Posts Tagged ‘אימה אמריקאית’

אימה אמריקאית המלון 06: חדר 33

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 17/11/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "אימה אמריקאית: המלון" פרק 6

American Horror Story - 05x06 - Room 33S

אני חושב שהמטאפורה המושלמת לדרך שבה "אימה אמריקאית" מכניסה עלילות משום מקום כמו זו של "ליז טיילור וטריסטן עכשיו מאוהבים" היא כזאת: אתה יושב לך ואוכל בבית של חבר. המארח שלך לפתע מבחין שחסר לו איזשהו קינוח לארוחה הזאת. הוא חושב על הדרך הכי טובה להכניס את הקינוח בלי שתשים לב, וחושב שהאופציה הטובה ביותר היא פשוט לתקוע את זה באמצע הלזניה שלך. אתה ממשיך לנגוס בעולמך שלך כאשר לפתע אתה מוצא שם גלידה. אתה מרים מבט, בתמיהה ואומר "הגלידה הזאת לא הייתה פה קודם". המארח מנסה להפיל את האשמה עליך – "על מה אתה מדבר אתה התקשרת אליי ואמרת לי שאתה רואה גלידות בכל מיני מקומות. חוץ מזה, הגלידה הזאת הייתה שם כל הזמן". "לא", אתה משיב לו בעודך מנסה לאכול מסביב לגלידה באמצע הלזניה, "אני ממש משוכנע שלא הייתה גלידה שם בכלל". "תמשיך לאכול, אל תדאג", אומר המארח בחיוך נואש, "תנסה רק קצת". אתה מסתכל עליו ולפתע מבין: "באמצע הגלידה הזאת דמות כלשהי תמות, נכון?". "לא", אומר המארח ומסתכל לצדדים בעודו מגחך לעצמו. "כוסאמק", אתה מסנן לעצמך ומפרק את כדור הגלידה לאטו ומגלה, איך לא, את גופתו של פין ויטרוק בתוכו. " הפתעה!" צועק המארח. "היתה דמות מתה בגלידה שלך! חה! איך לא ראית את זה מגיע???"

בכל סדרה אחרת זה היה יכול להיות כרטיס אדום. היי, סדרה, את לא יכולה להכניס עלילה שלמה משום מקום רק בשביל להרוג דמות! יש דרכים להכניס עלילות ויש דרכים להרוג דמויות! אבל לצעוק על "אימה אמריקאית" להפסיק להיות כישלון מוחלט בכתיבה זה כמו לצעוק על כלב שיפסיק לאכול שטויות מהרחוב – אם לא רציתם שהוא יתעסק בקקי, למה התחלתם איתו מלכתחילה?

הצד החיובי של הסיפור הוא שדניס אוהר הפך לנו מתחת לאף לדמות ראשית. עכשיו, זה לא בדיוק חיובי כי המינון הנכון של דניס אוהר הוא כדמות משנית, אבל כאשר שאר הדמויות הראשיות הן "מר שוטר קיאנו ריבס מתחרפן", "קלואי סביני לא מבינה לאן הדמות שלה הולכת", ו"הלוואי ששחקנית יותר טובה מליידי גאגא הייתה בתפקיד הזה", לראות שחקן טוב עם דמות ברורה זה נחמה קטנה. הצד השלילי הוא שפין ויטרוק, עד שהתחלתי להתלהב ממנו – מת עוד פעם.

הצד האקראי של כל הסיפור זה כל שאר הדמויות – הולדן מגיע לאבא שלו מר שוטר כי…??? ואז מר שוטר מגלה את כל הבריכה מלאת ילדים ערפדים, אבל קלואי סביני מחליטה שזה לא טוב ומעלפת אותו ואז מנסה לגרום לו לחשוב שהוא משתגע ודמיין את הכל מה שקל כי הוא באמת משתגע. באותו זמן ליידי גאגא נוסעת לפריז כי היא עשתה שלישיה עם בעל המלון החדש, אז מאט בומר ואנג'לה באסט מגיעים למלון ומנסים להרוג תינוקות, אבל אז אנג'לה באסט משחררת בטעות את התינוק ללא פנים של ליידי גאגא, ומאט בומר אומר לשוודיות שהן מתות ושהן צריכות למצוא מטרה בחיים, ואז הן מנסות להרוג מישהו אבל זה לא מטרה מספקת, ואז קלואי סביני נכנסת לחדר ואומרת משהו כמו "פחחח זו מטרה? מטרה אמיתית זה לעשות שלישיה עם הבעל שלי!". ואז הן עושות את זה ובאמצע השלישיה הכל נהיה דם כמו קליפ של מרלין מנסון, ואז מר שוטר אומר "היי!", וליז טיילור אומרת לו "היי?", והוא אומר "טוב אולי המלון הזה לא משהו", ואוון פיטרס קופץ להגיד "היי" ואז הולך בחזרה למלון, אבל בדרך פלא התינוק של ליידי גאגא נכנס לו למזוודה והוא לא שם לב כי…??? ואז כשהוא מגיע הביתה הוא מביא את הבת שלו איתו, והיא כזאת "אני כועסת עלייך" ושנייה לאחר מכן היא כזאת "בעצם אני רואה טלוויזיה", ואז הוא אומר "טוב סבבה בזמן הזה אני הולך לירות על תינוקות חסרי פנים בסדר?", והיא כזאת "אני רואה טלוויזיה", והוא כזה "בנג בנג!", ואז היא כזאת "אהההה אני לא מאמינה שירית בבית בזמן שהייתי עסוקה בלראות טלוויזיה למרות שהיה נראה קודם שאנחנו באמצע שיחה רגשית ובכלליות שאני במשבר רגשי אני לא רוצה להיות חברה שלך!". ואז קלואי סביני מופיעה עוד פעם ושולחת את הילדה לסבתא שלה בגלל שלכי להזדיין ילדה את בכלל לא ערפדית ואף אחד לא חבר שלך, ואז קלואי סביני מוצאת את התינוק ללא פנים ומחזירה אותו לליידי גאגא, והפריים האחרון זה התינוק ללא הפנים וזה אמור להפחיד אותנו כי…??? אה, ובאיזשהו שלב רוצח עשרת הדברות רצח עוד פעם, אבל עכשיו יש להם חשוד ומר שוטר לא מרוצה מההתפתחות הזאת, ואני ממש מקווה שהטוויסט הוא לא שמר שוטר הוא רוצח עשרת הדברות כי יש גבול.

הערות לא קשורות

* אחרי שני פרקים נקיים מסצנות מין, כנראה שמישהו בצוות ההפקה הרגיש שצריך לפצות על ההפסדים וזכינו לארבע סצנות מין! כמו שאומרים, ואחת לשנה הבאה.

* מכל הרוחות שמסתובבות במלון הזה בשיגעונם, יש משהו נוגע בלב לגבי האחד שמעיר אנשים וצועק שהוא רוצה כבר את כרוב עלים שלו.

אימה אמריקאית המלון 5: שירות חדרים

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 10/11/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "אימה אמריקאית: המלון" פרק 5

American Horror Story - 05x05 - Room Service

כנראה מאז שהכרזתי בביקורת הקודמת שקלואי סביני היא הדמות הטיפשה ביותר בתולדות הסדרה, היא ממש התלהבה ורצה עם זה כי מה לעזאזל קלואי סביני מה את עושה תראי כמה נזק את עושה השם ישמור את הנשמה הטיפשה שלך יש עכשיו לכל הילדים אדמת-ערפדת האם זה מה שרצית????

