משחקי הכס 3.01: ואלאר דוהייריס

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 05/04/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

Game of Thrones - 03x01 - Valar Dohaeris

פרק פתיחת העונה השלישית של "משחקי הכס" החל בסצנה ששודרה עוד לפני הפתיח, דבר שלא קרה מאז הפרק הראשון של הסדרה. כמו אז גם הנוכחית עסקה במהלכים הלבנים, אלא שהיא לא הייתה מספקת כלל. סוף העונה הקודמת הותיר את סאם לבדו כשהוא מוקף בהמוני מהלכים, חלקם על סוסים (מתים), ואילו הפעם אנחנו רק רואים את סאם רץ בסערת שלגים ומותקף על ידי אחד מהם. איך חמק מההמון שמסביבו? היו מאות מהם. מי שמציל אותו הוא זאב הבלהות של ג'ון, שנמצא עם העורבים השחורים במקום להיות עם – הו, לא יודע – ג'ון עצמו. זה היה פתרון דל מאוד וקל מאוד לסצינה המפחידה שחתמה את העונה השנייה.

למרבה המזל, ההמשך שאחרי נעימת הפתיחה כבר היה טוב בהרבה. נדמה שבפרקי פתיחת עונה זה בא להם בקלות יחסית. העונה הקודמת נפתחה עם שביט אדום שמנצנץ בשמי כל הדמויות, לא משנה היכן הן. הפעם אין סימבוליות כה מובהקת, אבל תיאור התוצאות שאחרי בלאקווטר, כמו גם של אירועים גדולים אחרים, עדיין לא הושלם. פרק פתיחת העונה השלישית הרוויח מהנשורת הזו אפילו יותר מסוף העונה השנייה. למעשה, בשתי סצינות שהתרחשו במעלה-מלך נדמה שהיוצרים חוזרים בהם ממה שעשו בסיום אותה עונה: טיריון, שבשעתו ביקש את ברון שומר ראשו ללא הועיל, להמחיש עד כמה הופשט מכוח, מקבל אותו רק עכשיו. סאנסה, שהבהירה לאצבעון כי ביתה הוא מעלה-מלך, חוזרת בה ומבקשת שיעזור לה לחזור אל משפחתה.

בכל זאת ישנו הבדל שעשוי להיות מהותי בין שתי פתיחות העונה הללו, וייתכן שהוא מייצג את ההתבגרות של הסדרה – סוף סוף רואים את תוצאות הסבל על האנשים. להוציא את בלאקווטר, "משחקי הכס" נמנעה עד כה מסצינות קרב המוניות שדורשות תקציב ענקי. וזה בסדר, זהו המחיר של עיבוד ספר אפי אל המסך. מה שלא בסדר הוא שכמעט לא ראינו עדויות למלחמה הזו בפרטים הבסיסיים ביותר, מעבר לתכונה לקרב – סטאניס באראתיון שזומם להתנפל על עיר הבירה, טיריון לאניסטר שמכין את אש הפרא, רוב סטארק שמגיע או בדיוק חוזר מקרבות או משאות ומתנים וכיו"ב. אלא אם כן אתה רשע בסרט ג'יימס בונד, קשה באמת להזדהות עם רבות מהמטרות של הדמויות בסדרה, החתירה לכתר או לכס ברזל או לשליטה אבסולוטית.

אם אין כסף לקרבות, הבו לנו הוכחה כלשהי לכך שיש מלחמה. הציגו את התוצאות, את המחיר הנפשי והרגשי שהיא גובה גם מאלה שלא נפגעו פיזית, את הנזק ההיקפי. מה שראינו עד כה בעונה השנייה היה ניסיונות ההישרדות הבסיסית של אריה, כליאתה השפופה של סאנסה לצדו של ג'ופרי, תיאון גרייג'וי האומלל שניצל את הלחימה כדי לכבוש את ווינטרפל ולהרשים את משפחתו. לא ראינו את הכאב של אח שרצח את אחיו, או הכפרים שהועלו באש על יושביהם, או את החיילים השפופים בתום קרב קשה. דברים שממחישים את קיומם של המוני הקרבות גם בלי לראות אותם בפועל.

