"אימפריית הטיילת" 3.09

זה היה פרק של רגשות מעורבים. מצד אחד, מבחינה תמטית הוא היה ממש לא טוב בעיני. זה עשוי להישמע כאילו אני מתאכזב מפאת ציפיות שבניתי בלי שאף אחד הבטיח לי שיתקיימו, אבל הציפיות הללו, כפי שניסחתי אותן בסיכום של הפרק הקודם, התבססו על הרעיון של "אימפריית הטיילת" עצמה – היעדרה של בילי מאלץ את נאקי להתעמת עם העובדה שרצח את ג'ימי. דווקא עכשיו כשבילי מתה, לא היה לנגזרת הזו שום זכר. זהו חוסר עקביות שלא רק פוגם בפרק הנוכחי, אלא בעיניי גורע גם מהפרק המוקדם ההוא.

בדרך כלל הפרקים שאחרי פציעתה של דמות מרכזית, ההתנודדות בין המציאות לבין חלומות וזכרונות, מביאים עמם את הרגעים הכי חזקים שניתן להעלות על הדעת, את ההצפה הכי אינטנסיבית ומכווצת לב של סודות הדמויות. תחשבו על ג'וש בפרקים הראשונים של העונה השנייה ב"הבית הלבן", או האוס בפרק "שלושה סיפורים", או בטי דרייפר תחת השפעות משככי כאבים כשילדה את ג'ין. זו הזדמנות פז שהוחמצה כליל. אמנם באופן אסתטי עד מאוד, כתמיד בסדרה, אבל עדיין החמצה. להתעסק עם מערכת מערכת היחסים של נאקי ובילי ומרגרט ואואן, עם עגיל שאבד, במקום במה שתכל'ס אמור להעסיק את הבן אדם, במה שכבר ראינו שמעסיק אותו בתרחיש דומה. עם כל הכבוד לווידוי של נאקי, אם אפשר לקרוא לו כך, כשאמר למרגרט בשברון לב שבילי מתה – קטע אכן יפה – זה פשוט לא היה הולם.

הפרק הזה גרם לי להאמין סופית שהיוצרים איבדו כיוון כליל בעונה הזו. חוסר העקביות וחוסר היכולת לנצל כר כה פורה ליצירה מדהימה, מביא אותי לחשוב שהם צריכים לחזור אל שולחן השרטוט ולהתאפס על עצמם בעונה הבאה. נראה לי שלעונה הנוכחית זה כבר אבוד. מראה דמותו של ג'יפ רוזטי עם כובע האדמירל המגוחך הזה, לבדו יכול להעיד על כך.

וכאן אני מגיע ל'מצד שני'. מצד שני, מבחינה עלילתית הפרק הזה הציב את נאקי במקום מאוד מסקרן בכל הנוגע להתמודדות שלו מול רוזטי ומזרייה. נותר לבד במערכה, נטוש על ידי כל עמיתיו. זה בדיוק השלב המקביל לעונה הקודמת, עת נאקי מצא מוצא מהסיבוך שאליו נקלע (לנסוע לאירלנד כדי למכור את עודפי הנשק ולהשיג תמורתם וויסקי). הדעת נותנת שגם הפעם הוא יצליח, אבל מסקרן מאוד לראות איך יעשה זאת.

כמו כן, ג'וליה נישקה את ריצ'רד.