לשון הקומוניקט:
בספטמבר נמשיך לשדר סרטים הקשורים במהפיכות חברתיות ובקפיטליזם, ביניהם –
אין חוזה – אין עוגיות (במסגרת משבצת HBO), על מאבקה של קבוצת עובדים במפעל לעוגיות בארה"ב;
זהב לבן, עבודה שחורה על עובדי הקבלן במפעלי ים-המלח (כולל עדכון של גיבור הסרט, ג'קי אדרי);
אתוס – על הקשרים המטרידים שבין הפוליטיקה, התאגידים הבינלאומיים ותקשורת ההמונים בארה"ב.
לציון 10 שנים ל-9/11, נביא מספר סרטים בבכורה, ביניהם – המסע שלי לאל-קאעידה של הבמאי זוכה האוסקר אלכס גיבני;
מדינת בטחון – ריצ'רד קלארק מחפש את האמת; ועוד.
וגם – פנינה דוקומנטרית משעשעת ומרגשת שאסור להחמיץ:
בנים עם פומפונים, על קבוצה של ילדים-נערים, בנים בלבד, שהופכים סדרי עולם מגדריים ו…. מעודדים.
החדשים – ספטמבר 2011
4 בספטמבר – 17 בספטמבר
yes דוקו ימשיך לשדר בספטמבר סרטים על מחאות ומהפיכות חברתיות, אקטיביזם וקפיטליזם:
החזית לשחרור הכדור: אם עץ נופל
If A Tree Falls: A Story of the Earth Liberation Front
בכורה: ראשון, 4.9, 22:00. גם ב-VOD.
פסטיבל סאנדנס 2011 – פרס העריכה
מותחן אקטיביסטי.
בדצמבר 2005, נעצר דניאל מק'גואן ע"י סוכנים של ה-FBI בארה"ב במסגרת פשיטה ארצית על קבוצת לוחמי איכות הסביבה שנקראת "החזית לשחרור הכדור", קבוצה שהוגדרה ע"י הבולשת כ"איום הטרוריסטי הפנימי מס' 1".
במשך שנים, החזית, שפעלה בתאים נפרדים ואנונימיים ללא הנהגה מרכזית, גרמה להצתות מרהיבות של עשרות עסקים שפוגעים בסביבה – חברות לכריתת עצים, סוכנויות למכירת רכבי SUV, משחטות סוסי פרא, ולודג' סקי של 12 מליון דולר שהוקם על חלקת טבע מדהימה.
במעצרו של דניאל ו-13 פעילים אחרים, הממשלה שברה את התא הגדול ביותר של החזית באמריקה, זה שהיה אחראי להצתות הראשונות במדינה.
הסרט מספר את הסיפור המופלא והדרמטי של עלייתו ונפילתו של התא הזה, תוך תיעוד ארוך של מעצר הבית של דניאל, לפני שהוא מושלך לכלא. הסרט מעלה גם שאלות קשות על אקטיביזם ועל הדרך בה אנו (והממשלות) מגדירים טרור.
חומרי ארכיון מדהימים של פעולות התא; שיחות אינטימיות עם חברי התא, כמו גם עם התובע והבלש שרדפו אחריהם; כל אלה משרטטים את התקופה הסוערת שבין 1995 ו-2001, כאשר המילה "טרור" טרם קיבלה משמעות חדשה בעקבות אירועי 9/11
בימוי: מרשל קארי, סם קולמן (85 דק', ארה"ב, 2011)
אין חוזה – אין עוגיות!
No Contract, No Cookies: The Stella D’oro Strike
בכורה: שני, 5.9, 22:00. גם ב-VOD.
סיפור עוצמתי על מאבקה של קבוצת עובדים במפעל העוגיות סטלה ד'ורו ("כוכב הזהב") אשר בברונקס, ארה"ב.
העובדים – רובם מהגרים – הציגו חזית אחידה כשפתחו בשביתה תוך שהם מקווים שעבודותיהם והחוזים שלהם יישמרו. השביתה שנמשכה 11 חודשים ב-2008-9, פרצה כאשר הבעלים החדשים של החברה דרשו קיצוץ שכר בגובה 30%. הסרט מדגיש את הקשרים החזקים שבין העובדים, שחלקם עבדו יחד זה 30 שנה במפעל ורובם לא מכירים כלל אופציות עבודה אחרות.
יוצרי הסרט זוכי האמי® ג'ון אלפרט ומאט או'ניל מלווים את העובדים במשך השביתה הדרמטית, ומביאים סיפור על קבוצה אמיצה, שנאבקת על פרנסתה.
בימוי: ג'ון אלפרט, מאט או'ניל (35 דק', ארה"ב, 2011)
שריפת הבגדים הגדולה
Triangle: Remembering the Fire
בכורה: שני, 5.9, 22:40. גם ב-VOD.
ב-25 במרץ 1911 פרצה שריפה קטלנית במפעלTriangle Shirtwaist – מפעל טקסטיל במנהטן. השריפה, שנחשבת עד היום לאסון התעשייתי הגדול ביותר שארע בעיר ניו יורק, הביאה למותם של 146 מעובדי המפעל, מתוכם 140 נשים.
