ספוילר "משחקי הכס" עונה 4 פרק 1

בעת פרסום הביקורת מקדימות אותה שתי תגובות

—

אני לא יודע אם העובדה שאני מוצא את עצמי מתקשה למצוא מה לומר על הפרק היא משהו אצלי או שפשוט הפרק היה די משעמם. הפרק האחרון בעונה הקודמת הוריד הילוך אחרי מאורעות "גשמי קאסטמיר", וכעת נדמה שהפרק החדש עבר לניוטרל והיה דל בהתרחשויות מעניינות. לא שההסתגלות המחודשת של ג'יימי אל מעלה מלך ואל מצבו החדש כסחורה פגומה אינה אמורה ליצור עניין, אבל משהו בסיסי בביצוע לא צלח אם הקשיים והלבטים שלו הותירו אותי שווה נפש.

ג'יימי עודנו אחד מהדמויות האהובות עלי בסדרה, ומאוד חיבבתי את הרמיזה של שם הפרק – "שתי חרבות", הוא וטיריון אחיו שחושלו מחרב אחת גדולה, טיווין – אבל אני מניח שהאלגוריה הזו אמורה להיעשות רלוונטית יותר בהמשך העונה ולהמחיש את נחישות הפלדה של שניהם, כי בפרק הנוכחי זה לא קרה. עניין החרבות חל לא רק על שני האחים לבית לאניסטר, אלא גם על הדבר השני שאהבתי בפרק, ולמעשה היה הדבר שהציל אותו ואולי רימז על כך שמתחילים שוב להתניע – אריה, כמובן. הסצינה שלה הייתה כה מענגת וקליימקטית, כיצד חזרה באוזני פוליבר על הדברים שאמר לה, עד למשפט האחרון שבו עיניו פתאום נפערו בהבנה בזמן שדקרה אותה באמצעות 'מחט' אהובתה. נפלא.

שאר הפרק היה לכל היותר מסקרן. סאנסה פוגשת בבן ברית חדש עם עיני רינגו סטאר (לא שמתי לב לזה בפגישתנו הקודמת איתו בתחילת העונה השלישית), דאינריז נדלקת על דאריו, סרסי ממש ממש נודניקית, ג'ון סנו מתמודד עם האשמות בגידה, והמעניין מכל אלה – הנסיך אוברין מסתמן כמישהו שיעשה שמח. מי המנוחות היחסיים קצת מפתיעים אותי. לא שאין חשיבות בהנחת אבני הדומינו, אלמנט שהסדרה כה אוהבת מאז ימיה הראשונים, אבל במקום להתחיל מיד לממש את ההבטחה הטמונה בחלקו השני של הספר השלישי, הפרק הראשון מתיישר עם רגעיה המפהיקים ביותר של הסדרה. בזבוז.

—

אין להגיב עם ספוילרים לעלילות בהמשך הספרים, אפילו לא עם אזהרת ספוילר!