ספוילר "קומיוניטי" עונה 5 פרק 2

כמה משמח, אחרי פתיחת עונה מעוררת חשש, מגיע הפרק השני ומצליח להניח את הדעת, ולעשות זאת בכיף זוטתי גדול. הוא התחיל ונגמר באופן מבאס שהזכיר לי את הפרק הקודם – בתחילה ג'ף מגלה שקלות הדעת שלו כעת אינה הולמת עת מעמדו כמרצה, ובסוף באז היקי (ג'ונתן בנקס!) מצוי בצרה כלכלית אמיתית בזמן שטרוי ועאבד מחופשים לרהיטים בסמוך ללא ידיעתו. לעומת זאת, בין שני הקטעים האלה קיבלנו פרק מעולה ומייצג של "קומיוניטי" הטובה והנושנה.

במהרה התברר שלהיות מרצה בגרינדייל זה לא דבר כה נורא כפי שהפתיחה גרמה לנו ולג'ף להאמין – אפשר להתעמר בסטודנטים שאינך מחבב וחדר המרצים הוא מועדון יוקרתי סגור לכל דבר (שלא-מעשנים יסבלו בו מרות). קיוויתי לראות בחדר כמה פרצופים אהובים מעברה של הסדרה – כמו בטי ווייט, מרטין סטאר, מייקל ק. וויליאמס (גם ג'ון אוליבר נפקד, אבל אנחנו יודעים שהוא צפוי להגיח השנה יותר מאי פעם) – ובמיוחד את האקסית של ג'ף, פרופסור מישל סלייטר. נראה לי שלא ראינו אותה מאז סוף העונה הראשונה כאשר ג'ף אולץ לבחור בינה לבין בריטה. מה שכן קיבלנו זה את חזרתו של פרופסור פרופסורסון, כלומר שון גריטי המרצה לדרמה (קווין קוריגן הכה-מעולה), וכמובן את ג'ונתן בנקס כבאז היקי, דמות כל כך שונה מהטיפוסים המאיימים שגילם בעבר, אם ב"שובר שורות" כמובן ואם לאחרונה כאביו של בן ב"מחלקת גנים ונוף". כאן הוא אמנם היה קשוח, במיוחד עם לנארד, אבל גם מצחיק ומבדר ומצייר ברווזים.

ההתאקלמות של ג'ף בתפקיד ובמעמד החדשים שלו נעשתה נהדר. קלולס שנכנס לעולם זר שהוא אינו רוצה להיות בו, ובמקביל נדחק מהעולם שכה מוכר לו כסטודנט בגרינדייל במשך ארבע שנים, קצת בדומה למקום שהיה בו בתחילת הסדרה. העניין הזה מיד חצה את נאמנותו, מה שהתגלם בעיקר באנני שמצד אחד הייתה המורה המבאסת (קטע נפלא) ומצד שני הסטודנטית שעמיתו דפק את הציון שלה רק כי הוא לא מחבב אותה. ג'ף נאלץ לבחור צד ובחר באמצע – מורגל כל כך בגיוס חבריו לכיתת הלימוד לכדי חזית אחידה, הוא ניסה לעשות זאת גם לנוכח המהומות ולקרב בין לבבות המרצים והסטודנטים, אבל הפעם זה לא בדיוק צלח; אולי באמת עדיף היה לו להוריד חולצה.

בסופו של דבר הוא הצליח למצוא פיתרון שבעיניי היווה המשך ישיר לארגון העניינים מחדש של דן הרמון מהפרק הקודם – מציאת תירוצים חדשים ואורגניים לאיחוד השורות – וכיתת הלימוד המוכרת הפכה לוועדה משולבת של סטודנטים ומרצים להצלת גרינדייל, עם ג'ונתן בנקס שיושב במקומו של צ'בי צ'ייס, מה שמרמז על נפח משמעותי לתפקידו במשך העונה. נהדר, לא תיארתי לעצמי שזה התכנון.

אם העלילה הזו שיקפה את ההיגיון המנחה, הסיטקומי, של "קומיוניטי", סיפורו המקביל של עאבד הפגין את כל מה שמטורלל בה. לא תמיד זה עובד, אבל כשזה כן זו "קומיוניטי" במיטבה. "כל השחקנים מטורפים", כדברי עאבד, ודני פודי הוכיח את זה באופן הכי מצחיק שניתן להעלות על הדעת, כבר בדירה כאשר התחיל לסגל לעצמו ניקולס-קייג'יות מול חבריו, וכמובן בכיתה בסשן היסטרי של איבוד עשתונות. אני לא יודע אם אמורה להיות הקבלה כלשהי בין הניתוח לדמותו של ניקולס קייג' לבין "קומיוניטי" עצמה – לא הייתי אומר שהיא פועלת בדרכים נסתרות, למשל, המכניזם שלה די ברור – אבל הפרק היה כמו קייג' בשיאו: מבדר, מטורף, מוזר ואקראי. שירו הצרפתי של הדקאן בסוף, עומד מבחוץ ומביט פנימה, הוא המייצג המושלם לכך.