ניגשתי אל הפרק במשנה ספקנות. לפני שמייקל עזב חשבתי שהסדרה יכולה לשרוד בלעדיו, אבל עכשיו כשלכתו מאחורינו אני שוב תוהה בנושא. מה שבטוח, מבחינה יצירתית עדיף לסדרה להסתיים עכשיו במקום להימרח עם חשש ממשי להפוך לגרועה, אבל הרייטינג שלה עדיין טוב והיא עדיין הסדרה המתוסרטת הכי מצליחה של NBC, כך שאין מצב שיתנו לה ללכת.
למרות התהיות שלי, הפרק הראשון בלי מייקל היה בעיניי הצלחה. הוא היה מצחיק מאוד והשתמש היטב בדמותו של דיאנג'לו, דמות שהתקשיתי לשאת בפרקים הקודמים באופן שבו התקשיתי עם מייקל בעונה הראשונה, אבל הפעם התחליף הזמני גם היה דומיננטי בצורה טובה – הניסיון שלו בפתיח לבלבל את העובדים היה מבריק – וגם היווה עוגן מצוין לשאר הקאסט; דווייט שמסרב לכל ניסיון התחברות מצדו, פם שמנסה להתחבב (החיקוי שלה ללהטוטי הכדורים הפנטומימיים היה מצוין), ראיין שמתחזה לבוס של קלי וכיו"ב. חוץ מזה עזרה העובדה שדיאנג'לו נמצא שם רק באופן זמני. המעגל הפנימי האווילי (שלא קיים) התסיס מצוין את האווירה, עד שג'ים החליט לקרוא תיגר ולהזמין את דיאנג'לו להמחיש את יכולותיו האמיתיים. מוכרחים לציין שסצינת ההטבעה לסל הייתה תעודת עניות לצוות הצילום התיעודי. ככה מראים כזה דבר? ברצינות, עדיף היה להשתמש באפקטים מיוחדים מאשר בחיתוכים המוזרים האלה.
אני עדיין לא בטוח לגבי עתידה של הסדרה. אם הפרק הזה מהווה אינדיקציה, הרי שעדיין נשאר להם לא מעט מצחיק בקנה. כמו כן הם מצליחים לבנות היטב את חוסר הוודאות ואת הקושי בהתמודדות עם המצבים החדשים, אבל השאלה נותרת בעינה: כשהכל יירגע, כשיימצא בוס חדש והשגרה הטרייה תתפוס את מקומה, האם הסדרה תצליח לשמור על רעננותה?