הלכודים בשריפה, שניסו להימלט מהקומה השמינית של הבניין, גילו שדלתות המפעל נעולות כדי למנוע את יציאתם המוקדמת מהעבודה. מכבי האש לא היו ערוכים לטיפול בשריפה וסולמות הכיבוי הגיעו עד הקומה השישית. העובדים נאלצו לקפוץ אל מותם מהקומות הגבוהות של המפעל.
האירוע המחריד עורר זעזוע רב בקרב הציבור באותה תקופה והביא לשינוי בתקנות התכנון והבנייה בעיר ניו יורק ולשינוי מרחיק לכת בהיערכות ובציוד במחלקת כיבוי האש בעיר.
ואולם ההשפעה המשמעותית יותר הייתה דווקא בזירה החברתית-פוליטית. העובדה שרוב הנספות בשריפה היו פועלות צעירות – רובן מהגרות יהודיות ואיטלקיות, שעבדו בתנאי צפיפות והזנחה מחפירים, גרמה להתעוררות בדעת הקהל בנוגע לתנאי העסקתם של עובדים בכלל ושל נשים בפרט. בעקבות האסון נוסד איחוד בינלאומי של פועלות טקסטיל, שפעל למען תנאי עבודה ושכר טובים יותר לנשים. בעקיפין, מאבק זה חיזק את מלחמתה של התנועה הפמיניסטית בתחומים רבים והשפיע גם על מתן זכות ההצבעה לנשים, שניתנה בארה"ב ב-1920.
לרגל 100 שנה לאותו אירוע היסטורי, מספר הסרט שלפנינו את סיפורו הטראגי של Triangle Shirtwaist Factory ואת סיפורה של תנועת הפועלים המודרנית – שבין מוביליה היו אותן מהגרות צעירות, שעבדו בתעשיית הטקסטיל. ההשלכות החברתיות של אותה שריפה מורגשות עד ימינו אלה.
בימוי: דפני פינקרסון (39 דק', ארה"ב, 2011)
אתוס
Ethos
בכורה: שלישי, 6.9, 22:00. גם ב-VOD.
וודי הארלסון מגיש חקירה של הפגמים הקשים של המערכת הכלכלית האמריקאית (שדומה דמיון גדול לזו שלנו), ולמנגנונים שעובדים כנגד הדמוקרטיה, הסביבה וטובת הציבור.
הסרט חוקר את הקשרים המטרידים שבין עולמות הפוליטיקה, התאגידים הבינלאומיים, ותקשורת ההמונים.
פעמים רבות פוליטיקאים מרמים באופן גלוי את הציבור בתמיכה בתאגידים גדולים ותקשורת המיינסטרים: הם יוצאים למלחמה, הורסים את הסביבה, וגורמים לפערים הכלכליים לגדול בצעדי ענק.
אך מהם המקורות של המנגנונים המאורגנים הללו, שאם אנחנו קצת מגרדים את פני השטח, הם באופן מובהק לא דמוקרטיים ומנוגדים מאד לערכים המשותפים לציבור, אך עדיין כ"כ מוטמעים עד שנדמה שאי-אפשר לדון בהם כלל?
בימוי: פיט מק'גריין (50 דק', ארה"ב, 2011)
זהב לבן, עבודה שחורה
בכורה בערוץ: רביעי, 7.9, 22:30
בשנת 2004 יצאה הבמאית טלי שמש וצוות התכנית "עובדה עם אילנה דיין" לדימונה, לבדוק מה קרה במפעלי ים המלח מאז ההפרטה, ואיך קרה שהמפעלים ממשיכים להיות מכרה זהב לבעלים בזמן שתנאי העובדים בו נעשים קשים יותר משנה לשנה.
בדימונה הם גילו שמעמד עובדי הקבלן הלך והתרחב: אנשים שעובדים בלי זכויות סוציאליות, שאפשר לפטר אותם בכל רגע, שמסכימים לכן כמעט לכל עבודה. הם מעמיסים שקי מלח בחום של 50 מעלות, הם עובדים עם חומרים מסוכנים, והם מביאים הביתה שכר מינימום, ונורא מכך – נפש חבולה ומושפלת. רק כמה מהעובדים העזו לדבר למצלמה. המונולוגים שלהם לא דומים לשום דבר שנראה כאן: ישראלים שמדברים על חיים תחת משטר של פחד ואיומים, על היחס האדנותי של הקבלנים וגם של העובדים הוותיקים ("עובדי דור א'") כלפיהם, ישראלים שמספרים על מקום שיש בו עובדים שחורים ולבנים. הם מביאים סיפור על דימונה שקרועה מבפנים.
במאית: טלי שמש; הפקה: עובדה/גשם תקשורת; צלם: שרק דה-מאיו; עורכת: עליזה אסקירה
(50 דק', ישראל, 2004)
זהב לבן, עבודה שחורה – עדכון
כל העובדים שצולמו בסרט עטו מסיכות על פניהם, אך אדם אחד נחשף גם בפניו – ג'קי אדרי, והוא שילם מחיר כבד מאד על החשיפה הזו: שבועיים אחרי שידור התכנית בערוץ 2 הוא פוטר.
היום, בקיץ המהפכני של 2011, חוזרת הבמאית טלי שמש לאדרי, לבדוק מה נשתנה.
במאית: טלי שמש (10 דק', ישראל, 2011)
עוד ישודרו:
המעגל הפנימי
Inside Job
רביעי, 3.9, 22:30
זוכה אוסקר® 2011!