אבל בפרק הזה, כאשר דאבוס מקבל תזכורת שוברת לב לאנשים הצורחים בקרב במפרץ בלאקווטר, או כאשר האלמוני בהארנהול לא מבין מה הופך אותו לבר מזל בעיניה של ליידי טאליסה, או כשמרג'רי הופכת לנסיכה דיאנה ומדברת עם יתומים שאיבדו את אביהם במלחמה, או אפילו כאשר ג'ופרי מפחד לצאת מהאפיריון אחרי שהאספסוף תקף אותו שם בעבר (כאילו זה מה שיצליח להגן עליו), מרגישים את הזוועות בלי לראות אותן. זהו אלמנט בסיסי שראוי כי ימשיך להיות נוכח.

גם בלי קשר ישיר למלחמה, הפרק כלל מספר סצינות חזקות, יפות ואף מסקרנות. השיחה של טיריון עם אביו העניקה לנו מדגם עצוב של חייו כדחוי ושנוא, ומעניין יהיה לראות כיצד יתגבר על כך וימשיך מכאן. גם הירתמותו של אצבעון לטובת סאנסה מעלה שאלות, לא ברור אם האיש הבוגדני הזה אכן עושה סוף סוף משהו טוב, אולי בשם אהבתו לאם הנערה, או שמא מתכוון להשתמש בה לצרכיו. בכל זאת, אמא שלה היא עכשיו אישה פנויה. בעת שהשניים הללו דיברו, הייתה שיחה טובה גם בין שתי משרתותיהם, הזונות שיי ורוז. נראה שרוז אולי צמודה ללורד בייליש אחרי שאיים עליה בעבר, אבל אהבה בהחלט אין שם, וכדאי גם לזכור שבעבר ואריז הציע לה לעבור לשורותיו. בחזית הדרקונית, הגעתו המפתיעה של באריסטן סלמי, מפקד משמר המלך לשעבר, הייתה טוויסט נחמד מאוד. בכלל היה שמח אצל דאינריז – קשה לעבור לסדר היום אחרי קיטום פטמות מעין זה, אבל היא בכל זאת מצליחה לעשות זאת.

בסופו של דבר הקו שבו נקט הפרק הראשון מעודד אופטימיות זהירה, ולאור העובדה שכולם מבטיחים כי הספר השלישי – שעל חלקו הראשון מבוססת העונה – מדהים והופך את היוצרות, אלה הן חדשות טובות.


הביקורת מפורסמת כשכבר יש לפוסט 24 תגובות. פורסם לראשונה בעכבר העיר.

תגיות:
  • Saturn

    פרק הפתיחה היה נחמד. אין הרבה מה להגיד שכן הפרק היה צריך להראות איפה כל הדמויות עכשיו (בחסרון בולט של אריה).

    כמובן צריך לשבח את קנה המידה וערכי ההפקה. גם ברגעים הכי חלשים של הסדרה מדובר במה שמצדיק את קיום הסדרה.

  • מיכאל גינזבורג

    פתיחה סבירה ולא מלהיבה. ואם כבר להעמיד את הזיכרון שלנו על מקומן של הדמויות, מבלי שכמעט יתקדמו, מדוע אריה חסרה? לא ברור.

  • בעיניי פרק הפתיחה היה מצוין. את הסיכום אשמור כאמור לפוסט השלם (הוא כבר כתוב אבל איאלץ לפרסם אותו אחרי שיפורסם בעכבר העיר, מה שמן הסתם יקרה רק בחמישי בערב), אבל בינתיים אתייחס לעובדה שישנם כמה וכמה שינויים מהמקור הספרותי (אין להלן ספוילרים עתידיים, ובבקשה לא לספיילר דבר בנוגע לעתיד, אפילו לא עם אזהרות ספוילרים), ואת חלקם אני דווקא ממש אוהב. בראש ובראשונה שובו של באריסטן סלמי, מפקד משמר המלך, שאיכשהו הצליח למצוא את דאינריז, אבל גם את העובדה שאצבעון מנסה לעזור לסאנסה (או שמא?…).

