יש משהו מעט מבאס עבורי בצפייה ב"פו פייטרס: הלוך חזור", שמשודר הערב ב-22:00 בכן תעו. קיימת התאמה כמעט מושלמת בין אהבתי ללהקה לבין יחסי לסרט: ההתחלה מרתקת ומענגת, ולאט ובהדרגה העניין דועך. תשומת הלב שלי כלפי הפו פייטרס עדיין נתונה ועדיין לא קטנה, וגם באלבומים שלהם מהשנים האחרונות אני מוצא לפחות שיר או שניים שממשיכים ללוות אותי הלאה (אם כי באלבום האחרון – שהחלק האחרון בסרט מתעד את הפקתו – זה פחות נכון). בהתאם גם הסרט לא שעמם אותי בשום שלב חרף הדעיכה, אבל לא יכולתי שלא להתאכזב מהעוקץ האבוד, זה שדווקא מגיח מדי פעם וממחיש אילו פנינים דייב גרוהל מסוגל לנפק.

החלק האחרון בסרט מתאר כאמור את תהליך ההפקה של Wasting Lights, אלבומם החדש. הוא הוקלט בגראז' של דייב במקום באולפן דיגיטלי בניסיון לחזור אל השורשים של, ובכן, כל להקה שהיא ולהפיק אלבום שורשי, כן, מהבטן. אז וואלה, לא הלך. ההבדל העצום בין האלבום הנוכחי לבין הקלטת שדייב גרוהל הקליט לגמרי בעצמו באולפן שברחוב שלו אחרי שקורט קוביין מת והפכה לאלבום הראשון של פו פייטרס, ממחיש שכנראה יחסינו כבר לא יהיו אותו הדבר.

כלהקה שהגיחה בדיוק בזמן הנכון בנעוריי, גיל 16, ושהאלבום השני שלה לא יצא את פתח מערכת הסטריאו שלי לאורך חודשים רבים (אם כי לשם ההגינות אציין שהיו על המגש מקומות לעוד שני דיסקים מתחלפים), אין לי אלא לקחת את הסרט הזה באופן אישי. לא שלא היו אכזבות כבר בשלב מוקדם – האלבום השלישי היה בעיניי חלבי וסתמי עד מאוד ביחס לשני קודמיו – אבל דווקא בגלל שיחסינו ידעו עליות ומורדות אני מצר על כך שנראה שכרגע יש בעיקר מורדות. כנראה שדואט עם נורה ג'ונס = קפיצה מעל הכריש.

אי לכך קשה לי לנתק את המראות של כל המשפחות של חברי הלהקה מגיעות לברביקיו בבית הענק של גרוהל, זה שבגראז' שלו מוקלט האלבום, משתכשכות בבריכה ונהנות מהנוחות הביתית, מהעובדה שהאלבום המוקלט אחרי כן סובל מנינוחות ויותר מדי דברים שכבר שמענו. מה הרבותא בהקלטה בגראז' אם אתה מביא לשם כלי קשת וכל אחד מקליט את הקטע שלו בנפרד?

אבל בסופו של דבר מדובר בסרט מעניין. למדתי ממנו דברים רבים שלא ידעתי על הלהקה, בראש ובראשונה שנייט מנדל הבסיסט הגיע מלהקת סאני דיי ריל אסטייט ושיחד איתו היה גם המתופף מאותה להקה, כך שבימיה הראשונים הורכבה פו פייטרס בחציה מאנשי נירוונה ובחציה מאנשי סאני דיי. מנדל, שתמיד נראה בהופעות ובקליפי הלהקה כחנון, התברר בראיונות כבחור משעשע ושנון. כמו כן למדתי על הסיבות על השינויים הפרסונליים הלא מעטים שקרו בה, שסופרו באופן כן גם מצד אותם אלה שפוטרו, גיליתי שהבת של גרוהל מתוקה מדבש, ולבסוף יצאתי מהסרט עם חשק לשמוע את האלבומים הראשונים של הפו'ז. ואני תוהה, בזמן שאני שר יחד איתם, אם הכל יוכל אי פעם להרגיש כזה אמיתי לנצח. אם הכל יוכל להיות כזה טוב שוב.