כמו מותחן משובח, נפרש בפנינו סרטו המרתק של צ'ארלס פרגוסון (שכבר היה מועמד לאוסקר על סרטו No End in Sight), שמביא את סיפורו של המשבר הכלכלי העולמי של 2008. המשבר הזה, שעלה 20 טריליון דולר, גרם למליוני אנשים לאבד את עבודתם ואת ביתם במיתון הקשה ביותר מאז 1929, וכמעט גרם להתמוטטות כלכלית עולמית.
פרגוסון, בעצמו מייסד של חברת תוכנה מצליחה שנרכשה ע"י מיקרוסופט ויועץ לשעבר לסוכנויות הממשל האמריקאי בענייני טכנולוגיה וכוחות השוק, חושף בסרט את המנגנון המורכב שאיפשר שחיתות שקשרה יחדיו פוליטיקאים, רגולטורים ומוסדות אקדמיים.
הוא שואל שאלות קשות, למשל: מדוע פוליטיקאים ביטלו כלאחר יד כללים ששירתו את המדינה מאז השפל הכלכלי של 29'? מדוע וולסטריט התירה רסן בכל הנוגע למדיניות הסיכונים? מדוע בתי הספר המובילים למנהל עסקים לא שאלו את השאלות הנכונות? והאם האשמים משלמים את המחיר או שמא עדיין הם נשארו באותן עמדות מפתח?
בימוי: צ'ארלס פרגוסון (107 דק', ארה"ב, 2010)
מסע לדרום אמריקה – עיניים פקוחות
Eyes Wide Open
ראשון, 4.9, 17:00. גם ב-VOD.
אחרי 500 שנה של ניצול ודיכוי, אמריקה הלטינית נמצאת בנקודת מפנה היסטורית – שורה של מנהיגים סוציאליסטים (כמו הוגו שאבז, ונצואלה, דה-סילבה, ברזיל) הגיעו לשלטון. האם יוכלו לספק את הרעב של עמיהם השונים לשינוי המיוחל?
יומני הרופאים
Doctor's Diaries
ראשון-שני, 4.9-5.9, 21:00. גם ב-VOD.
7 רופאים. 21 שנה. להציל חיים זה רק חלק מהסיפור. ב-1987 שודרה לראשונה בארה"ב סידרה שעקבה אחר שבעה סטודנטים בתחילת דרכם בביה"ס לרפואה של הארווארד. במשך שני עשורים תועדו השבעה: מגירושין ועד מוות, מטיפולים בפציינטים ועד מציאת האיזון בין עבודה קובעת גורלות לבין הבית והמשפחה – המצלמות עקבו אחר כל אבן דרך בחיי הרופאים הללו. מה עשו להם השנים? לאילו רופאים – ואנשים – הפכו?
בימוי: מייקל ברנס (ארה"ב, 2009)
פסקול של מהפכה
Soundtrack For A Revolution
שישי, 9.9, 22:35
סיפורה של תנועת זכויות האזרח האמריקאית דרך המוסיקה העוצמתית שלה – שירי החופש שאנשים שנלחמו בעד צדק ושוויון שרו בהפגנות, במצעדי מחאה, במפגשים המוניים, בבתי כלא.
הסרט מביא ביצועים חדשים לשירי חופש בביצוע אמנים מובילים כמו וויקליף ז'אן, אנג'י סטון, ג'ון לֶגֵ'נְד והֵרכֶּב דה רוטס, חומרי ארכיון מרתקים וראיונות עם המנהיגים והחיילים של התנועה, בכללם חבר הקונגרס ג'ון לואיס, הארי בלפונטה, גו'ליאן בונד, ועוד.
שירי החופש הללו התפתחו למעשה משירי עבדים, מתנועות פועלים, ובמיוחד מהכנסייה השחורה. המוסיקה הזו אפשרה לשחורים לשיר את מה שלא יכלו להגיד. זו היתה דרך קריטית לשחרור קיטור ולהתמודד עם התוקפנות האכזרית בפניה ניצבו. האנרגיה המדבקת של השירים הללו סחפה אנשים ונתנה להם כוח להילחם על זכויותיהם. הסרט הזה, אותו הפיק השחקן דני גלובר, חוגג את החיוניות של המוסיקה הנהדרת הזו.
בימוי: ביל גוטנטאג, דן סטורמן (82 דק', ארה"ב, 2009)
מעוקלים
Repossessed
חמישי, 11.9, 21:05
ב-2008, כמעט 50 אלף משפחות באנגליה איבדו את ביתן כי לא עמדו בתשלומי המשכנתא. אך המשבר רחוק מסיום ויש שאומרים שעוד חצי מיליון בתים ניצבים בפני הסכנה בעיצומו של המיתון באנגליה. במשך שמונה חודשים עוקב הסרט הזה אחר סיפורן המרגש של שלוש משפחות, שנאבקות לשמור על ביתן.
בימוי: גיליאן פאטצ'ר (60 דק', אנגליה, 2008)
זנב מטוס אדום
The Red Tail
שלישי, 13.9, 21:00. גם ב-VOD.
