ספוילר "שובר שורות" עונה 5 פרק 15
"חופשי זה טוב"
(המלצרית בדיינר לוולט, פרק פתיחת העונה החמישית)
סיומו של הפרק הקודם הותיר לנו מעט מאוד חלקי פאזל ריקים להשלים. כבר בתחילת העונה ידענו שוולט עזב ועתיד לחזור, שהבית ריק, שכולם כבר יודעים מי הוא ושיש לו עניינים לא סגורים לטפל בהם, כמו גם נשק אוטומטי וכמוסת ריצין. אחרי הפרק הקודם כבר ידענו נכוחה מה קרה ויכולנו לנחש די בקלות מה הם אותם עניינים לא סגורים. הפרק החדש השלים לנו את החלקים החסרים באופן הרבה פחות דרמטי וסוער מאשר קודמו, אבל עדיין היה מאוד מעניין. למעשה, לא שמתי לב שזהו פרק ארוך מהרגיל אלא רק אחרי הצפייה, כשנתקלתי שוב בידיעה ששני פרקי הסיום יהיו באורך של 55 (ללא פרסומות). הכל קלח וריתק.
ראינו את וולט מועבר על ידי רוברט פורסטר (ווהו, רוברט פורסטר!), מה שהיה מגניב, אל ניו המפשייר. ראינו אותו עדיין מנסה לגייס מעט הייזנברגיות כדי לאיים שוב על סול. ראינו אותו מרים ידיים וקמל, רזה, קונה את שהותו של מחליף-הזהויות, מושמץ ומבוקש בכל רחבי הארץ, משפחתו מעוקרת מביתה. הכינוי 'מדינת השחם' (כלומר הגרניט, אבל המילה בעברית פשוט יפה מכדי לא להשתמש בה) לניו המפשייר, נושא משקל סמלי גדול לאור העובדה שאבני גרניט מבוקשות מאוד לבניית מצבות. ובכל זאת, מה שהיה באמת מעניין, ולעתים גם ממש מסעיר, היה הדברים שלא יכולנו להשלים לבדנו עד כה. קצת ממה שעובר על סקיילר – ששוב חווה איום בתוך ביתה על בתה התינוקת, ובמקביל מואשמת במעשי בעלה – אבל בעיקר ג'סי ונקודת המפנה של וולט. שלושתם נתונים בחלום בלהות, כל אחד מענה יותר מקודמו, איש איש בכלא משלו. כולם מעשי ידיו של וולטר ווייט.
קורותיו של ג'סי נראים כאילו נשלפו ממותחן אימה. אחרי כל כך הרבה אלימות בפרק הקודם, היה נדמה שהפעם אנחנו מתמודדים בעיקר עם הנשורת הרגשית ו/או הטכנית, אבל אפשר לסמוך על הנאצים שיספקו גם הפעם בעתות: ראשית עצם נוכחותם המגורבת בחדרה של הולי הקטנה ומאוחר יותר הוצאתה להורג של אנדריאה מול עיניו של ג'סי, מה שללא ספק יהיה נדבך עשוי-גרניט נוסף על נשמתו ומצפונו של הבחור האומלל. אצל וולט הכלא שונה בתכלית – כלום לא נותר עוד סביב שריד הענק, מושלג ורחב מידות לאין שיעור, מישור הקרח פרוש אל המרחק. כל מה שוולט עשה אי פעם, כל המטרות שהציב לנגד עיניו קרסו. מרבית הכסף איננה וגם מה שכבר נשאר אינו יכול להגיע אל משפחתו בשעת מצוקתה. גוסס בבדידות מזהרת, קושר את טבעת הנישואין אל צווארו – ביקום מקביל, הסוף האלטרנטיבי והאירוני של הסדרה הוא היחנקו של וולט בשנתו מהשרשרת המאולתרת הזו.
המקום הקרוב ביותר לשם הוא עיירה נידחת במרחק 13 קילומטר שוולט אינו מסוגל לצעוד אליה. ובכל זאת הוא צועד. הן ג'סי והן וולט מנסים לברוח מהכלא שלהם – ג'סי מצליח לעבור את המשוכה הראשונה אבל נעצר בשנייה. וולט מצליח להגיע אל העיירה עם חבילת מזומנים ואף להגיע אל בנו, אבל בלי לשער שג'וניור הוא משוכה בפני עצמה – השיחה ביניהם הייתה סצינה נהדרת מתחילתה ועד סופה. כמו ג'סי גם וולט נתקל ונעצר, מתקשר כדי להוביל אליו את הרשויות, אבל בניגוד לבן טיפוחיו המעמיק בכלאו עם הירצחה של אנדריאה והאיום על ברוק, וולט משנה פתאום כיוון.
"לא משנה למה הוא הפך, האיש המתוק, העדין והמבריק שהכרנו פעם מזמן – הוא איננו"
(גרטשן שוורץ)
כל ההתנפחות ההולכת ומעצימה של האגו של וולט לאורך הסדרה, נבעה מכך שהפסיד כי מכר את חלקו ב"גריי מאטר טכנולוגיות" מעט לפני שהפכה לסיפור הצלחה גדול. הכל צמח מהרצון/צורך להקים את עצמו משפיפותו הבורגנית ובת החלוף ולהפוך ליצור מיתי מפחיד. ההתנערות של גרטשן ואליוט שוורץ מוולטר ווייט מעירה את הכלב הישן מרבצו, הוא מחליט ככלות הכל לחזור למשחק, אבל מה שמעניין הוא שהראיון איתם לא נגמר שם. וולט עוד ממשיך לצפות ושומע את האבחנה של אהובתו לשעבר בדבר האיש שהיה ואיננו, אבחנה רכה שעשויה לתרום לשיקול הדעת לא פחות מאשר הזעם שלו על "בוגדנות" חבריו דאז. כך שייתכן שלא רק אלימות ואגו וולטר מביא איתו בחזרה הביתה, אלא גם את הרצון המקורי, הכן וה"פשוט" שלו לסייע למשפחתו לאחר מותו. חיזוק לכך ניתן לראות באופן שבו נזכר במוזיאון המדע הנהדר בבוסטון כאשר שוחח עם המלצרית, תזכורת לאיש שהיה פעם.
בראשית הפרק סול מבקש מוולט שירשה לו להשיא עצה לטובת הימים ההם – אל תברח, תתמודד, תציל את המשפחה שלך. אבל וולטר דוחה אותה. לעומת זאת, המראה של חבריו ועמיתיו משכבר, הרבה לפני הסרטן והמת', מצליח לפרוט לו על המיתרים. מכאן והלאה אנחנו יודעים שוולט חוזר לאלבקרקי עם נשק אוטומטי וריצין, כלומר על פניו זה לא שהוא החליט לפתור את הסיבוך בדרכי נועם, אבל עדיין קשה להבין איך לבדו הוא יתמודד מול הנאצים, ישיג את הכסף, יסתיר אותו שוב לטובת משפחתו ואז ימות או יסגיר את עצמו (וכל זה תוך פרק אחד בן 55 דקות). אולי הדברים פשוט אינם כפי שהם נראים.
כמו כן, ברור שג'סי ישוחרר וייקח את ברוק ויברח וישמש כאביו החורג, נכון? נכון?