    השינויים מהספר, שנדמה כי חלק ניכר מהם נובע מהניסיון המוצדק לדלל בכמות הדמויות, נראו בפרק הזה שנעשו ביד בוטחת. אני מקווה שזו לא אשליה, כי במקרה של סאם אין לי מושג למה עשו את מה שעשו – בספר הוא בהחלט שלח את העורבים אל היעדים שלהם, ואילו כאן לא. פרט שנראה קריטי להמשך.

    • miss bojarsky

      זה נהייה לי בעייתי לדבר על הפרקים בלי לספיילר, כי אני כבר לא לגמרי זוכרת מה קורה מתי (ואיך בדיוק) בספרים. אז יש לי למשל מה לומר בקשר לדברים שכתבת, אבל זה ככל הנראה ספויילר עתידי וזה עושה לי כאב ראש לנסות לפענח את זה. אז אני אוותר.

      אני יכולה רק להגיד שהצפייה בפרק עשתה לי חשק לקרוא את הספר השלישי שוב (מזל שהוא לא אצלי… עוד הייתי עושה את זה).

      • מיקה

        אני מאוד אשמח לקרוא את מה שיש לך להגיד בנושא.
        אולי תוכלי לכתוב על זה בפורום של המסמ"ץ בדיון על הפרק עם ספוילרים לספרים? כי שם נפתחים שני דיונים על כל פרק, עם התייחסות לספרים ובעלדיהם.

        • miss bojarsky

          אולי בסופ"ש

  • עמרי

    מסכים עם מיכאל, אכן סביר ולא מלהיב אבל עדיין היו כמה ניצוצות.
    הסצינה של טיווין וטיריון היתה מעולה וגם ההופעה של סלמי נעשתה בצורה טובה.

    שני דברים שצרמו לי מאוד לעומת הספרים הם הטיפול בקרב על האגרוף, בספר סאם נמצא שם והפרק שלו שמתאר את ההתרחשויות הוא אחד הפרקים הטובים בספר הטוב ביותר.
    הדבר השני הוא הסיבה שג'ון נתן למאנס ריידר בקשר לעריקה שלו ממשמר הלילה, זה הרגיש לי קצת תפור בגסות, בעיקר כשהסיבה שניתנה בספר היתה הרבה יותר אמינה.

  • תתש

    קיריאן/סיריאן הינדס פשוט שולט!!1 הוא לגמרי הפיג את החששות שלי לגביו בתפקיד של מאנס. הרי הוא קיבל את התפקיד רק אחרי שג'יימס פיורפוי ודומיניק ווסט סירבו (שני אנשים שבזמנו חשבתי שהם מתאימים יותר לתפקיד).

    הופתעתי לטובה מהקצב בו העלילה התקדמה.

    • לא ידעתי שפיורפוי ו-ווסט יועדו לכך, אני שמח שזה לא קרה (במיוחד עם פיורפוי) כי קיארן היינדס נשמע לי מעולה לתפקיד שכזה כבר כשהודיעו על הליהוק.

      • תתש

        היו גם שמועות לגבי רוברט קרלייל כמאנס (והוא נראה הכי קרוב לאיך שדמיינתי את מאנס).

        למה אתה לא אוהב את פיורפוי? הוא כבר הוכיח שהוא מסוגל לשחק דמות של מנהיג פופלרי וכריזמיטי (עד עכשיו אני מעוצבן שהתסריטאים של רומא לא נתנו לא את ההזדמנות לקרוא את ההספד על יוליוס קיסר).

        • ב"רומא" הוא דווקא היה בצלו של היינדס, ומאז הוא עשה כל כך הרבה דברים גרועים עד שהוא פגם בקרדיט שנתתי לו. חוץ מזה, הוא לא נראה מספיק מחוספס לתפקיד של מלך הפראים.