ב-19 לאוגוסט 2005, רוי קוך, יחד עם 4400 מכונאי מטוסים, שרתים ומנקים פצחו בשביתה כנגד נורת'ווסט איירליינס, חברת הרפואה הרביעית בגודלה בעולם. נורת'ווסט, המכונה בפי עובדיה "הזנב האדום", התכוונה לפטר 53% מהעובדים המאוגדים ולהחליפם באמצעות מיקור חוץ. בעקבות זאת נפתחה שביתה שנמשכה 444 יום שבסופה מצאו את עצמם 4000 מחברי האיגוד מחוסרי עבודה. רוי ביניהם.
הוא מחליט לצאת עם בתו מליסה (במאית שותפה בסרט) למסע כדי לפגוש את עובד הקבלן שמחליף אותו – בסין. תוך כדי החיפוש של רוי ומליסה אחר הקשר בסין, חברת נורת'ווסט מתפרקת.
קריסת החברה משמשת כדוגמא חיה לסכנות של המערכת הכלכלית שלנו ומאירה זרקור מאיים לעתידו של מעמד הפועלים.
בימוי: דון מיקלסון ומליסה קוך (ארה"ב, 2009)
לזכר נאדה
For Neda
חמישי, 14.9, 21:00
ב-20 ביוני 2009 הפכה נדה אגהה-סולטאן לסמל ההפגנות באיראן.
רבים קיפחו את חייהם בהפגנות נגד המשטר האיראני אך נדה, שנרצחה במהלך אחת מהן, זכתה בכינוי "מלאך החופש" לאחר שהסרטון שבו נראים רגעי חייה האחרונים הופץ ברשת. בסרטון נראים מאמצי ההחייאה בגופתה שותתת הדם של נדה. הוא התפשט ברשת האינטרנט במהירות מסחררת, זכה למיליוני צפיות ביו טיוב, בפייסבוק ובטוויטר והוצאו ממנו גם תמונות סטילס של סולטאן כשהיא מכוסה בדם; אלו הונפו בתוך שעות בהפגנות בטהראן ובעולם כולו.
סרט זה מספר את סיפור חייה של נדה אגהה-סולטאן ואת סיפור מותה הטראגי.
במאי: אנתוני תומאס (54 דקות, ארה"ב, 2010)
המשבר של משפחת החקלאים
Over Land
חמישי, 15.9, 19:55
סיפורה של משפחת חוואים שעוסקת בחקלאות מזה דורות רבים, נקלעת לקשיים ומגיעה לנקודה שבה עליה להחליט אם למכור את האדמה.
בין השנים 1996 ו-2006, למרות אזהרות על מחסור במוצרי חקלאות, צנחו מחיריהם לשפל חסר תקדים בהיסטוריה של קנדה. חקלאים רבים איבדו את משקיהם. גם משפחת סודרמן.
שלושת הבנים מיואשים, נקרעים בין הנאמנות לאביהם, לבין החלומות שלהם למצוא חיים עם תקווה ומשמעות. הבמאי, אחד הבנים, מלווה במשך שנה וחצי את בני המשפחה – ויוצר דרמה חזקה על משפחה אחת במשבר שמאיים לקרוע אותה.
בימוי: סטיבן סודרמן (60 דק', קנדה, 2008)
האורחים של נירון
Nero's Guests
ראשון, 18.9, 21:00
בעשר השנים האחרונות, יותר מ-200 אלף איכרים בהודו התאבדו בעקבות המשבר החקלאי במדינה. לדרמה הזו יש השפעה עצומה על הקהילה הכפרית, אך השלטונות והתקשורת המיינסטרימית שם בקושי מתייחסים לנושא.
העיתונאי פי. סאינאת' לקח על עצמו משימה אדירה – להעלות את המודעות לגורלם של הקורבנות (הן החקלאים והן משפחותיהם) ע"י פרסום סיפוריהם בעיתון היומי "The Hindu". זה עניין בהחלט יוצא דופן, משום שלאף עיתון בארץ הענקית הזו אין כתב, שאחראי במשרה מלאה על סיקור העוני. במילים אחרות, בעיני האליטה ההודית, 70% מהאוכלוסיה ההודית לא ראוייה לסיקור חדשותי. סאינאת' משתמש בהתאבדויות הללו כדי לתקוף את הפער העצום בין העשירים לעניים בהודו.
הבמאית עוקבת אחרי העיתונאי הנחוש והמסור – מביקורים במשפחות חקלאים אביונות ועד הרצאות מרובות משתתפים – בנסיונותיו לחשוף עוולות חברתיים ואת צביעות הניאו-ליברליזם.
הוא בעצם ממלא את תפקיד ההיסטוריון טקיטוס לקהל המשכיל אך האפאתי משהו, שחשף את מעשיו של הקיסר נירון: הלה שרף אסירים כדי שיהיה אור בלילות. האורחים שלו עמדו מן הצד והסתכלו.
בימוי: דיפה בהאטיה (55 דק', הודו, 2009)
* * *
9.9 – לרגל הגעת המחזמר הפופולארי "שורת המקהלה" לסיבוב הופעות בארץ, נשדר את הסרט –
האודישן הגדול
Every Little Step
שישי, 9.9, 21:00
סרט ססגוני ומוסיקאלי המביא את סיפורו של המחזמר "שורת המקהלה" – מרעיון שאפתני ועד לתופעה בינלאומית.
כזכור, המחזמר המצליח עוסק ברקדנים בברודווי שעושים אודישן למחזמר חדש, כאשר הבמאי אמור לבחור מחצית מבין הנבחנים.