הפרק מתחיל בקלואי בבית החולים, כי להיות ערפד זה יפה והכל אבל לא פוטר אותך מלדפוק שעון, מסתבר. ברגע של החלטה טיפשית מדי, היא מערבבת את דמה בדם של הילד חולה האדמת ואז הולכת חזרה הביתה בשביל להתעלם מהעובדה שהילדה שלה קיימת. בינתיים, הילד שחולה באדמת-ערפדת מחליט שלהרוג ולשתות דם זה אולי כיף, אבל מי שאוכל לבד אל-מת לבד אז הוא הופך גם את כל הכיתה שלו (בסצנה שאנחנו לא רואים, למרות שזה נראה כמו מידע פאקינג שימושי לאיך לעזאזל זה קרה – האם הוא פשוט הלך ונישק את כל הילדים? האם הוא איים להרוג אותם? האם הוא הבטיח להם ממתקים? בכל מקרה)' והכיתה הזאת בתורה רוצחת כמה מורות ומורים, עד שמגיעה המשטרה.

כאן כמובן עולה השאלה "היי, רגע, האם הם הדביקו עוד ילדים מחוץ לכיתה?" והסדרה עונה ב"לא יודעת לא חשבתי על זה לעומק אני אחליט פרק הבא". אז הילדים המציאו סיפור על אדם מבוגר עם מסיכה שהגיע לבי"ס, דבר שנשמע ממש פאקינג קל להפריך עם עבודת המז"פ הפשוטה ביותר אבל בסדר. מה שהשתלשלות המאורעות הזו נתנה בעיקר זה אחת הסצנות המפחידות ב"אימה אמריקאית" זה זמן מה. כי ילדים זה לא כזה מפחיד, ואנשים צמאי דם זה לא כזה מפחיד, והמון זה לא כזה מפחיד אבל המון של ילדים צמאי דם זה מפחיד. נקודות בונוס לסדרה שהיא נזכרה באמצע הסצנה "היי! אלה רק ילדים בני 8!" ושלחה את המנהל לבעוט במקום אחר.

בחצי השני של הפרק, מאט בומר מנסה לשכנע את אנג'לה באסט לנקום בליידי גאגא למרות שהיא כבר רצתה לעשות את זה ממילא, אבל (!) בפעם הקודמת שהייתה סצנה כזאת הם לא שיחזרו סצנות מקליפים של אבבא/סרטים של ברגמן (תבחרו איזה היפסטר אתם). וחוץ מזה, הפעם גם קתי בייטס ערפדית ומשום מה הם חושבים ש"טוב, לרוב ליידי גאגא לא מתעניינת בה!" זאת תוכנית ממש טובה.

הפרק ממשיך את ההתעסקות בקתי בייטס ומנסה לכתוב את הדמות שלה מחדש אחרי ש"אימא ממש לא משהו" לא תפס. או שאולי זה המשך ישיר לרעיון שאימהות הן בלתי נראות בעיני החברה. בכל מקרה, כל החלק הזה של הפרק היה השיר "מר נייר צלופן" אם ג'ון סי ריילי לא היה מסיים את השיר בייאוש אלא בלרצוח את רנה זלווגר אחרי שהאכיל אותה באוכל לחתולים. אז קתי בייטס מקבלת זוג אורחים היפסטרים מעצבנים ורוצחת אותם, כי קל לשנוא היפסטרים מעצבנים, אבל זה בעיקר נותן לנו חלון למערכת היחסים שלה עם ליז טיילור. וכמו שידוע – כל סצנה עם דניס אוהר היא מסיבה, אבל סצנות עם דניס אוהר שהוא לבוש בהן בדראג ומקריין הן מסיבה גדולה יותר. בזמן שכולם הופכים לערפדים או מתחרפנים, דניס אוהר פשוט מקבל את כל הרצח והנוראיות בלי להניד עפעף.

אה, גם מר שוטר נמצא פה והבנתי סוף סוף כמו מי הוא נשמע – קיאנו ריבס. בכל מקרה, הוא עדיין לא מבין מה קורה במלון (אבל הוא כן מבין שקורה משהו, שזה כבר נס) ואז מפטרים אותו ואז הוא שוכב עם שרה פולסון ואז הוא עצוב מזה שהוא שוכב עם שרה פולסון ואז גם הוא לא יוצר קשר עם הבת שלו שעכשיו ננטשה על ידי שני הורים. אני מתפלא שליידי גאגא עוד לא חטפה אותה.

הפרק מסתיים בכך שקלואי סביני מקבלת תפקיד חדש כאומנת לערפדים קטנים, אחרת ליידי גאגא תהרוג את הבן שלה. זה תמיד סימן טוב בעבודה החדשה שלך, שמאיימים עלייך לקבל אותה או שיהרגו קרוב משפחה שלך. "אנחנו שמחים להודיע לך שהתקבלת לעבוד במשרד המשפטים! אם לא תתייצב לעבודה אנחנו נפוצץ את בית האבות של סבתא שלך. ברכותינו הכנות".

הערות לא קשורות:

* הילד השמוק מ"קיץ אמריקאי רטוב" מגיח כאן, וגם בטריילר ל"פריצ'ר". מה שאומר שיש לו פשוט סוכן פצצה, אין דברים כאלה.

* ליידי גאגא עושה געגועים לשחקניות טובות יותר. אפילו לא כיף לשנוא אותה כמו אמה רוברטס, היא פשוט בסדר גמור בתפקיד שיכל להיות אדיר לחלוטין בידיים של שחקנית.

* אבל, היי, לפחות היא לא שכבה עם אף אחד הפרק!

אימה אמריקאית המלון 4: ליל השטן

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 30/10/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "אימה אמריקאית: המלון" פרק 4

האם ג'ון לואו (מר שוטר) הוא הדמות הכי מטומטמת בתולדות "אימה אמריקאית"? הבה נבחן את הראיות:
1. הוא בחר להתגורר במלון שעדיין משתמשים בו במפתחות ולא בכרטיסים, בשנת 2015.
2. הוא לא בטוח אם הוא אלכוהוליסט או סתם חולה-שליטה.
3. התגובה שלו ל"סדין עם דם על הרצפה" היא "אה, לא משנה".
4. התגובה שלו לפגישה עם אנשים מפורסמים מתים היא "מה, זה תחפושות?" ומיד לאחר מכן "אבל אתם מתים", ולאחר מכן לא שמעתי כבר כי האנחות שלי כתגובה לטמטום היו רועשות מדי.
5. לא לדבר על זה שהוא ניהל שיחה ארוכה עם מישהי שמתה לפני 80 שנה שהוא יודע שהיא מתה לפני 80 שנה כי הוא רואה תמונה שלה לפני 80 והתגובה שלו לזה היא *קאט לסצנה הבאה*
6. ובכל זאת, הוא עדיין לא מבין אפילו במידה מעוטה שהמלון הזה לא חשוד קצת.

אז, האם הוא הדמות הכי מטומטמת בתולדות "אימה אמריקאית"? לא, אני מקבל עכשיו הודעה שגברת מר שוטר (בגילומה ה…אה, כן. של קלואי סביני) זוכה בפרס על "הילד שלך אוכל את הכלב שלך, גברת, תעשי משהו. לא אל תהפכי בעצמך לערפדית, עזבי, שבי בצד".

