תגובה לפוסט "למה אני שונאת את בנות" של איימס
כי היא בניו יורק. כי היא על בנות. כי היא אותנטית במובן מה. כי היא חיה. לא את החלום האמריקני. ולא את החלום הניו יורקי. היא חיה את החיים הרגילים של כל אחד מאיתנו. נוגעת ומזכירה לנו חלקים מהקיום שלנו, מציגה בלי בושה את הכאב האמיתי. לינה דנהאם מיטיבה לתאר את הדור הצעיר והפוחז, מפשיטה את הכיסוי מדמויותיה, הבנות, וחוקרת בשנינות רבה את הקול האמיתי מאחוריהן.
החל מהפרק הרביעי קשה להישאר אדישים לסדרה, למסקנות שהיא נושאת עמה. Continue reading