          • תתש

            אבל בעונה השנייה הוא היה פשוט מעולה ולמעשה הכוכב של הסדרה. ודווקא החיספוס שלו כאנתוני היה הסיבה למה חשבתי שהוא יהיה בחירה טובה לתפקיד.

  • איזה קטע, לא שמתי לב שבפתיח הוסיפו את דרגונסטון ואת עיר העבדים, וגם שרפו את ווינטרפל. נהדר.

    • שיח רחב ועץ גבוה

      מסתבר שהפתיח משתנה בכל פרק!
      http://www.forbes.co.il/news/new.aspx?Pn6VQ=L&0r9VQ=HKGI

      • את זה ידעתי, פשוט התלהבתי מהתוספות החדשות (:

        • שיח רחב ועץ גבוה

          אני חייב להודות שעד שקראתי את זה שמתי לב רק לשינויים בין העונה הראשונה לשנייה. לא ממש התעמקתי בשינוי שעשו בכל פרק.

          אבל לראות את וינטרפל אחרי שנרחבה, זה באמת מגניב.

  • הנה סיכום של הפרק לו עלילותיו היו מתרחשות בפייסבוק.
    http://www.happyplace.com/22775/game-of-thrones-facebook-recap-season-3-episode-1

  • יערה

    פרק פתיחה מעניין. כלומר, כלום לא קרה, בעיקר הודות לעובדה שלכל דמות הוקדשו חמש דקות מסך, אבל כבר הספקתי לשכוח שככה הפרקים בדרך כלל.
    גם דמויות מאוד בלתי נסבלות בדרך כלל היו נסבלות מהרגיל – ג'ופרי וסנסה בעיקר.
    ההתנהגות של מרג'ורי היתה מאוד מסקרנת.
    עלילת המכשפה האדומה עדיין משעממת. היא עדיין פסיכית, המלך עדיין שטוף מוח. הבנו.
    אגב, אני לא יודעת איך זה התרחש בספר, אבל הכניסה של באריסטן סלמי לסדרה הרגישה ממש זולה וכפויה.

    אגב 2 – בוואלה יש ביקורת וידאו ממש מצחיקה על הפרק הראשון –
    http://e.walla.co.il/?w=/201/2630365

    • מיקה

      פסיכית? ממש לא הייתי קוראת לה פסיכית. שיכורה מכוח אולי, אבל לא פסיכית. אני לא יודעת אם היא באמת מאמינה באל האור או מה שלא יהיה, או פשוט מכשפה רבת כוחות שיודעת לנצל את העובדה שדת היא משהו שמאוד קל למכור לאנשים ודרך מצוינת לשלוט בהם, אבל "פסיכית" לא הייתי קוראת לה. ממש ממש לא.

      • יערה

        בהתחשב בכל הקטע עם ה'לידה' שלה, ומההתנהגות הפאנאטית בכל הנוגע לדת שלה – כן, נראה לי שהיא מאמינה. כל אלה בנוסף לההתנהגות שלה בכלליות, ולצורה בה היא בוחרת לייעץ לסטאניס – כן, בהחלט הייתי קוראת לה פסיכית. חכמה? משכנעת? מניפולטיבית? בעלת עוצמה? בהחלט. אבל גם פסיכית.