הפרק הראשון משיב את הסדרה למחוזות הטמטום הקלאסי שלה, לטובה ולרעה. לאחר פתיחה רגועה יחסית בסטנדרטים של "אימה אמריקאית", זכינו למנות הטמטום המשובחות שלנו בשביל פרק ליל כל הקדושים השנתי. בתפריט השנה? מסיבת רוצחים סדרתיים! כי אם יש דבר אחד ש"אימה אמריקאית" עושה טוב זה לקחת מקרי רצח אמיתיים ולהתייחס אליהם בכבוד מופתי! או להזמין אותם לארוחת ערב שבה כל אחד מציג את עצמו כמו בפתיח של עוץ לי גוץ לי ("בוקר טוב הזודיאק! בוקר טוב, בוקר טוב") או, מה שכנראה נכון יותר, בשטיחת תיאורים אקראיים ושטחיים עליהם מדף הוויקיפדיה שלהם. עדיין, העובדה שהם נצמדו לעובדות (אני מניח? לא קראתי אנשים שטוענים נגד זה) ולא הפכו את כולם לגזרים אנושיים שנשלחו מהגיהנום זה כבר צעד לכיוון כלשהו.

הצגתם מוצבת כהתעקשות של מייסד המלון אוון פיטרס, שממשיך להיות נהדר העונה, לערוך מסיבה שנתית לרוצחים הסדרתיים האמריקאיים הגדולים ביותר. כולם מתארים איך הגיעו למלון בלילה כזה או אחר והם לא מרגישים אף פעם כמו יותר מסתם עוד סעיף בסקירה של באזפיד על הסדרה ("78 מחשבות שחשבתי בזמן צפייה ב"אימה אמריקאית": מלון פרק 4, מספר 56: OMG זה ג'פרי דאהמר! *גיף של חתול*), פרט להופעה ה… כנראה מאוד מדויקת של איילין מה-שמה, הרוצחת הסדרתית הידועה מה-שמה מהסרט ההוא שלא ראיתי כי הוא יצא לפני שהתעניינתי בקולנוע ואף אחד אף פעם לא הצביע כחובה צפיית אז פשוט הנחתי שאני יכול לחיות את חיי בשקט בלי לראות אותו. אז פרט לדיוק שיש או אין שם – היא שיחקה דמות מטורפת בצורה נהדרת. לא "נזירה שהשטן השתלט על גופה" נהדרת, אבל יש שיאים שלא ניתן לשחזר.

הפיאסקו הזה, אשר מלווה מדי פעם בהערות דביליות להחליט של מר שוטר (שכחתי את כולן לחלוטין ואני לא הולך לבדוק. משהו בסגנון " אבל אתם מתים!" שמונים פעמים ברצף) מציג עוד רצח נוראי ועוד שטויות וכולם נראים שהם נהנים ומגיע לשיא מסוים כאשר ג'פרי דאהמר פונה למר שוטר ואומר "אתה לא יכול פשוט להבין שאנחנו מתים?", משפט שיכול לשמש סלוגן לחיים לבחור הזה.

ואם אנחנו עדיין במשפטים שיכולים לשמש סלוגנים לחיים של דמויות כאן, אז "את שוכבת גם איתה?" הוא המשפט המדויק ביותר לתאר את ליידי גאגא העונה הזאת, שאומרת שמתישהו היא תעשה משהו משמעותי אבל בינתיים בעיקר הולכת והופכת עוד אנשים לערפדים. הפעם: אשתו של מר שוטר.

רגע על זה – אני לא יודע איך הסדרה תתייחס לעניין, אבל אני מניח שזה די מבאס לילדה לגלות שאימא שלה כל כך מעדיפה את האח שלה על גביה שהיא מעדיפה להפוך לערפד למרות שהיא מבינה שזה לא רעיון מומלץ. "היי, אימא, אמרת שתאספי אותי מהבית ספר היום".
"אה, נכון, שכחתי, פשוט הלכתי עם אח שלך לאכול זרים במכולת. תשארי שם אני תיכף מגיעה!"
" 🙁 "

שני רגעים בודדים הפרק זוכים לדרגת "רגעים סבירים גם מחוץ לעולם של 'אימה אמריקאית'": הזונה הג'אנקית של שרה פולסון מוצאת יושרה מינימלית ואמפטיה מסוימת בתוך המלון המטורף הזה והרגעים הספורים שלה בפרק מראים זאת. לעומתה, למרות הטמטום העז של שניהם, מר שוטר וגברת מנקה יוצרים חיבור של טמטום על ידי שיתוף החוויה הזהה של היעלמות הילדים שלהם.

הפרק לא הראה המון התקדמות עלילתית אבל הטמטום של מר שוטר כבר נהיה משובב ולא סתם מציק והוא הציג, סוף סוף, נבל כלשהו שאנחנו מזהים בתור נבל: אוון פיטרס, עם התוכניות הזדוניות שלו ומה שלא יהיה.

אה, ולליידי גאגא סוף סוף לא הייתה סצנת מין. נסיים בטון חיובי זה.

אימה אמריקאית המלון, פרק 3: אמאל'ה

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 24/10/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "אימה אמריקאית: המלון" פרק 3

יש משהו מעיק העונה, איזשהו חוסר כיוון כללי, איזשהו בלגן כללי שבו אנחנו כבר בסוף הפרק השלישי ועדיין קשה להבין בדיוק מי נגד מי בה. בעונה הראשונה זה היה קל: בני משפחת הרמון טוב, רוחות שמנסות לאנוס אותך רע. בעונה השנייה זה היה אפילו יותר קליל: השטן ורוצחים סדרתיים רע, כל השאר טוב. גם בעונות לאחר מכן היה קל, יחסית – חלק מהדמויות עשו מעשים נפשעים ורצחו וחלק ניסו רק לשרוד. החלוקה הזאת אולי קצת פשטנית ובהחלט היו מקרים של דמויות טובות שעשו דברים רעים אבל ידעת בעד מי אתה, באופן כללי.

אבל העונה העוקץ הזה חסר. מי הדמות הראשית? האם זה ויל דרייק, מעצב אופנה במשבר יצירתי? האם זה מר שוטר? האם זאת ליידי "לא, אלה אינן תלבושות מהסט אלא המלתחה שהבאתי מהבית" גאגא? יש כמה מיני-נבלים ברורים, לפחות: קתי בייטס היא רעה (או כה הסדרה מתעקשת בלי להדגים לנו ממש למה), דוגמגישערפד הוא רע, ג'אנקית מסוממת ששוברת את השיניים שלה היא רעה (ומדהימה. שרה פולסון, בחיי. כמות הכישרון בקאסט הזה מתפוצצת. מטורף לחשוב כמה הדמות הזאת שונה משתי הדמויות ששיחקה עונה שעברה). הפרק הזה לא עושה את החיים פשוטים יותר עם התמקדות בבנה של קתי בייטס. אז גם הוא גיבור? דמות משנה? מה לגבי אישתו של מר שוטר? היא קיבלה מונולוג שלם ודי מרגש, האם עכשיו אנחנו צריכים שיהיה לנו אכפת גם ממנה?

