגמור בעת שהוא שכב מעליה בבית קברות חשוך. כן, זה קרה, וזה לא היה נעים. אני חייבת להודות שאם עד עתה קיבלתי בהבנה את כל השטויות שהאנה עושה, משום מה הרגע שבו היא שכבה עם פרנק ואחר כך האשימה בכך את ג'סה היה הקש ששבר את גב הגמל. "את רצינית?" שואלת ג'סה את האנה כאשר זו טוענת כי היא שכבה עם פרנק רק כי חשבה שג'סה תכננה שזה מה שייקרה. ואני מצטרפת לקריאה זו. אין לי בעיה עם זה שהיא תשכב עם כמה אנשים שהיא רוצה, אבל במהלך הפרק היה ברור שהאנה לא עושה זאת הפעם מתוך רצון ממשי אלא מפני שזה מצופה ממנה (אלוהים יודע על ידי מי) בשלב ספציפי זה של החיים. וכאמור, היא האשימה את חברה שלה על משהו שהיא עצמה בחרה לעשות עם גופה. האנה, בשלב זה הגיע הזמן לקחת נשימה עמוקה ולשקול מחדש את ההחלטות שלך.
ועכשיו נחזור לג'סה. אם כי ההתעסקות בנושא, כמו שכל נושא רציני ב"בנות", הייתה קצרה מדי ולא ממצה, אני חייבת להודות שאכן מאוד נהניתי מהאינטרקציה של ג'סה עם אביה. היחסים ביניהם נגעו בשאלה המעניינת של האשמה בין הורים וילדים – הוא עזב אותה בגיל צעיר, והיא בשלב מסוים הפסיקה לנסות לרדוף אחריו, וכך במין מעגל רעיל התרחקו השניים אחד מהשנייה. במקרה זה, ארשה לעצמי לקחת את צדה של ג'סה. ישנם הורים בימינו שמתנהגים כאילו שלעזוב את ילדיהם בגיל צעיר ולהתקשר פעם בשנה זה עניין של מה בכך, ומשום מה שוכחים שגם אחרי גיל 18, אותם ילדים הם עדיין ילדים. כולנו תמיד ילדים, ויש מין הרגשה כזו שברגע שהורה מוותר על תפקידו, זה משהו שהוא כבר לא מבין. אם כך, כמובן שגם מהמפגש הזה יוצאת ג'סה מאוכזבת. מאוכזבת ולא מופתעת כלל.
כמו על הצופים, גם על האנה משפיעה חוויית המפגש עם אביה של ג'סה. האנה מחליטה להתקשר להוריה ולהודות להם על תמיכתם – הדבר הטוב הראשון שהאנה עשתה מזה זמן מה. אך מסתבר שלא כל כך פשוט לכפר על 24 שנות פריבילגיה ופינוק באמצעות שיחת טלפון יחידה, וכל מה שהאנה מקבלת בחזרה זה צעקות מאמא על כך שהיא לא מאמינה לה ואין לה כוח לשטויות שלה. לא מפתיע ולגמרי מוצדק.
אם כך, בעוד שגם הפרק הנוכחי (כמו ששת קודמיו) לא תרם כלל לעלילה של העונה, כי בעצם, אין כזו, אני יכולה להגיד שנהניתי מהפרק. הוא גם ממש נתן לי חשק לפגוש גם את אמה של ג'סה, שרק הוזכרה בקצרה בעונה הראשונה. האמת היא שאני מוצאת שכל מפגש הורי בסדרה ממש מוסיף בשר לדמויות (אפילו הופעתה הקצרצרה של אמה של מארני בפרק הראשון של העונה) ועוזר להבין אותן יותר, ולמרות שיש לי הרגשה שזה לא יקרה ברמה שתספק אותי, אני מקווה שייצא לנו להיתקל בעוד הופעות אורח כאלה.
אציין שכמובן, כל ההתעסקות הזו עם יחסים בין הורים וילדיהם ואיך זה משפיע על הדמויות ומסביר אותן אינה משהו חדש. ידענו שלג'סה יש הורים שלא אכפת להם, זה תמיד היה ברור, וגם תמיד היה ברור שככה אמורה להיות מוסברת ההתנהגות שלה. כנ"ל לגבי האנה וההורים שלה. ברור שאין פה משהו מקורי. אבל שוב, נחמד לראות גם את הסיפורים הללו, שראינו כבר בכמה וכמה מקרים אחרים, דווקא בסדרה הזו ספציפית בגלל ש"בנות" בתור חבילה אחת כן נתפסת כפורצת גבולות.
ולסיום, ג'מיימה קירק המהממת מוכיחה שוב שהיא אחת השחקניות החזקות בקאסט, וג'סה הופכת אט אט מהדמות השנואה עלי ביותר (חוץ מאדם, שלנצח יחזיק בכבוד זה) לדמות שאני הכי מצפה לראות. לצערי נראה שהחל מהפרק הבא לא נזכה להיתקל בה כל כך הרבה, אבל לפחות כל הופעה שלה נותנת לי את התקווה ש"בנות" עדיין יכולה לחזור מהבור העמוק שהיא חופרת לעצמה כל העונה.
—
נטליה ירמין מפעילה את הבלוג המצוין אום כולתורה.