הסרט התיעודי עוקב אחר הדרמה בהעלאה המחודשת של המחזמר הפופולארי, במקביל להצגת ההיסטוריה של המופע והאנשים שמאחורי המחזמר בעבר ובהווה.
בימוי: אדם דל-דאו, ג'יימס סטרן (96 דק', ארה"ב, 2008)
* * *
10.9 –
לציון 10 שנים בדיוק למותו של שרון עמרני, שסימן את תחילתו של הגל החדש בקולנוע הישראלי, נביא את סרטו של מבקר הקולנוע יאיר רוה, "שרון עמרני: זכרו את השם". מיד לאחריו, נשדר את הסרט שביימה גילי גאון, אשתו של שרון – "אלמנות זה עובר בגנים"
שרון עמרני: זכרו את השם
מוצ"ש, 10.9, 21:00
פסטיבל חיפה 2010.
עשרה לספטמבר 2001 – יום לפני ארועי 9/11 – נפטר הבמאי הצעיר שרון עמרני, אחרי שטבע בחוף הים בתל אביב, ולפני שהספיק לביים את סרטו העלילתי הראשון.
תשע שנים אחר כך יוצא מבקר הקולנוע יאיר רוה לספר את סיפור חייו הטרגי של עמרני, שהיה קרוע בין העולמות הדתי והחילוני, ובין הרצון להשתייך למשפחה הפרסית, שבה גדל ולהשתלב בברנז'ת הקולנוע התל-אביבית. רוה מגייס שלושה מהבמאים המצליחים בארץ, כולם בני דורו של עמרני (ניר ברגמן, דובר קוסאשווילי, יוסף סידר) ונותן להם לביים סצנות עלילתיות שכתב עמרני לפני מותו. סצנה רביעית מבוימת על ידי גילי גאון, שהיתה אז אשתו והיתה עדה לטביעה. השילוב בין הקטעים התיעודיים לקטעים העלילתיים יוצר פרופיל של אמן שכתב בכנות על חייו, וגם מראה מה קרה לקולנוע הישראלי, שכמו קם לתחייה על ידי הדור, שעמרני היה אמור להיות חלק ממנו, ושסרטיו הקצרים מנבאים את בואו.
את המוסיקה המקורית לסרט כתב אהוד בנאי, שכתב גם את המוסיקה לסרט הסטודנטים המצליח של עמרני.
בימוי: יאיר רוה; במאים נוספים: ניר ברגמן, דובר קוסאשווילי, יוסף סידר, גילי גאון (ישראל, 62 דק', 2010)
אלמנות זה עובר בגנים
מוצ"ש, 10.9, 22:00
"בכל פעם שקוראים לי אלמנה אני מצטמררת, אני? לא, מה פתאום, אני לא אלמנה. אלמנות הן נשים מוזרות, שחורות, מדוכאות, שפופות, חסרות חיים ונשמה, אני לא אלמנה."
במהלך חמש שנים, שלוש נשים במשפחה אחת הפכו לאלמנות. אסתר, בת 82 מרותקת לכסא גלגלים, מאז שהתאלמנה עברה לגור אצל ביתה ומאז כמעט ואינה מדברת. יפה, בת 60, אישה חזקה ועצמאית, שנתיים אחרי שאיבדה את בעלה שהיה כל עולמה מוצאת אהבה חדשה. וגילי, אז בת 28, במאית הסרט שהתאלמנה ב-10 בספטמבר -2001. מאז בעלה, שרון עמרני, טבע בים, גילי מסרבת לקבל על עצמה את תפקיד "האלמנה". חודש אחרי, היא מתחילה לצלם על מנת לחפש אלטרנטיבה אחרת. במהלך שנה אחת, דרך שתי הנשים הכי קרובות אליה היא מחפשת תשובות, לומדת את האופציות ומנסה לבחור את המראה הכי נכונה בשבילה.
זהו סרט על אהבה, זוגיות, בדידות, על החיים ועל המוות.
בימוי: גילי גאון (51 דק', ישראל, 2003).
לוח שידורים מיוחד לציון 10 שנים לאירועי ה-11/9:
מדינת ביטחון – ריצ'רד קלארק מחפש את האמת
SOS State Of Security
בכורה: חמישי, 8.9, 22:00
במשך יותר משלושים שנה שירת ריצ'רד קלארק בתפקידי מפתח בממשל האמריקאי ושימש כיועץ לענייני ביטחון לארבעה נשיאים: רונלד רייגן, ג'ורג' בוש האב, ביל קלינטון וג'ורג' בוש הבן.
9 חודשים לפני אירועי 11 בספטמבר, פנה קלארק אל קונדוליזה רייס, היועצת לביטחון לאומי דאז, והציג לה את האסטרטגיה שלו כיצד יש להביס את ארגון אל-קאעידה. הצעתו נדחתה, ומספר חודשים לאחר מכן התרחש אירוע הטרור הגדול ביותר בארה"ב.
במרץ 2004, במהלך ועדת החקירה של האירוע, שפעלה שלוש שנים לאחר האסון, כבר הביע קלארק ביקורת כלפי ממשל בוש והCIA- והיה למעשה היחיד שלקח אחריות על ההכנה החסרה של הממשל בהתמודדות מול ההתקפה של אל קעידה. העדות המפורסמת שלו "הממשלה שלך אכזבה אתכם… אני אכזבתי אתכם" הגיעה עם התנצלות למשפחות הקורבנות וריגשה את הציבור האמריקאי.