אין בעיה עקרונית עם עודף דמויות, ועונות קודמות הצטיינו בלהציג לנו דמויות מעניינות ומרתקות שמשכו פוקוס אליהן למשך פרק או שניים, אבל זה קרה לרוב אחרי ביסוס מסוים של מי נגד מי, שלא קרה עדיין בעונה הזאת. אולי המחסור הוא בנוכחות של הרוצח המסתורי. אם היינו רואים אותו, שומעים אותו, מבינים שהוא קיים ולא רק סברה הגיונית, הייתה תחושה של מי עובד נגד מר שוטר, שכרגע נראה שבעיקר נאבק בשיגעונות שלו עצמו ולא יותר מזה. וזה אולי נשמע מפגר, כי נראה שרוב האינטרנט רק מחכה ל"אומייגאד סצנה מזוויעה!!", אבל בשביל שבאמת נחשוב שמשהו הוא מזוויע ובשביל שיהיה איכפת צריך להכיר ולבסס את הדמויות, או לחילופין שזה יהיה באמת פאקינג מטורף. העונה בינתיים שמה את הטירוף בהקפאה (סבבה) אבל היא גם לא פוגמת עדיין בדמויות שאכפת לנו מהן, ולכן יוצרות גם חוסר אכפתיות מסוים בשבילנו.

למרות הבעיה הכללית הזאת, עבדו לטובת הפרק המון דברים. קלואי סביני היא שחקנית נהדרת, ואלכס מרגישה כמעט כמו בן אדם ולא רק דמות ב"אימה אמריקאית". מאט בומר וקתי בייטס מצליחים להזריק מרץ ואנרגיה לסצנה שכתובה בצורה די מעייפת ולמנוע גלגולי עיניים. תהומות הנפש של שרה פולסון הג'אנקית מתגלים אט-אט, ואנג'לה באסט פרצה לסדרה בסערה בתור הבטחה לאחת הדמויות הטובות ביותר שראינו בסדרה (שחקנית בלקספולטיישן שהפכה למאהבת ערפדית של ליידי גאגא שהפכה לציידת ליידי גאגא) עם תוכנית זדונית להרוג את הילדים הקריפים שחיים במלון, ויפה שעה אחת קודם.

אבל עיקר הפרק נח בצלו של רגע קטנטן, בתחילת הפרק שבו הערפדוגמן מגיח לחדרו של אוון פיטרס ומספר לו את כל מה שהוא יודע אליו. כאשר פיטרס מופתע מכמות המידע ושואל כיצד הגיע אליו, הוא משיב לו "גיגלתי אותך". התגובה שלו היא "זה נשמע מגונה" עם חיוך ממזרי להחריד.

הערות אחרונות:
* התעלמתי כבר כמה ביקורות מהדמות של הג'אנקי שבא, נאנס, נתפר לתוך מזרון, יצא להרוג את נעמי קמפבל ואז הגיע למיון כי זה בערך כל הדברים המעניינים שאפשר להגיד על זה.

* לקלקחלן (או איך שלא קוראים לילד של ויל דרייק), למה אתה יודע מה זה spank bank, למה אתה אומר לאבא שלך שהוא got owned ולמה בכלליות אתה?

* אז סצנות מין עם ליידי גאגא זה ה"דמות שרה שיר שלא ייצא קר בעוד כמה עשורים" של העונה הקודמת? האם אפשרי שהם גם ייעלמו בסביבות הפרק השישי ויתחלפו בכל דבר פרט לזה?

* "אני בגיהנום? לא. אם הייתי בגיהנום אני זאת שהייתה לובשת את החיקוי זארה הזול שאת לובשת" – הסקת מסקנות הגיונית בעולם של "אימה אמריקאית".

אימה אמריקאית: המלון 2: סולמות וחבלים

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 18/10/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "אימה אמריקאית: המלון", פרק שני

למען השם, "אימה אמריקאית", אני יודע שאת בלגן תבניתי ולא יכולה לשמור על דבר אחד רציף, אבל האם אי אפשר לצפות לפחות שהפרקים שלך יהיו באורך הגיוני? כאשר התחלת לחרוג ממבנה ה-40 דקות לפרק לטובת פרקי סיום ופתיחה, קיבלתי את זה כי בסדר, אבל איך לעזאזל הגעת למצב שבו פרק הפתיחה הוא בגודל סביר והפרק שבא אחריו הוא שעה ועשרה? מי העורך שלך? האם ראיין מרפי הוא גם העורך שלך? האם ראיין מרפי לאט לאט משתלט על כל אספקט של עשיית הסדרה עד שהיא תהפוך לחזונו האמיתי של ג'יבריש לא קוהרנטי שבו כל הדמויות רוקדות את ריקוד התרנגולת למשך שעתיים על המסך שלי? בכל מקרה, פרק.

פרק שבעיקרו ממשיך את ההתחלה ואת הנחת החתיכות במקומות, מה שהיה יכול להצדיק את האורך שלו אם הוא היה הפאקינג פיילוט. יש פיתוח קל של הדמויות אבל בשלב זה כולן עדיין עומדות במקום או רק נכנסות לאור בתפקידן החשוב. ווס בנטלי עושה מעט יחסית הפרק ובעיקר מרחרח במלון, שומע סיפורים ומספר אותם, ואז לקראת סוף הפרק שולף היישר מהישבן שלו את הקישור הגרוע ביותר של רוצח סדרתי ששמעתי. סדרה שמנסה להעביר משהו בסגנון "כמה רציחות מהעבר של רוצח סדרתי שלא היה לו שום סדר בנושא, בנוסף לשלוש רציחות שאולי קצת מתקשרות יחדיו? שאנחנו אפילו לא בטוחים שכולם בוצעו על ידי אותו אדם?". ובעיקר נשמע כמו זעקה של הסדרה: "תנו לנו לעסוק ברוצח סדרתי, זה משהו שאף פעם לא עשינו לפני כן!". מה שאתה מקבל עד שאתה נזכר בעונה הקודמת ובעונה בבית המשוגעים ומזכיר את זה לסדרה שצועקת, "כן כן, אבל שם לא היתה לו תמה לרציחות! זה שונה לחלוטין!". אני מקווה מאוד שבאמת יסתבר שהרוצח הוא סתם מטורף. בנוסף, כל הרעיון של לרצוח רק 10 פעמים בעקבות עשרת הדברות לא נורא מגביל אותך כרוצח סדרתי? כלומר, מה יקרה אם תרצה לרצוח עוד פעם אחר כך? תהיה "רוצח עשרת הדברות פלוס כמה דברות שלדעתי היו צריכים להיכנס"? אולי הוא בכלל רוצח תרי"ג המצוות? חשבת על זה, מר שוטר? זה נראה מתאים על פי הכמות שאוון פיטרס רצח, לכאורה.

עוד ב"דמויות ראשיות" – ליידי גאגא מרחיבה את הדמות שלה ו… אה… אני לא בטוח שזה דבר טוב. ליידי גאגא בהחלט לא שחקנית גרועה, אבל חסר לה את הכוח והביצ'יות שהיו לג'סיקה לאנג. דבר שהיא מפצה בו בעוד סצנות מין לא הכרחיות. בנוסף היא נותנת הסבר על הערפדיות שלה (זה נגיף, ואפשר עדיין למות מדברים רגילים, מה שבטח יתגלה כחיוני אם יחליטו להיצמד לחוקים הללו) וגם נפרדת מג'אנקי לשעבר (מאט בומר) לטובת ג'אנקי בהווה (פין ויטלוק) בגלל ש… אה… הוא לא הלך איתה לתערוכת אמנות של מנורות. אני יודע שזה אמור להראות שהוא נהיה משעמם מדי בשבילה, אבל באמת ראינו אותם רק לפני איזה יומיים צדים אנשים. מה רע בלשבת קצת בבית ולראות "בית הקלפים", ליידי גאגא? אולי היא פשוט יותר בקטע של "משחקי הכס". בכל מקרה, היא נפרדת מבומר ומפתחת את הקשר עם הדוגמן לשעבר והערפד בהווה שנראה במסלול המהיר למוות מהיר בסדרה הזאת. או זה או תפקיד הנבל הראשי.

