או: הפרק הכי טוב של "קומיוניטי"?

אלוהים, זה היה גאוני וקורע מצחוק. לא רק הפארודיות המדויקות, לא רק הרפרנסים, לא רק הפעלולים המגניבים, לא רק הטקסטים ההיסטריים – אלא גם הרבדים שהפכו את כל אלה ליצירת מופת קטנה. הפיינטבול היה אלגוריה מבריקה למשחקי ה-Will they/Won't they של בריטה וג'ף, כמייצגים של כל הזוגות מהזן הזה בקומדיות טלוויזיוניות לאורך השנים, בהם שניים שהוזכרו בפועל בפרק – רוס ורייצ'ל, סם ודיאן.

למעשה, היחס של הקבוצה אל יחסי ג'ף ובריטה ואל העוקצנות התמידית בין השניים משקף את טרוניות הצופים על יחסי ג'ף ובריטה. המשפט הגאוני של עאבד מיצה לא רק את זה, אלא את העובדה שהסדרה לא מצליחה כפי שהייתה יכולה להיות: "ג'ף ובריטה הם לא רוס ורייצ'ל. המתח המיני שלכם וחוסר הכימיה שלכם גורמים לכולנו להיות דרוכים, וזאת הסיבה שבאופן אירוני – ושמעו את זה בכל רמה – אתם מונעים מאיתנו להפוך לחברים". או לחילופין, "חברים", כלומר הסדרה.

ידוע שהמודעות העצמית היא נר לרגלי "קומיוניטי", אבל זה כבר הפיל אותי. שאר הפרק עשה הכל כדי לשחק על מורשת הסיטקומים המכובדת הזו, אבל בסופו של דבר מבלי לוותר על החזון של "קומיוניטי" עצמה: כן, יש מתח מיני בין ג'ף ובריטה, ניאלץ להתמודד עם זה. אני לגמרי קול עם זה. פשע אם הם לא זוכים באמי.

עוד כמה משפטים מעולים בפרק:
Checkmate, bitches
Tell the drama club, tonight their tears will be real
Follow me, if you don't want paint on your clothes
Write some original songs!
That's a good look for you

ו"מת לחיות", צ'אנג כגנגסטר הסיני, "28 ימים אחרי" או כל סרט אפוקליפטי, וגם הסוף של הטיזר עם דיסקו סטו ואפילו העובדה שהפתיח האהוב עלי היה הפעם במלואו – אח, איזה פרק. בא לי לראות אותו שוב.

הדיון המלא שלנו על הפרק בפורום טלוויזיה באג'נדה