הבמאית מישל אוחיון ("גנבי עפרון למעני") מביאה בפנינו את סיפורו של קלארק ובוחנת מהו תפקידו של הממשל בארה"ב ובעולם כולו, מהי הדרך להימנע מכישלונות עתידיים ואיך כדאי לטפל באופן מיידי בתאי טרור, שנמצאים עדיין מתחת לפני השטח.
בימוי: מישל אוחיון (90 דק', ארה"ב, 2010)
9/11: מצב חירום
9/11 State Of Emergency
בכורה: ראשון, 11.9, 22:00
ב-11 בספטמבר 2001, אלפי אנשים – מהמנהיגים הבכירים, דרך אנשי כוחות ההצלה ועד אנשים מהרחוב – כולם נאלצו לקבל החלטות גורליות, שהעמידו במבחן את יכולת השיפוט, את הכישורים ואת האומץ שלהם.
הסרט "9/11: מצב חירום" מציג בפנינו חקירה מרתקת, דקה-אחרי-דקה, של הקושי שעמד בעת קבלת אותן החלטות. החלטות שהתקבלו בשבריר שניה וקבעו גורלות היסטוריים.
לצד עדויותיהם המרתקות של קונדוליזה רייס, היועצת לביטחון לאומי, דונאלד רמספלד, מזכיר ההגנה, ריצ'ארד מאיירס, יו"ר המטות המשולבים וראש צוות הבית הלבן אנדרו קארד, מובאים גם סיפוריהם של הטייסים, הפקחים וכוחות ההצלה. סיפורי הישרדות מדהימים מהמגדלים והפנטגון וסיפוריהן של המשפחות, שהצליחו ליצור קשר עם יקיריהם שהיו על טיסה 93, להעביר להם אינפורמציה ולגרום לכך שהמאבק בחוטפים בטיסה זו לא יסתיים בהתקפת טרור נוספת.
במאי: ניל רואלס (94 דק', ארה"ב, 2011)
המסע שלי לאל-קעידה
My Trip To Al Qaeda
בכורה: שני, 12.9, 22:00. גם ב-VOD.
בסרט שלפנינו משתפים פעולה הבמאי זוכה האוסקר®, אלכס גיבני ("מונית לצד האפל") והסופר, זוכה פרס פוליצר, לורנס רייט ומעבירים מחזה של איש אחד אל מסך הקולנוע.
ב-2006 היכה רייט גלים כשכתב את רב המכר שלו: "המגדלים הגבוהים – 11 בספטמבר, אל קאעידה וכישלון המודיעין האמריקני". ספרו שהתבסס על מחקר מדויק ועל יותר מ-500 ראיונות מביא את סיפור היווצרותו של ארגון אל קאעידה, מאז תחילתו כתנועה איסלמית צנועה שיסד האב הרוחני שלה, סייד קוטב, ועד ל-11 בספטמבר 2001.
בניסיון להעביר את הספר לבמה, רייט בחר לייצר פוקוס מחדש על החוויה האישית שלו במחקר ובכתיבת הספר ובמאבק שלו לשמור על אוביקטיביות כעיתונאי שבא לחקור את הטרור האיסלאמי. התוצאה היא פחות אדפטציה של הספר המדעי ויותר יצירה אישית ואמוציונלית. בסרטו של גיבני על המחזה, שכבות האדפטציה מתקדמות שלב נוסף – גיבני מציג לפנינו את הכוח האמוציונלי וההשפעה הפוליטית של עבודתו של רייט בדרך שהיא קולנועית לגמרי.
במאי: אלכס גיבני (86 דק, ארה"ב, 2010)
* * *
בנים עם פומפונים
Boy Cheerleaders
בכורה: שלישי, 13.9, 22:00. גם ב-VOD.
"יהלומי דאזל", קבוצת מעודדים של בּנים בלבד מדרום לידס, אנגליה, עובדת על מופע חדש.
עם פומפונים ורודים, הם מתכוננים במלוא המרץ לאליפות הארצית של המעודדות בלונדון.
הקבוצה, שֶמונה תשעה ילדים-נערים רגישים, מתאמנת בניצוחו של המאמן האוחצ'תי למדי (אך הקשוח) איאן רודלי שדורש מהם נחישות, משמעת והתמדה ללא פשרות. לעיתים הבנים לא ממש רגילים לתנאי האימון המאומצים שרודלי כופה עליהם, ולמילים הקשות שהוא יורה בהם (ולפעמים גם באימותיהם, הצבעוניות לכשעצמן). כמובן שלא פשוט להם גם עם העניין שלהיות מעודד, זה מקצוע לא מקובל כלל ועיקר.
אחד מהילדים בסרט הוא הארווי, עטור נמשים מקסימים, שהתשוקה שלו לריקוד היא אדירה והחלום שלו הוא להיות בילי אליוט על אמת וגם לזכות בחזרה בלבו של אביו שנדמה כי נטש אותו. האם יצליח?
"בנים עם פומפונים" הוא סרט מעורר השראה על ילדים שפשוט רוצים לעשות את המקסימום ולהיות הכי טובים שאפשר.