כמה שניות לגבי דוגמן-ערפדי שמתנהל בדיוק כמצופה ממנו – בחוסר היגיון מטורף לחלוטין. בפרק שלם הוא עובר מ"להרוג מישהו? מה, אתה מטורף?" ל"בוא נהרוג היפסטרים בגריינדר", ובאותה הסצנה הוא עובר מ"היי, בוא תדפוק אותי בתחת" ל"זה שאני מוצץ דם של בחור לא הופך אותי להומו!". ופין ויטלוק מצליח למכור את הכל, כי הוא שחקן נהדר לדמות נהדרת ומטומטמת.

עוד דמות שנכנסת לעניינים היא דמותו של אוון פיטרס, שאחרי עונה… מבלבלת בתפקיד לא סגור על עצמו, מפציץ בכל התותחים עם החיקוי הכי מטורף ופסיכוטי של שנות ה-20 שישנו בנמצא, בתפקיד הקומי המובהק הראשון שהוא משחק, והוא עושה את זה נהדר. אוון היא מיליונר רצחני שבונה מלון והורג מלאאאא אנשים בתוכו, כולל אחד הקבלנים שלו במהלך הבנייה, שזאת נקודת עלילה שדווקא הייתי רוצה להתעכב עליה כי בשלב הזה המלון עדיין לא נבנה אז איפה הוא קבר אותו ולמה כולם בסדר עם זה שהוא נעלם? האם כל העובדים שלו פשוט קיבלו יום חופש? האם זאת הייתה דרך מתוחכמת של הסדרה לרדת על מקצוע הקבלנות ולהגיד שצריך רק ארכיטקט ופועלים?

בכל מקרה, לאחר מכן הוא רוצח אנשים בתמיכת אישתו מרחוק (אנשים חושבים שזאת תהיה ליידי גאגא, אבל אני ממש מקווה שזה לא יתברר כנכון כי זה טוויסט צפוי ושפוי מדי לסדרה הזאת) והמשרתת שלו: אחת המשרתות הכי מסורות להורדת כתמים שיש (עם המתכון הסודי: אהבה), שהייתי שמח שתופיע בפרסומת לכביסה במהרה בימינו ("כתמים של דם של זונות שהרגת מורידים עם אהבה או לא מורידים בכלל, וואי וואי וואי אמוניה").

מה עוד? אה כן, הבת של מר שוטר שאויש, הולכת להיות דמות עכשיו? באמת? נפגשת עם אח שלה שכולו כזה, "כן אני ערפד מה את רוצה שיואו", " והיא כזה "לא יודעת שלא תאכל אותי יהיה התחלה טובה", דבר שהוא אמביוולנטי לגביו בשלב זה. אה כן, בעקבות הגילוי הזה מר שוטר מסתער על המלון ועל קתי בייטס ומתעקש שהיא תספר לו מה קורה במלון! אז היא מספרת לו על מי שבנה את המלון ואז אחר כך הוא כזה "טוב עזבי", כי זכרון לטווח קצר זה לא התחום החזק שלו. לפחות לא כמו שליפת תיאוריות מסובכות על רוצחים סדרתיים. אה, ומסתבר שאנחנו הולכים לדון הרבה באלכוהוליזם שלו, שזה בטח דבר שלא ישעמם אותנו במהרה בכלל.

ומשום מה יש סצנה שבה קלואי סביני מסבירה על יתרונות החיסון בעולם המודרני, מכיוון ש"אימה אמריקאית" היא בעצם "סאות' פארק" ומרגישה צורך להתייחס לאירועים אקטואליים שקרו בשנה שהיא ירדה, אבל היא לא צריכה להכניס אותם לעלילה בצורה אורגנית או משהו, וזה ממש בסדר מבחינתה אם תהיה סצנה לחלוטין חסרת הקשר שבה קלואי סביני מדברת על כך שחצבת זה פסה. אלא אם כן "אימה אמריקאית" תצליח לגרום לחצבת להשתלב בעלילה בצורה שכל ילדים מוכי החצבת נהפכים לחייזרי-מוח-כוורת שמשתלטים על המלון, וזה בכלל לא דבר שאפשר להגיד שלא אפשרי שיקרה.

בסופו של דבר קיבלנו עוד פרק שעדיין לא מתחיל ממש, סוג של "אם חשבתם שהפרק שעבר היה הפיילוט, אז טעיתם כי הנה הוא בעצם עכשיו!" – עוד פרק שבונה לאט לקראת הקלאסטרפאק ולא מציג עדיין שום דבר מזעזע או מופרך מספיק בשביל לכתוב עליו להורים.

הערות אחרונות:

* אז הילדים אוכלים את השבדית (שמתה, אגב. אז זה עובד לטובתנו) ואז לוקחים מהם את הדם וליידי גאגא שותה אותו בכוס? זה נשמע כמו דרך ממש מסובכת לשתות דם בתור ערפד.

* שאלה שלא הבנתי עד הסוף: מתי אוון פיטרס מת, בעצם? שנות ה-20 או שנות ה-30? כי עם ההיכרות עם מרפי אז הייתי משער שהפלאשבק הזה מתנהל בשנות ה30 כי כל עונה מחוייבת לפלאשבקים תכופים לשנות ה30 אבל אני זוכר שבתחילתו אומרים משהו לגבי שנות ה-20.

* ואני אוהב שבנו סצנה שלמה סביב "ליידי גאגא בדיסקו בשנות ה-70". זה היה לא נחוץ בכלל, וזה היה מטומטם לחלוטין אבל אני אוהב את המחשבה שהכותבים ישבו וחשבו איך אפשר להכניס את ליידי גאגא לדיסקו.

אימה אמריקאית: מלון 1: צ'ק אין

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 10/10/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "אימה אמריקאית: מלון", פרק ראשון

הפתיחות של "אימה אמריקאית" הן יצורים ערמומיים שאסור לבטוח בהם. לו היינו חבורת נערים בדרכנו לבקתה שהיא "פרקי פתיחה עונה של 'אימה אמריקאית'", בוודאות היה זקן כלשהו שמזהיר אותנו לגבי הבקתה הזאת ושאסור לבטוח בה ושהיא מתעתעת, ואז הבחור המגניב היה צוחק עליו בדרך והבחורה השקטה הייתה מסתכלת במבט מלא הרהורים. וכאשר היינו מגיעים לבקתה היינו מתלהבים מכל הדברים המגניבים בבקתה כמו "קתי בייטס בתפקיד משמעותי", "ערפדים, בערך", "אנשים שגרים במזרונים", "חדר משחקים לילדים שלא יודעים איך לשחק במשחקי וידאו" או " שדון אנס סטראפ-און", וכעבור שעה וחצי היינו מוציאים את עצמנו הרוגים בבריכות דם של דברים שלא יכלנו לצפות כמו "מקהלת ילדים של אנשי זאב", "הופעות אורח של הבקסטריט בויז" או "אמה רוברטס, איכשהו עוד פעם".

