"דדווד" 1.09

בנבכי פרק שעמוס בעסקים ובפוליטיקות מכל עבר – אם זה ענייניהם של אלמה גארט, ג'ואני סטאבס או צ'ארלי אטר ואם זה הפיכת המחנה ליישות ממסדית – מה שבלט בפרק היה דווקא שיחות החולין, רגעים אנושיים נהדרים. צ'ארלי, למשל, עם האדרת החדשה שלו שגורמת לו לחוש מודע לעצמו, עורך לראשונה היכרות רשמית עם אלמה ועם ג'ואני, ועל הדרך עם אלסוורת'. השיחה שלו עם ג'ואני הייתה נהדרת, כולל הסיומת שבה הבינה שהוא אינו יודע על הישיבה המתקיימת וכיוונה אותו אל המקום הנכון בלי להסגיר זאת.

לאורך הפרק היו גם השיחות הנאות של סול וטריקסי, סת' וסול לעת ערב בחזית החנות שלהם, ובין לבין גם השיחות הטעונות מינית של סת' ואלמה, שהסתיימו בגילוי שלה שיש לו אישה וילד, ובגילוי שגם אנחנו לא ידענו על כך שמדובר למעשה באשתו ובנו של אחיו המנוח. כלומר: 1) אהבה כנראה אין שם. 2) בולוק שוב מפגין את אופיו החזק.

במקביל, מצבו של הכומר סמית' הולך ומתדרדר, וכל רגע שהוא על המסך מצליח לצבוט בלב. ג'יין שזועמת עליו על כך שהוא מנסה להסתיר את המחלה מהדוק, דוק קוקרן עצמו שמעמת אותו עם מצבו, והכומר המסכן עצמו שכבר לא מרגיש את אהבת האל כמו פעם. מצבו של סמית' משקף נאמנה את מצבה של דדווד – צדיק ורע לו. "ככל שירצה, זוהי ודאי מנת חלקי", אומר הכומר, "כמו גם לפחד". תמיד מפליא לראות כיצד כמעט אף אחד לא טורח לצנזר את עצמו ליד איש האלוהים. הדוק עונה לו: "ובכן, אם זהו רצונו, כומר, הוא בן זונה".