ספוילר "אימה אמריקאית: המלון" פרק 3

יש משהו מעיק העונה, איזשהו חוסר כיוון כללי, איזשהו בלגן כללי שבו אנחנו כבר בסוף הפרק השלישי ועדיין קשה להבין בדיוק מי נגד מי בה. בעונה הראשונה זה היה קל: בני משפחת הרמון טוב, רוחות שמנסות לאנוס אותך רע. בעונה השנייה זה היה אפילו יותר קליל: השטן ורוצחים סדרתיים רע, כל השאר טוב. גם בעונות לאחר מכן היה קל, יחסית – חלק מהדמויות עשו מעשים נפשעים ורצחו וחלק ניסו רק לשרוד. החלוקה הזאת אולי קצת פשטנית ובהחלט היו מקרים של דמויות טובות שעשו דברים רעים אבל ידעת בעד מי אתה, באופן כללי.

אבל העונה העוקץ הזה חסר. מי הדמות הראשית? האם זה ויל דרייק, מעצב אופנה במשבר יצירתי? האם זה מר שוטר? האם זאת ליידי "לא, אלה אינן תלבושות מהסט אלא המלתחה שהבאתי מהבית" גאגא? יש כמה מיני-נבלים ברורים, לפחות: קתי בייטס היא רעה (או כה הסדרה מתעקשת בלי להדגים לנו ממש למה), דוגמגישערפד הוא רע, ג'אנקית מסוממת ששוברת את השיניים שלה היא רעה (ומדהימה. שרה פולסון, בחיי. כמות הכישרון בקאסט הזה מתפוצצת. מטורף לחשוב כמה הדמות הזאת שונה משתי הדמויות ששיחקה עונה שעברה). הפרק הזה לא עושה את החיים פשוטים יותר עם התמקדות בבנה של קתי בייטס. אז גם הוא גיבור? דמות משנה? מה לגבי אישתו של מר שוטר? היא קיבלה מונולוג שלם ודי מרגש, האם עכשיו אנחנו צריכים שיהיה לנו אכפת גם ממנה?

אין בעיה עקרונית עם עודף דמויות, ועונות קודמות הצטיינו בלהציג לנו דמויות מעניינות ומרתקות שמשכו פוקוס אליהן למשך פרק או שניים, אבל זה קרה לרוב אחרי ביסוס מסוים של מי נגד מי, שלא קרה עדיין בעונה הזאת. אולי המחסור הוא בנוכחות של הרוצח המסתורי. אם היינו רואים אותו, שומעים אותו, מבינים שהוא קיים ולא רק סברה הגיונית, הייתה תחושה של מי עובד נגד מר שוטר, שכרגע נראה שבעיקר נאבק בשיגעונות שלו עצמו ולא יותר מזה. וזה אולי נשמע מפגר, כי נראה שרוב האינטרנט רק מחכה ל"אומייגאד סצנה מזוויעה!!", אבל בשביל שבאמת נחשוב שמשהו הוא מזוויע ובשביל שיהיה איכפת צריך להכיר ולבסס את הדמויות, או לחילופין שזה יהיה באמת פאקינג מטורף. העונה בינתיים שמה את הטירוף בהקפאה (סבבה) אבל היא גם לא פוגמת עדיין בדמויות שאכפת לנו מהן, ולכן יוצרות גם חוסר אכפתיות מסוים בשבילנו.

למרות הבעיה הכללית הזאת, עבדו לטובת הפרק המון דברים. קלואי סביני היא שחקנית נהדרת, ואלכס מרגישה כמעט כמו בן אדם ולא רק דמות ב"אימה אמריקאית". מאט בומר וקתי בייטס מצליחים להזריק מרץ ואנרגיה לסצנה שכתובה בצורה די מעייפת ולמנוע גלגולי עיניים. תהומות הנפש של שרה פולסון הג'אנקית מתגלים אט-אט, ואנג'לה באסט פרצה לסדרה בסערה בתור הבטחה לאחת הדמויות הטובות ביותר שראינו בסדרה (שחקנית בלקספולטיישן שהפכה למאהבת ערפדית של ליידי גאגא שהפכה לציידת ליידי גאגא) עם תוכנית זדונית להרוג את הילדים הקריפים שחיים במלון, ויפה שעה אחת קודם.

אבל עיקר הפרק נח בצלו של רגע קטנטן, בתחילת הפרק שבו הערפדוגמן מגיח לחדרו של אוון פיטרס ומספר לו את כל מה שהוא יודע אליו. כאשר פיטרס מופתע מכמות המידע ושואל כיצד הגיע אליו, הוא משיב לו "גיגלתי אותך". התגובה שלו היא "זה נשמע מגונה" עם חיוך ממזרי להחריד.

הערות אחרונות:
* התעלמתי כבר כמה ביקורות מהדמות של הג'אנקי שבא, נאנס, נתפר לתוך מזרון, יצא להרוג את נעמי קמפבל ואז הגיע למיון כי זה בערך כל הדברים המעניינים שאפשר להגיד על זה.

* לקלקחלן (או איך שלא קוראים לילד של ויל דרייק), למה אתה יודע מה זה spank bank, למה אתה אומר לאבא שלך שהוא got owned ולמה בכלליות אתה?

* אז סצנות מין עם ליידי גאגא זה ה"דמות שרה שיר שלא ייצא קר בעוד כמה עשורים" של העונה הקודמת? האם אפשרי שהם גם ייעלמו בסביבות הפרק השישי ויתחלפו בכל דבר פרט לזה?

* "אני בגיהנום? לא. אם הייתי בגיהנום אני זאת שהייתה לובשת את החיקוי זארה הזול שאת לובשת" – הסקת מסקנות הגיונית בעולם של "אימה אמריקאית".