לקראת הגעתה של "גיהנום על גלגלים", הסדרה המערבונית החדשה של רשת AMC (שבארץ רכשה כן), באמת היה לי חשק לא קטן לאיזה מערבון שבועי או אפילו סתם עלילה במאה ה-19 של ארה"ב. זו אחת הסיבות לכך שאני רוצה לצפות שוב ב"דדווד". למרבה הצער, הביקורות בארה"ב קצת עיקמו את האף לנוכח הפרקים הראשונים של "גיהנום עלי גלגל". אני, למוד אכזבות עמוקות מ-AMC כמו The Killing ו"המתים המהלכים", איבדתי תקווה והורדתי את "גיהנום על גלגלים" ממצבת הסדרות לצפות בהן לאלתר, והנמכתי את מעמדה לדרג "לצפות כשיזדמן".
אז הנה הגיע "כשיזדמן", וממש אהבתי את הפרק הראשון: אקדוחן מיסתורי עם מוסריות אפורה בימים שאחרי מלחמת האזרחים, שם לחם בצד שהפסיד, המגיע לעבוד במסילת הרכבת ובאמתחתו אג'נדה נסתרת; מתחים ומטעני עבר ואנשים שאינם כפי שהם נראים; עבדים לשעבר מול בעלי עבדים לשעבר; אינדיאנים עוינים שלא אוהבים את כל הלבנים הבאים להחריב את עולמם. כל זה בפנים, ובאופן מבדר ומעניין. הנקודה החלשה הבולטת כרגע היא הדמות שמגלם קולם מיני, דוק דורנט, איש עסקים עשיר ומושחת שהחברה שלו אחראית על מלאכת הרכבת פסי המסילה. הוא נראה כמו קלישאה של קלישאה של הלבן העשיר, נפוח, חסר חמלה ודורך על או דורס את כל מי שעומד בדרכו. אה, והוא גם אוהב לנאום, אפילו אם אין אף אחד בחדר.
על פי הפרק הראשון, "גיהנום על גלגלים" רחוקה מלהיות "דדווד". היא הרבה פחות מורכבת והרבה יותר קומוניקטיבית, ובהתאם גם לוקה במיני תחלואים של סדרות נחותות – לא תמיד סומכת על האינטליגנציה של הצופים, לעתים לא לגמרי סבירה. אם הטיזר הוא הצהרת כוונות, כשם שהיינו מצפים מהדקות הראשונות של הפרק הראשון של סדרה כלשהי, נראה שסבירות אינה בראש מעייני היוצרים, אבל Darn it אם זה לא היה מגניב. וזו הסיבה שהפרק עשה לי חשק להמשיך הלאה. כאמור, היה לי חשק למערבון, ו"גיהנום על גלגלים" מצליחה לספק אותו באופן שבו הדברים הטובים מאפילים על הפחות טובים. אם היא תלך ותשתפר עד סוף העונה שלה, בכלל הרווחנו.