לכן יש משהו מעודד בכך שהפרק הראשון של העונה לא מצביע בחץ ענקי לכיוון של העונה אלא רק פותח שאלות שיוכל להחליט אם להתעמק בהם, לדלג עליהם או לשכוח שבכלל היו קיימות מלכתחילה. זה נותן תקווה שבניגוד לעונות קודמות שהתחילו נהדר וסיימו בנפיחה, העונה הזאת תוכל לנוע בתנועה מתמשכת מתגברת. או, לא יודע, לפחות כמעט.

את הפרק הראשון, אם הייתי צריך לתקצר אותו למפיק הוליוודי שמדבר רק בשפה של "X פוגש Y", הייתי מתאר כ"הניצוץ" פוגש את "שבעה חטאים" פוגש את "הרעב" (היידה סרטים נידחים של דיוויד בואי!). "אה" היה אומר אותו מפיק הוליוודי, "אתה מתכוון לכך שיש השפעות מכל אותם סרטים?". "לא לא", היה נכנס ראיין מרפי משום מקום, "אנחנו הולכים פשוט להעתיק סצנות שלמות משם ולהחליף את השמות והמקומות".

כלומר, אם זה לא מספיק שאנחנו במלון מוזר עם דברים אפלים, אז זה מלון מוזר עם עיצוב שטיחי מוכר בצורה מחשידה (אהם אהם) עם ילדים קטנים מטרידים במסדרונות הצרים מדי (אהם אהם אהם) וחדרים מקוללים (אהם אהם אהם אהם). בנוסף לאב שלוקח את בנו לגור במלון הנ"ל (אהם אהם אהם אהם פאקינג אהם) ואחד מהם משחק עם כדור כך שהוא פוגע בקיר וחוזר אליו ( אהם מאדרפאקינג אהם אהם אהם אהם אהם אהם אהם). אני מניח שאת האיש בתחפושת דוב שיורד לאנשים אקראיים הם פשוט שומרים לפרקים הבאים בשביל להשלים את "בינגו 'הניצוץ'" שהם עשו לעצמם.

בגזרת "שבעה חטאים" הם בינתיים שמרו על פחות הבדלים, בעיקר העתיקו אחד לאחד את כל תחנת המשטרה משם. ואני מניח שהולך להיות רוצח סדרתי שקשור לבלש בצורה ישירה. למען האמת, אולי "שבעה חטאים" זאת מחמאה גדולה מדי. אני מניח שיש סרט רוצח סדרתי דרג-ב' שהרבה יותר דומה לעלילה הזאת, אבל עלילת הרוצח סדרתי היחידה שאני צריך היא זו מהקומיקס של "המסכה". מקריאה קלה על העונה, מסתבר שהרוצח הולך להיקרא "רוצח עשרת הדברות" מה שמסביר את ההבזקים שלהם בכותרות הפתיחה, כי לפני זה חשבתי שפשוט היוצרים של הסדרה איבדו כל מגע עם האנושות ומה מפחיד אותה ("ממה אנשים פוחדים? חוקים? נשים להם את האמ-אמא של כל החוקים בכותרות הפתיחה!!!"). כולנו תקווה שקלואי סבנגי תשרוד את העונה, או לפחות יותר מכמה פרקים.

אם אנחנו כבר מתעכבים לשנייה על הדמויות במערכה הזאת, אז ווס בנטלי, הוא אה… שחקן מעניין. משהו באדישות המוחלטת המוזרה שבה הוא אומר את כל השורות שלו גורם לכל שורה שהוא אומר מהפה שלו להישמע מגוחכת בצורה לא אופיינית לסדרה בעלת אלפי הגוונים לגיחוך. אבל דמויות ראשיות נורמליות של "אימה אמריקאית" תמיד היו ככה, בין אם אלה בני משפחת הרמון מהעונה הראשונה, או הבת של משפחת הרמון שהיא עכשיו מכשפה בעלת וגינת קסמים מהעונה השלישית. אז ניתן לו הזדמנות. מה שבעיקר מפתיע בכל הסיפור המשפחתי הזה הוא העובדה שהולי שיט איזה משפחה שמחה ומתפקדת מוצגת לפנינו. כאשר המשפחה היחידה שמשתווה לה היא זאת שבה הבעל בוגד באישה, קובר את הפילגש שלו ומקים עליה פאטיו, הנורמליות שמתפרצת ממערכת היחסים המתפקדת של מר שוטר וגברת רופאה היא נטע זר לחלוטין. אולי באמת "אימה אמריקאית" מחליטה לאתגר את עצמה העונה.

איפה היינו? אה, מה זה משנה. בוא נחזור לאנשים שיוצאים ממזרונים לשנייה. במעין תמונת מראה של "הוסטל", העונה מתחילה עם שתי שבדיות שצפויות להן רק צרות. אני מרגיש קצת לא בנוח עם כמה שקיוויתי שהן ימותו מהר, אבל השם ישמור אילו דמויות מעצבנות ולא הגיונות הן. כלומר, היגיון זה לא הצד החזק של דמויות ב"אימה אמריקאית", אבל באמת, למה אתן נשארות בחדר בשלב הזה?! בכל מקרה רציתן ללכת לבקר במקומות בעיר. צאו מהחדר. לכו לנשום אוויר. מה אתן עושות עם החיים שלכן? אישית חיבבתי את הטוויסט של "במקום גופה מתה במזרון יוצא משם איש חי לחלוטין". זה בדיוק התחום המגוחך ש"אימה אמריקאית" טובה בשבילו: דבר מפתיע ומטומטם שמעלה אלפי שאלות כמו: מה הוא עשה במזרון? מה הוא עשה במזרון? ולא, באמת, אלה החיים שלו? לחכות לשבדיות בחדר שלהן בתוך המזרון? איך הוא תכנן לצאת מהמזרון בכלל?

לצערי רק אחת מהן פגשה את מותה הפרק, אבל השנייה נמצאת במתקן כליאה כלשהו בשביל (אני מנחש) להוות מזון לליידי גאגא בהמשך חייה הקצרה. אבל עד אז, קתי בייטס עושה את הנורא מכל ומכינה להן… סמות'י! מרכיבים רגילים לחלוטין! אבוי! היא לא שאלה אותן את האלרגיות שלהן או האם הן צמחוניות בכלל! והזאתי בכלל בדיאטה! כלומר, אני מבין שהן לא במצב נוח במיוחד אבל אפשר להירגע עם הצעקות האקראיות. בסך הכל רוצים שתאכלו משהו. לעומת "איש מטריד שיוצא מהמזרון שלכן" אני חושב שזה די סבבה.

אגב קתי בייטס, דמותה העצבנית והמרירה שמנהלת את המלון כראות עיניה חביבה, ואני מקווה שתצליח לשמור על הראש שלה הפעם. שרה פולסון בתור ג'אנקית במלון היא שינוי מרענן עבורה, גם בגלל שהיא בצד ה"רע" הפעם וגם מכיוון שבניגוד לעונות שלמות שבהן שרדה, הפעם היא מתה כבר בפרק הראשון. מערכת היחסים בינה לבין בייטס, לעומת זאת, פחות מעניינת לעת עתה.