        • מיקה

          תקני אותי אם אני טועה, אבל היא *ילדה* צל רשע שעשה מה שהיא רצתה שיעשה. להיות פסיכי זה להאמין בדברים לא נכונים. נגיד, לעשות את אותו הדבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות מאותה התוצאה שקיבלת בכל אחת מהפעמים הקודמות. כשאתה מאמין במשהו שהוא אמיתי עם הוכחות, זה לא נקרא "פסיכי". זה בדיוק ההיפך מפסיכי, למען האמת.
          ההתנהגות שלה – כמו שאמרתי, בין אם זו דת שהיא המציאה כדי לשלוט באנשים, או דת שהיא באמת ממינה בה, זה לא סותר את העובדה שהיא מוגנת. שהיא עושה דברים לכאורה בחסות אל כלשהו שאכן מגן עליה. אז שוב, אני בהחלט מקבלת את האופציה שהיא המציאה את הדת ורק מתחזה לכוהנת שמאמינה באל המומצא, אבל אי אפשר לכנות משוגע מישהו שמאמין במשהו נכון. ובצורה הכי ודאית הראו לנו שהיא יודעת על מה היא מדברת; היא שתתה משקה מורעל ולא הורעלה, היא ילדה מתנקש צללים. פסיכית, איך שלא תסתכלי על זה, היא לא.
          אלא, את יודעת, אם ההגדרה שלך לפסיכית מוטעית ואת חושבת שאדם תאטרלי ומוקצן משמעו "פסיכי" 🙂

          • יערה

            מכיוון שהתואר 'פסיכי' הוא חלק משפת יום-יום ולא מצב נפשי שאפשר למצוא לו הגדרה בDSM ומכיוון שדי הנחת בשמי כל מיני הנחות לגבי הסיבות שבגללן אני תופסת את הדמות הזו כפסיכית זה קצת מעצבן שאת מתעקשת להוכיח לי שאני טועה בהגדרה שלי למילה.
            מבחינתי הפסיכיות שלה לא נובעת מכך שהיא מאמינה או לא מאמינה בדת שלה, ואם הדת שלה אמיתית או לא, אלא בכך שהיא מלכתחילה משתפת פעולה עם כל העניין, הדרך שבה היא בחרה להשיג כוח, הצורה שבה היא מתנהלת מבחינת בחירות והחלטות, ואין לזה שום קשר לתיאטרליות שלה.
            הבנתי למה את מתכוונת בטענות שלך, הבנתי איך את תופסת את הדמות, הבנתי שההגדרה שלנו למילה 'פסיכי' שונה או מתייחסת לאספקטים שונים בדמות, ועדיין בעיני האישה נראית שרוטה, משהו לא טוב קורה לה בראש, הפילו אותה יותר מדי פעמים כשהיא היתה תינוקת, איך שלא תרצי לקרוא לזה.

            • מיקה

              לא הנחתי בשמך הנחות לגבי הסיבות, בסך הכל ניסיתי להבין אותך. אשר למילה עצמה, ממה שידוע לי היא מגיעה מהמילה "פסיכוזה" ופסיכי הוא אדם שלוקה בפסיכוזה, שהיא בהחלט הפרעה נפשית.
              תודה שאת מבהירה שמבחינתך בסך הכל מדובר במישהי "שרוטה, משהו לא טוב קורה לה בראש, הפילו אותה יותר מדי פעמים כשהיא היתה תינוקת" – ואגב, אישית אני לא מצליחה להבין איך לדעתך זה סותר הפרעה נפשית, אבל שיהיה.

  • מיקה

    אוף, מערכת התגובות הזו של הממשק מוציאה אותי מדעתי. ובלי קשר למערכת התגובות הלוקה בחסר, אני מאוד מאוד רוצה לשמוע את מה שיש לך לומר, בוז'רסקי, ואשמח אם תחרגי ממנהגך ותיכנסי למסמ"ץ להגיב תחת השרשור המיוחד שנפתח עם התייחסות לספרים, שכן במסמ"ץ נפתחים שני שרשורים לכל פרק, אחד ללא התייחסות לספרים, ואחד עם.

    • miss bojarsky

      כמו שכתבתי לך למעלה – אולי בסופ"ש 🙂

    • Jaguar

      אני אשמח להתייחס לספרים, אבל מדובר בהרבה ספוילרים ותיאוריות לגבי הספרים העתידיים. אך אכן, הממשק משגע גם אותי לצערי.

  • מיכאל גינזבורג

    אגב, זה רק אני או שהשחקן של סטאניס הוחלף?

© עידו ישעיהו