מדבר מדברי

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 28/11/2014 בקטגוריה ‏כללי

Betulot

פורסם במקור בוואלה

'חם' מציגה דרמת מתח ומיסתורין ישראלית שמתרחשת בקצה ארץ ישראל והופכת את האזור לארץ זרה, מיוחדת ופראית על רקע סיפור מיסתורין של היעלמות? הידד, עונה חדשה של "תמרות עשן"! אה, לא? שו "בתולות"? טוב, ניתן סיכוי, אם זה עבד כל כך טוב קודם.

התוצאה לא יותר מנחמדה. במקרה של "בתולות" מדובר בקצה הדרומי של ישראל, אילת, ועל רקע נופיה המדבריים עוקבת העלילה אחרי שלי רג'ואן (מגי אזרזר, "נויורק"), שוטרת מקומית קשוחה ביחידת "זרים", ששגרת חייה מופרת כאשר יום אחד נמצאת גופת אישה עירומה בתוך בריכה ריקה בהרים, ומתברר כי זוהי אחותה התאומה שנעלמה לפני חמש עשרה שנה ונחשבה למתה, אבל בפועל חיה ממש עד עכשיו ומתה כבוגרת. הגילוי החדש סוחף אליו את שלי, בני משפחתה וחבריה. בעיקר כמובן אביה (ששון גבאי), היפי שעדיין מתגעגע לימים העליזים של טאבה, וגם חברו הטוב שמנהל חוות גמלים (אלון אבוטבול) וחברים נוספים מעברה של המנוחה.

אילת המוצגת בסדרה מתרחקת מעיר הנופש המוכרת ומשרטטת אותה כעיר ספר צהבהבה ושכוחת-אל עם חוקים משלה, מורכבת מתמהיל של אנשים שגדלו במקום או ברחו אליו מהמרכז. על פיה מדובר במקום ייחודי המאכלס מסתננים לא חוקיים מאריתראה שראו משהו מוזר בים ומפחדים משדים, ברקע שלו מתהלכים בדואים מיסתוריים, מיתוסים על בתולות ים צפים כבר מעצם שמה של הסדרה – ואיכשהו למרות כל המרכיבים המפתים האלה, "בתולות" לא מצליחה ליצור קסם. בניגוד ל"תמרות עשן", שהפכה את רמת הגולן ליקום מקביל מרהיב שאנחנו מאמינים בקיומו ובתקתוק החריג שלו, שאנחנו יכולים לזרום בקלות עם הדברים המשונים המתרחשים בו, אילת של "בתולות" נדמית כמו סתם מדבר מדברי.

משהו ב"בתולות" לא גמור די הצורך, ההתנהלות בה מקרטעת, התפרים בה גסים. למרות ההיסטוריה הענפה שקיימת בין הדמויות, פעמים רבות הן נדמות נוקשות וזרות עד שקשה להאמין כי נפגשו רגע שלפני שהבמאי (אדם סנדרסון, "זוהי סדום") צעק "אקשן". עצם העובדה שבזמן הצפייה אנחנו מגיעים לחשוב על מה שקורה מאחורי הקלעים – התסריט, הבימוי, המשחק (לא נעים להגיד אבל הילדה הקטנה ממש גרועה) – מעידה שיש בעיה. הרי יצירה טובה אמורה להיות שקופה, לגרום לנו לשקוע בה.

עדות טובה לחריקות היא חכמת המקומיים, שאמורה להיות ייחודית ולצבוע באור מסוים את אילת ואת "בתולות", אבל בפועל פשוט לא עובדת. הניסיון שלהם לטעון ממד מיתי ורוחני ביובש ובמדבריות של יתר האירועים נופל חלל. משפטים כמו, "קעקוע לא חושבים, עושים. כמו שעושים ילדים", או "אתם יודעים למה קוברים אותם פה? כי מפה רואים הכי טוב את הים. ככה זה בארץ הזו, בשביל ליהנות מהנוף אתה צריך למות קודם". מה? או כשהרופאה מסבירה לבלשים על מנהגי האריתראים בכל הנוגע להתמודדות עם שד שפוקד את גופו של אדם, היא אומרת "הם לא טיפשים כמו אצלנו, הם לא מגרשים אותו, הם מפייסים אותו". "כמו אצלנו"? מי זה אצלנו? במציאות הישראלית או בתרבות הפופולארית שלה יש איזו מורשת נוכחת של שדים והתמודדות איתם?

מימרות כאילו-עממיות-אבל-בעצם-יומרניות כמו אלה מנוקדות לאורך כל הסדרה, לפחות על סמך שלושת הפרקים הראשונים שלה, ופוגמות באמינות הדיאלוגים באופן שגם השחקנים מתקשים לעזור לו. מה שבכל זאת עובד ב"בתולות" הוא עלילת המיסתורין, בעיקר החל מהפרק השני. הסדרה מצליחה לחשוף באופן יפה את החלקים בפאזל בזה אחר זה, ואמנם רק בסופו של הסיפור (שבתקווה ייגמר בעונה אחת ולא יאלץ אותנו להמתין שנים לעונה נוספת) תוכל להוכיח שהיא מסוגלת לפתור את התעלומה, אבל כרגע נראה שהיא מפזרת רמזים לטובת הצופים חדי העין, כדי לאפשר גם לנו להרכיב את התמונה השלמה.

© עידו ישעיהו