ונסיים עם ליידי גאגא. בחורה שאני לא מאוד אוהב את המוזיקה שלה, אבל מעריך את התעוזה הכללית שלה גם היא קצת מוחצנת וצעקנית מדי, בסגנון שנראה מושלם בשביל "אימה אמריקאית". והיא אכן סבבה לחלוטין בתפקידה הערפדי עם קבוצת משרתים ילדים שכוחותיה והשפעתה עדיין לא ברורים בשלב זה, כמו הכיוון הכללי של העונה הזאת. היא לא מדהימה, ולא ג'סיקה לאנג' בעונותיה היפות – אבל סבבה.

הערות אחרונות:

* מה נסגר עם מצלמות עין הדג הזאת בפתיחת העונה?

* ואוי, סצינת הסקס הזאת נמשכה לנצח ועוד קצת. אבל לפחות מצאנו סצנת סקס מדממת יותר נוראית מזאת שב"נעלמת"!

* אה, מובן שהשחקן הטוב ביותר של הסדרה הוא עדיין דניס אוהר, כן? שיט, ראיתם את העקבים שלו? הזיקית הרשמית של "אימה אמריקאית" משחק מלכת דראג משועממת העונה לשם "ליז טיילור" וסיפורה עדיין לא נחקר, והוא נראה מקסים ושונה לחלוטין כמו תמיד. העובדה שאין לבחור ארון מלא פרסים היא בושה.

* הסצנה הטובה ביותר בפרק היא בהחלט "שרה פולסון מבקשת שתגיד שאתה אוהב אותך בזמן שאונסים אותך למוות עם סטראפ-און". ללא הקשר, היא נחלשת לעומת סצנות אחרות מטורפות של העונה אבל גם בזכות עצמה היא די קסומה.

* בפינתו השבועית של "בסדר, הבנו, 'אימה אמריקאית'": אני מתפלא שהם שלפו כבר את קלף "מלון קליפורניה" כל כך מוקדם בעונה הזאת. ובהתנהלות "אימה אמריקאית" אופיינית, חתכו בשורה של "אך אף לא תוכל לעזוב". אווווווו… רמזים מטרימים!!! וסצנת המוות עם הבחור החי שמודבק לבחורה המתה, וזה בלי לדבר על כל האיברים שלו אשר נמצאים במאפרה, היא גם לא בדיוק שיא העידון. אבל הפרס על "נו, באמת" הולך ל"ליידי גאגא ערפדית ואם לא הבנתם את זה היא הולכת להקרנות ליליות של נוספטרסו". לערפדים של "ריק ומורטי" יש דבר או שניים להגיד על זה.

אימה אמריקאית 4.13: המסך יורד

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 24/01/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "אימה אמריקאית: פריק שואו" פרק 13, סוף העונה

American Horror Story - 04x13 - Curtain Call

המשך…

אימה אמריקאית 4.12: עוצרי הופעה

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 18/01/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "אימה אמריקאית: פריק שואו" פרק 12

American Horror Story - 04x12 - Show Stoppers

איכשהו תמיד בפרקים לפני סיום העונה ל"אימה אמריקאית" יש את אותה התנהגות. של נער שלחץ על הכפתור שדוחה את השעון המעורר יותר מדי זמן ואז לפתע קם ורואה שהוא כבר מאחר בשלוש שעות. "מהר!", הוא צועק, בזמן שהוא מצחצח שיניים עם דם תרנגולות ומכין לעצמו סנדוויץ' עם פושעים נאצים, "צריך להספיק להרוג את כל הדמויות!". והו, וואו – הוא יודע על מה הוא מדבר.

ממאורעות הפרק: החריגים רודפים לאחר סטנלי ובציטוט ישיר של הסרט "פריקס" הופכים אותו ל..אה.. מיפ? האם זה אתה? ניל פטריק האריס הורג את אמה רוברטס כי הטוב תמיד מנצח, החריגים מוכנים לקבל את זה שאלסה הרגה את אתל ובאים להרוג אותה, רק כדי לגלות שהיא ברחה. אלסה מוכרת את הקרקס לדנדי (למרות שהיא כבר מכרה אותו לצ'סטר? הסדרה לא מתעכבת על זה), וג'ימי דארלינג מבלה יום שלם לא מאוד מרוצה בחדר שלו עד שמביאים לו ידיים חדשות.

בקצב של הפרקים הראשונים, כל מאורע כזה היה פרק בפני עצמו. חלק מהם היו לוקחים שניים עם קאבר של אחת הדמויות לשירים של אריק איינשטיין או משהו באמצע, אבל אם יש משהו אחד ש"אימה אמריקאית" עושה טוב זה לשכוח לחלוטין את כל הרעיונות, סגנונות ודמויות שהיו בפרק הקודם. למשל: מה קרה למאהב של אנג'לה באסט? למה לעזאזל התאומות נחמדות עכשיו לאלסה? למה דנדי ניסה לדחוף את צ'סטר להרוג את התאומות בפרק הקודם ועכשיו… הוא… לא? אולי? למה שאר הדמויות לפתע שונאות את הדמות של אמה רוברטס, אחרי שהיא עזרה להן לא מעט?

לא ש"אימה אמריקאית" צריכה באמת לענות על השאלות האלו, אבל זה פשוט מחזיר את העונה הזאת קרוב יותר לאזורים של העונה הראשונה והשלישית מאשר השנייה. ואם להיות יותר מדויק – כמו גרסה מודבקת לא ברורה של העונה השנייה והשלישית: הרעיונות, העומק והרגש של העונה השנייה עם הסכיזופרניה והאמנזיה של העונה השלישית. השילוב הזה… מעניין. יש רגעים שהוא פועל, יש רגעים שהוא לא. מצד שני, כאשר יש רגעים שבהם ניל פטריק האריס מנסר במסור את אמה רוברטס לשניים – אני לא בטוח שצריך להתעמק בזה. וכאשר התגובה הראשונה של מישהו למעשה היא "Well, that bitch had it coming" אז בכלל, למה צריך לשאול שאלות? הכל נפלא בעולם.

כמו תמיד השאלה הגדולה שהפרק משאיר היא "מה לעזאזל אמור לקרות בסוף עכשיו?". השאלה היחידה שאנחנו מצפים שהסדרה תפתור היא איך אלסה הצליחה להפוך לכוכבת טלוויזיה בכל זאת, והעלילה היחידה שאנחנו עוקבים אחריה זה מה בדיוק דנדי מתכנן לעשות עם מופע החריגים. הסדרה מנסה לשכנע אותנו שלג'ימי יש תפקיד חשוב בכל הנושא הזה, אבל הוא נראה כרגע יותר מדי עסוק מלהתלהב מהידיים החדשות שלו (אגב, סיום נהדר. צפוי אבל לא צפוי, מפגר אבל נהדר).

אני מהצופים המסורים של "אימה אמריקאית" שאוכל כל מה שהיא מביאה. פרק איטי ומרוח? בטח. פרק בספידים שכולם מתים בו? נהדר. ובכל זאת, יש לי קול בראש שהיה מקווה שהסדרה תחליט באיזה קצב וטון היא רוצה להיות באמת. נו, טוב, נתראה בפרק הסיום של העונה.