במאי: ג'יימס ניוטון (59 דק', אנגליה, 2011)
גן
בכורה בערוץ: רביעי, 14.9, 22:00. גם ב-VOD.
הגן הוא מקום נידח בתל-אביב, מקום בו הומוסקסואלים צעירים עוסקים בזנות ומתמכרים לסמים. זהו מקום לחסרי כל, החוליה האחרונה בשרשרת, מקום בו אנשים מוכרים את גופם, נאספים למכוניות מזדמנות, עוסקים בסחר סמים ומסתבכים עם החוק. לאורך שנה, היוצרים רותי שץ ועדי ברש עקבו אחר שני צעירים שהגן הוא ביתם: נינו, פלסטיני החי בישראל ללא אישור ושיוצא ונכנס מבתי כלא ומעונות ; ודודו, ערבי ישראלי המתמודד ונאבק בהתמכרות לסמים. שני הצעירים נותנים לשץ וברש גישה בלתי מוגבלת לתוך רובדי חייהם האינטימיים ביותר.
היוצרים המודעים לאמון שזכו בו, יוצרים סרט עוצמתי בכנות שלו, ומחזירים לדודו ולנינו כבוד שפעמים רבות נמנע מהם בחייהם היומיומיים. כנגד הקונפליקט הערבי-ישראלי, הקשיים וחוסר הפתיחות שעדיין מופנים כלפי הומוסקסואלים, שני החברים תלויים אחד בשני בשביל תמיכה והרגשת ביטחון ואהבה. סרט חסר פשרות שלא מקהה את הכאב ואת הבדידות, "גן" הוא סרט על שייכות, זרות והחמקמקות של המושג "בית".
בימוי והפקה: רותי שץ ועדי ברש (ישראל, 2003)
18 בספטמבר – 24 בספטמבר
לאהוב, לשנוא, לאהוב
Love Hate Love
בכורה: ראשון, 18.9, 22:00
8 שנים עברו מאז שפיטר, בנה של ליז אלדרמן, נרצח ע"י טרוריסטים. מאז, בכל יום היא נאלצת לבחור האם לשקוע לתהומות הייאוש או למצוא את הדרך לשרוד. גם אסתר הימן, שאחותה נהרגה בפיצוץ אוטובוס ובן טוליפן, ששתי רגליו נקטעו בפיצוץ מכונית תופת, צריכים להתמודד מדי יום עם אסון טרור, שקרע את חייהם לגזרים.
הסרט שלפנינו מביא את סיפורן של שלוש משפחות, שחייהן השגרתיים נעצרו יום אחד ע"י טרוריסטים וכעת עליהן להתמודד עם כאב ואובדן לא נתפסים. שלוש משפחות שמתארות איך האהבה נלקחה מהן, איך השנאה השתלטה עליהן וכעת הן יוצאות למסע אחר חיפוש האהבה מחדש.
הסרט, שהופק ע"י שון פן ומלווה במוזיקה של U2, ברוס ספרינגסטין ורדיוהד, לוקח אותנו לשש ארצות וחמש יבשות שונות, לאסונות הטרור הגדולים ביותר של תקופתנו ובודק – האם האהבה יכולה בכל זאת לנצח את הטרור?
בימוי: דנה נחמן, דון הארדי (ארה"ב, 2011)
קפה חם מדי
Hot Coffee
בכורה: שני, 19.9, 22:00. גם ב-VOD.
כשסטלה ליבק בת ה-79 מאלבקורקי, ניו-מקסיקו תבעה את מק'דונלדס על כוויות שנגרמו לה מקפה שנשפך על ירכיה – סיינפלד לעג עליה, דייויד לטרמן דירג את הסיפור בעשירייה הראשונה שלו של מקרים ביזאריים. בית המשפט פסק לליבק פיצויים ע"ס 2.9 מיליון דולר, אך התקשורת האמריקאית חגגה על מגפת התביעות חסרת הגבולות בחברה האמריקאית.
הבמאית סוזן סלדוף נכנסת לעובי הקורה ומראה כיצד קמפיינים של חברות מסחריות עשירות ובעלי-אינטרס בחרו לעוות את הסיפור ולהגחיך את התובעת, תוך כדי דרישה להגביל את התביעות כלפי גופים עסקיים ורופאים.
בעזרת שלושה מקרים נוספים, סלדוף מתעדת כיצד ארגונים כלכליים גדולים – בעזרתה של לשכת המסחר האמריקאית עתירת הכוח, הלוביסטים והיח"צנים – מרשים לעצמם למעוך את האזרח הקטן שמעז לתבוע אותם על עוולות שנגרמו לו.
מי באמת הרוויח משפיכת הקפה הרותח?
בימוי: סוזן סלדוף (88 דק', ארה"ב, 2011)
היחידה לפשעי סקס
Sex Crimes Unit
בכורה: שלישי, 20.9, 22:00
מבט חסר תקדים על היחידה הראשונה בארה"ב (במשרד התובע הכללי בניו-יורק), שעוסקת באופן בלעדי בתביעות בנושאי אונס ותקיפות מיניות. במרכז הסרט עבודתה היומיומית של היחידה, כמו משפט במקרה של יצאנית שהעזה לצעוק "אונס"; או פיצוח של תיק שהיה זמן רב לא סגור – מסעו של קורבן צעיר בן 16 להשגת הצדק.
