ספוילר "משחקי הכס" עונה 3 פרק 10, סוף העונה השלישית

בעת פרסום הביקורת מקדימות אותה 7,564 תגובות

—

וואו, לא חשבתי שנראה את ראשו של זאב הבלהות תפור על גופתו נטולת הראש של רוב. בספר רק דיברו על זה, אבל בדיעבד אני קולט פתאום שברור היה שיראו את זה. הרי למה עושים עיבוד במדיום ויזואלי אם לא כדי לקרום עור, גידים ופרווה על דימיונו החולני של ג'ורג' ר. ר. מרטין? וכמובן, שוב אריה הייתה שם כדי לראות את בן משפחתה נטול הראש. מה הקטע שגורמים לה לראות את כל זה, הילדה מוכת הגורל הזו?

אז הדקות הראשונות של הפרק עוד המשיכו את הזוועה של הפרק הקודם וחידדו את מפלתו של הצפון, אבל ההמשך כבר היה סולידי יותר, אם ניתן לקרוא לאריה הרוצחת חייל של פריי או לזין של תיאון בקופסה "סולידי". זה בכל זאת היה פרק שסיפק מנוחה מסוימת לנפשותינו הדוויות, וטוב שכך. שם הפרק לבדו עושה את זה, האין זאת? "מיסא", כלומר אמא, כלומר זו שרבים בוודאי קראו בשמה בפרק הקודם בזמן שעברו לתנוחה עוברית. בפרק הזה ה"מיסא" חל כמובן על דאינריז, אבל גם על סרסיי שמצהירה שילדיה הם שמנעו ממנה לטרוף את נפשה, ומכאן באופן כללי על יחסי הורים וילדים כמו טיריון וטיווין, או אריה שכעת נותרה יתומה ונטולת בית.

השיחה בין סרסיי לטיריון הייתה יפה. יש לי בעיה קשה עם הדמות של המלכה העוצרת בספרים, אפילו כשזה מסופר מנקודת מבטה היא עדיין משעממת ומאוד חד ממדית, ואילו דווקא כאן היא מצליחה להיות אנושית יותר. כאשר סיפרה לטיריון כיצד נהגה להסתכל על ג'ופרי הפעוט בהערצה, לא יכולתי שלא לתהות אם באותו רגע טיריון חושב שוב על אביו שרצה להשליך אותו לנהר אחרי שנולד. גורלו העגום של טיריון זכה להדהוד של שותפות עם סאנסה, בסצינה שהייתה מאוד יפה אך למרבה הצער גם מאוד קצרת טווח. ההתפתחות הזו משקפת היטב את יחסי כלפי "משחקי הכס" בשלב הנוכחי, אחרי החתונה האדומה: אני לא מאמין בכלום. טיריון וסאנסה מתקרבים? מיד הם יורחקו. בראן מדבר על האלים שאינם סולחים למי שהורג אורח תחת קורת גגו? פחחחח. יארה יוצאת להציל את תיאון מפני שובהו? אני בטוח שהיא תנחל מפלה.

אפרופו, סוף סוף גילינו מיהו המענה של תיאון, בנו של רוז בולטון, שאמנם חסר את הפאסון של אביו, אבל אכזרי לא פחות ממנו. אני תוהה: האם גם הוא חסיד של אל האור, או שמא סתם סאדיסט חולה בראש? טוב, אני לא באמת תוהה, אבל הקווים המקבילים בין תיאון לוואריז מעוררים חשד – שניהם מעונים לאורך זמן על ידי פסיכו שקטם להם את איברם. אם ואריז הצליח לקום מהאשפתות, לצמוח עד למועצה הקטנה של המלך ולצבור מספיק כוח והשפעה כדי לייבא אליו בארגז את אותו מכשף מתעלל – האם גם תיאון יוכל לברוח ולהתגבר? שוב, אני לא מאמין בתקווה יותר אבל הדימיון ממש בולט. בינתיים הוא הפך ל-Reek, שזה קצת באסה לכל ה-Rickים באשר הם.

הקישור בין המענה לבין רוז בולטון הוא רק אחד מיני רבים שנעשה בפרק הזה. הוא סיפק לא מעט השקות שממש אהבתי: ג'יימי מגיע סוף סוף למעלה מלך ופוגש את סרסיי, בראן ופמלייתו נתקלים בסם וגילי, והאהוב עלי – דאבוס מביא את דבר מלחמת הצפון אל סטאניס, פרט שקושר די במפתיע שני סיפורים שהיו עד כה נפרדים לגמרי. מסעו המפהיק של בראן סיפק את העלילה הפחות מעניינת השנה, אבל אני חייב לומר שאני ממש סקרן לגלות מה הסיפור שלו ואיזה תפקיד הוא ישחק אין דה גרנד סקים אוב ת'ינגז. ללא ספק צפויה לנו בעונה הבאה צעידה רבה נוספת שלו (כלומר של הודור), הפעם על רקע של נוף מושלג, אבל יש לקוות שהפואנטה תגיע במהירות ושתספק תשובה או שתיים, ואולי, אם ירצו האלים העתיקים, גם תקווה או שתיים.

קטנטנות

* אהבתי מאוד את נקמתה של איגריט בג'ון.
* גם ג'ון וסם נפגשו ברגע מרגש למדי, אבל אני מתקשה להבליג על כך שסם מורה לחברים להרים את ג'ון בזהירות והם עושים כדבריו. מי הוא בכלל עבורם?
* כמה מענגת הייתה הצבתו של ג'ופרי במקום על ידי טיריון ואז טייווין.

אין להגיב עם ספוילרים לעלילות בהמשך הספרים, אפילו לא עם אזהרת ספוילר!