הערות לסיום:
* אני אוהב שהבחורה השמנה שלא קשורה בשום צורה למה שקורה פה השתלבה כל כך מהר בנוף של הסדרה. ובכלל, למרות שניסו להציג אותם כגיבורי הסדרה, כל החריגים האלה די מהירים על ההדק, לא?
* רציתי להגיד שניל פטריק האריס הוא השחקן משנה הכי טוב של הסדרה הזאת ואז נזכרתי בתועבה שאני לא מתכוון לכנות בשם של תחילת העונה, כשאשר היו עוד שירים וליצנים רצחניים. אז אני רק יכול להגיד שבעוד שהחלק הראשון של הסדרה היה שייך כולו לג'ון קרול לינץ', החלק השני שייך כולו לניל פטריק האריס. ג'יימי ביואר במקום שני, אגב. אם ראיין מרפי לא משריין אותו לעוד עונה, הוא מפספס הזדמנות של החיים שלו.

אימה אמריקאית 4.11: חשיבה קסומה

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 15/01/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "אימה אמריקאית: פריק שואו" פרק 11

American Horror Story - 04x11 - Magical Thinking

שלושה פרקים אחרונים של אימה אמריקאית. הזמן לראות איך כל הקצוות המסובכים נסגרים ו… לא, בעצם חשבנו על זה ומסתבר שזה בדיוק הזמן להכניס דמות חדשה לעלילה שלנו. ולא סתם דמות, דמות שמצד אחד היא קלישאת אימה אחת גדולה מתובלת בטירוף (הוא מדבר עם הבובה הקריפית שלו! הוא רצח את אישתו והמאהבת שלה! מ-ס-י-בה!) ומצד שני מדברת על פצע מדמם אמריקאי – חיילים שחוזרים מהמלחמה ולא מרגישים את המקום שלהם. וכך, אחרי תשע עונות שבהן הצליח להמאיס את עצמו בסופו של דבר, ניל פטריק האריס מצא בית טלוויזיוני חם ואוהב ב"אימה אמריקאית".

לפני זה, כמה קצוות סגורים: ספנסר משכנע את ג'ימי למכור את ידו השמאלית וחותך את… תדהמה! שתי ידיו! זה היה ממש מרגש אם לא היינו רואים את זה קורה כבר בפרק הקודם. ספנסר נעלם עם הידיים, אז דל ואשת האמזונה מחליטים לשחרר את ג'ימי מהכלא.

בינתיים, התאומות החליטו להיות חברות-הכי-טובות עכשיו והן לא צריכות בכלל את היומנים שלהם, אבל הן כן צריכות איזה גבר סקסי שייכנס להן לחיים ולאזורים המוצנעים שלהן וכאן נכנס האריס לתמונה: ספק-סוכן-מכירות ספק-קוסם ספק-רואה-חשבון אבל במאה אחוזים בחור שמלווה במוזיקה מטרידה, שאם רק יצליח להפסיק לדבר עם הבובה המפחידה שלו לשלוש שניות הוא יגשים את משאלותיהן. ספוילר: הוא מפסיק, אנחנו רואים את התחת שלו ואת התגובות המקבילות של התאומות לריגוש המיני שלהן.

עם כמה שאני שונא סצנות מין ומרגיש שהן מיותרות, "אימה אמריקאית" תמיד מוצאת דרכים נכונות לשלב אותן. זה אומנם לא בדיוק איקוני כמו "חיבוק חם ורטוב" מהעונה השנייה, אבל היה משהו כמעט יפה בסצנה הזאת ועדיין צריך לזכור ש"כמעט יפה" ו"אימה אמריקאית" לא באים הרבה ביחד. לעומת זאת, "מטריד לחלוטין" ו"אימה אמריקאית" כן הולכים יחד, והפריים שבו האריס במדי חייל ובובה מטרידה מסתכל על אשתו והמאהבת שלה שוכבים נחקק בזכרוני טוב טוב.

בכלל, אם זה לא ברור, הדמות של האריס, כולל השילוב והביצוע שלה, הכל נהדר. פשוט מרחפת מעל כל זה התחושה המאיימת של סוף העונה המסתיים. אם הוא רק היה מגיע כמה פרקים קודם לכן הייתי יותר… שליו עם כניסתו. האריס היה כל כך נהדר שבקושי שמתי לב ששכחו את דנדי עד שהוא צץ על המסך לקראת סוף הפרק עם התוכנית הזדונית הלא-מאוד-ברורה שלו. אבל חמש השניות שבהן הוא מתרגש לשמוע איך בדיוק אשת האריס ומאהבתה מתו הזכירו למה הוא נחוץ. גם דזרי ו… (אנחה לא מרוצה) פאקינג אמה רוברטס נזכרו להגיע רק בסוף הפרק, ובקושי שמתי לב להיעדרות של כל הדמויות האלה. הסיפור של האריס היה פשוט מספיק מרתק.

המשך…

אימה אמריקאית 4.10: יתומים

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 18/12/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "אימה אמריקאית: פריק שואו" פרק 10

American Horror Story - 04x10 - Orphans 2

אומייגאד אומייגאד אומייגאד אומייגאד. במחי סצנה אחת, הפרק הזה שאני לא בטוח איך קוראים לו באמת אבל היה צריך לקרוא לו "פלאשבק: הפרק" הפך מ"לא מלהיב בכלל" ל"עוד, ועכשיו". כמה וכמה דברים דווקא קורים בפרק, אבל הדגש שהם מקבלים יחסית זניח לדברים שלא קורים בפרק ומקבלים המון זמן מסך. אנחנו רואים כיצד רוברטס ואוהר נפגשו (לא שהיה לנו אכפת) ומקבלים מושג כיצד אלסה הכירה את פפר, שהיה נחמד אבל לא מאוד נחוץ.

דברים שכן קרו: רוברטס אחרי חיזוי עתיד לא מאוד מוצלח לדזרי (סחטיין על אנג'לה באסט, שהייתה נהדרת הפרק הזה אפילו יותר מהרגיל) והמאהב שלה, מתוודה שיכורה לדזרי שהיא ודניס אוהר נוכלים, אבל עדיין לא מוכנה להתוודות עד הסוף. בינתיים, ג'ימי תקוע בכלא ואוהר בא אליו עם הצעה כיצד להשיג כסף בשביל עורך הדין. שתי העלילות מסתיימות בכך שרוברטס לוקחת את באסט למוזיאון החריגים שאליו אוהר שלח את כל הגופות שלהם, ורואה את הגופה של מא פטיט (שחוזרת הפרק דרך פלאשבקים, תודה לאל) ו… את הידיים של ג'ימי. מתח! או משהו. זה כנראה מותח כי רוברטס מתעלפת, אבל גם כנראה שלא כי אז הפרק שוכח מזה בשביל להתמקד בפפר.

אה, כן, פפר. אם לא "פלאשבק: הפרק" ניתן היה לקרוא לו "פפר: הפרק". הוא מתחיל בזה שבעלה "סאלטי" מת והיא נמצאת במשבר. אלסה מספרת את סיפורה בפלאשבק ארוך לאנג'לה באסט ואז הולכת להחזיר את פפר לאחותה. בשלב הזה חשבתי שיניחו לסיפור, בייחוד עם הפרידה המרגשת של אלסה ופפר. ידעתי שהפפר הזאת היא אותה הפפר מהעונה השנייה אבל לא הנחתי שהסדרה אשכרה תטרח להראות את ההקשר.

המשך…

© עידו ישעיהו