מעולם לא נכנסו המצלמות בצורה כזו למשרדים ולאולמות המשפט כדי לספר את סיפורם של האנשים שמחפשים צדק לקורבנות של פשעים שהם בד"כ לא מדווחים ולא מובנים.
בימוי: ליסה ג'קסון (ארה"ב, 2011)
הרחם המלאכותי – הריון ללא גוף
Birth without Bodies the Artificial Uterus –
בכורה: חמישי, 22.9, 22:00
שליה מלאכותית, נוזל מי-שפיר סינתטי… הפיתוחים הרפואיים שנועדו במקור לעזור לפגים, עשויים בעתיד הנראה לעין ליצור "רחם מלאכותי", ולמעשה "לייצר" תינוקות מחוץ לרחם הנשי.
כיצד זה יעבוד? מדוע בכלל שנרצה הריון מחוץ לגוף? מי ירוויח מכך? מה יהיו ההשלכות על התינוקות העתידיים?
בסרט מעורר המחשבה שלפנינו, חוקרת הבמאית מארי מינדי את ערך החיים ואת כוחו של המדע.
בימוי: מארי מנדי (52 דק', צרפת/בלגיה, 2011)
25 בספטמבר – 1 באוקטובר
אהבה וכו'
Love Etc.
בכורה: ראשון, 25.9, 22:00
חקירה משעשעת ושנונה של שלבי האהבה האוניברסליים, דרך חמישה סיפורים אחריהם עקב יוצר הסרט במשך שנה. צעיר, זקן, גיי, סטרייט – כולם חוו אהבה, ואת האושר והתסכול הנלווים לה.
מרומן של נער ונערה ועד בני זוג שחיים ביחד כמעט 50 שנה; מבני זוג שרק התחתנו ועד גרוש טרי; וגם רווק הומו שמרוב תסכול שאינו מוצא אהבה מחליט לעשות ילד לבדו. חמישה מסעות מרתקים של דמויות בין הגילאים 18-89, שממחישים את המגוון של העיר ומאפשרים מבט ישיר אל הדבר החשוב ביותר בחיים.
בימוי: ג'יל אנדרסביץ' (ארה"ב, 2010)
כוכב נולד ונופל
Silencing the Song: An Afghan Fallen Star
בכורה: שני, 26.9, 22:05. גם ב-VOD. (לפני הסרט ישודר "כוכב נולד – אפגניסטן")
הסרט "כוכב נולד – אפגניסטן" (""Afghan Star), זוכה פסטיבל סאנדנס 2009, ששודר אצלנו לפני כשנתיים, עקב אחרי ארבעה מתמודדים בתחרות כוכב נולד – אפגניסטן, לאורך שלושת חודשי התחרות – מהאודישנים המקומיים ועד לגמר הגדול בקאבול – והראה איך מתמודדים הצופים האפגנים עם תהליך בחירה דמוקרטי, אחרי 30 שנים של שלטון הטאליבן.
במאית הסרט, האוונה מרקינג , חוזרת בסרט החדש שלפנינו אל אחת המתמודדות היותר פרובוקטיביות באותה תחרות – סטרה, שהרשתה לעצמה לרקוד על הבמה ואפילו לחשוף מעט את שערה.
שנתיים אחרי, בוחנת מרקינג כיצד השפיעה השתתפותה של סטרה ב"כוכב נולד" על חייה ועל בני ארצה. לאחר התחרות היא ספגה ביקורות קשות מצד אנשי דת מוסלמים ואף קיבלה איומים על חייה. היום, בעודה נשואה ומצפה לילד ראשון, סטרה נאלצת להשאיר את חלומה הגדול להפוך לכוכבת פופ בצד. לפחות לבינתיים.
בימוי: הוואנה מארקינג (30 דק', בריטניה/אפגניסטן, 2011)
שירים של מלחמה
Songs of War
בכורה: שלישי, 27.9, 22:00
מוסיקה היא מרוממת, נוגעת בנשמה, עוקפת את הרציונל, היא קסם. בדיוק בגלל זה היא יכולה להפוך גם לנשק חתרני – כי מוסיקה ואלימות קשורות זו בזו. בין אם זה הכוח הברוטאלי של ריקודי מלחמה אפריקאיים או מאורים, או שאגת הסאונד של מטאליקה על מקומות מסתור של הטאליבן – העקרון הוא זהה: סאונד אגרסיבי שמוריד את המורל של האויב ומכניס את הצבא לאקסטזה.
כריסטופר סרף, המלחין של רחוב סומסום, תמיד רצה שהמוסיקה שלו תהיה כיפית ומבדרת. אך אז גילה שהשירים שלו שימשו לעינוי אסירים בגואנטנמו ובאבו-גריב. הוא נדהם מהניצול הזה של עבודתו ורוצה לגלות כיצד זה יכול לקרות. הוא יוצא לבדוק מה הופך מוסיקה לתמריץ חזק כל-כך: הוא מדבר עם חיילים, עם פסיכולוגים, עם אסירים שעונו ע"י המוסיקה שלו ומגלה כיצד הצבא משתמש במוסיקה ככלי נשק חזק זה מאות בשנים.
בימוי: טריסטן צ'יטרושק (52 דק', 2011)