ספוילר "קומיוניטי" 3.17
Oh my God, they killed Star-Burns!
עוד שבוע, עוד פרק מיוחד של "קומיוניטי". אין ספק שהסדרה הזו כבר עברה ליחס הפוך בין הספיישלים לבין הפרקים הרגילים, אבל דאמיט אם זו לא הייתה מחווה/פארודיה מבריקה ומתבקשת לכל סדרות הפשע שאמריקה כל כך אוהבת. המקרה היה אבסורדי, כל העלילה התיישרה בהתאם – השיא היה הגעתו של דודו הקולונל של טוד ככה סתם – ונראה שכל גרינדייל השתתפה בהמחזה דרימטוריומית מן השורה. תולדה של עבודה קלושה ומופרכת, גידול בטטות לקורס ביולוגיה, המצטרפת ליתר המלאכות שמתאימות לבית ספר יסודי מאשר למכללה (בהזדמנות זו שירלי גם סיפרה על בניית פיניאטה לקורס ספרדית למתקדמים), כולם נרתמו כדי להבין מי הוא הרוצח הנקלה שאחראי לכך. ולא סתם בטטה, אלא כזו שעמדה ללבלב, המקבילה הפתולוגית של "הקרבן הייתה בהיריון". רפליקות רדפו רפליקות, כולן שנונות, קלישאתיות, מבריקות ומטומטמות בו זמנית.
במסכת הזו כולם מילאו את תפקידם באופן מעולה. החל מהבולטים כמו צמדי השוטרים והפרקליטים, דרך השוליים כמו פירס הפרחח ובריטה חסרת היכולת כתמיד (קטיעתה באמצע משפט הייתה אדירה), וכלה בדמויות הקטנות שהכרנו בעבר לרגע וחזרו למנה נוספת: ניל, ויקי, מגניטוד, שלדעתי אמר לראשונה משהו שאינו "פופ-פופ!", וכמובן טוד, שהיחס של החברים כלפיו בעבר היה איום ועל כן הוא החשוד העיקרי, דה-דוי. במקביל, כמו תמיד סיפק הדיקן כמה מהרגעים הגדולים של הפרק, עם ההולה-הופ בעת המרדף והרטט שלו למראה העימות בין הגבר במדים לבין הגבר שהיה בכלא.
אבל הכוכבים הבלתי מעורערים בכל הסיפור היו כמובן טרוי ועאבד, כי האינפנטיליות המובנית שלהם התאימה לתפרוכת כמו כפפה ליד, אם זה הידיעה הברורה של מה שצריך להגיד בכל רגע נתון ("למה הם תמיד רצים?", "Walk it off!") ואם זה החלפת התפקידים ביניהם כי זה מה שהוגן – "מצטער לגבי החבר שלי, הוא שוטר רע. אני שוטר טוב" – וכל זה תוך הקפדה תמידית להדגיש, במצוות שירלי המעולה, שהם אינם שוטרים אמיתיים ואין להם שום סמכות, עניין טכני פעוט שעלול היה להפיל הכל.
השתלשלות האירועים הייתה לפי הספר, מן החשודים המתחלפים ועד החזרה לחשוד שנזנח, דרך הפתולוגית, העבריין שעיסוקיו השוליים – הפעלת מעבדת מת' – זניחים לעומת רצח הבטטה התמימה, שבירת החשוד על כס העדים, התייעצות בלשכת השופט, ולבסוף כמובן הטוויסט שהפך את הכל על פיו. וכמובן, אי אפשר לעשות פרק-סדרת-פשע שאינו מאפשר למייקל וויליאמס לבלוט בו, ולא רק שהוא עשה זאת מהצד הנכון של החוק, אלא גם ניצל את ההזדמנות לצטט את הדמות האלמותית שלו, עומאר מ"הסמויה", במשפט "גבר חייב קוד". כמו כן, עם משקפיים מייקל וויליאמס נראה קצת כמו אידריס אלבה, לא?
ואחרי כל זה, כמו שקורה לעתים קרובות בסדרות פשע, נשאר משהו לא אמין. במקרה הזה, ה"פתולוגית" לא עלתה על זה שכל מחצית הבטטה הייתה מורתחת אלא חשבה שנרמסה? לא סביר.