מחלקת גנים ונוף 5.09: רון ודיאן

ספוילר "מחלקת גנים ונוף" 5.09

די היה לי לקרוא את סיכומי העונה הרביעית, המשודרת בחם בחודש האחרון, לפני שאני מפרסם אותם בפייסבוק, כדי לראות את עומק ההבדלים בין איכות העונה הנוכחית לעומת קודמתה. אמנם כן, מדובר באילן שקשה להיתלות בו, השיא היצירתי של הסדרה, ובסופו של דבר העונה עד כה הייתה טובה, כזו שממש לא מביישת את "מחלקת גנים ונוף", אבל גם לא מאוד משלהבת. הצעת הנישואין וחלקים אחרים היו מושלמים, אבל במקביל היו רגעים שנראו ממוחזרים. ומתוך תשעה פרקים ששודרו העונה, שניים היו ממש בינוניים בעיניי – הרביעי והשמיני (כלומר הקודם).

האלמנט של הסתמכות על העבר ולקיחת צעד קדימה היה תמיד נר לרגלי "מחלקת גנים ונוף". פרטים קטנים שהושלכו לאוויר התפתחו ברבות הימים לכדי עלילות שלמות, והופעות של דמויות שוליות בפאוני קיבלו נפח בהמשך (אני עדיין מחכה לשובו של אנדי סאמברג). איכשהו זה התפקשש קצת בעונה הזו. חזרתו של דן קסטלנטה בפרק הקודם בתור שדרן הרדיו בתוכנית הסופר-נידחת, נראה כחזרה פחות מוצלחת על בדיחה (סרט חייל ישראלי שמתאהב בשישיה סיאמית פלסטינית; הסבר על מיהו באטמן; קן טאקר שמחליף את דיוויד בינאקולי, שנמצא בניו יורק כדי להחליף את קן טאקר – נו באמת), שהמשיכה עם היריבות המוכרת בין פאוני לאיגלטון בלי אלמנט רענן שיצדיק את זה, ושוב עם יותר מדי דברים "סיטקומיים" כמו הקרם שלזלי התיזה על ראשו של מעצב הגנים (שכמובן המשיך לשבת על כסאו עד שלזלי סיימה).

זו הסיבה לכך שהפרק החדש כל כך משמח אותי. זה היה פרק ללא רבב, הטוב ביותר בעונה הנוכחית עד כה בלי שום תחרות בכלל, וכזה שעומד בקלות עם הטובים ביותר בסדרה. כל אותם אלמנטים שהפריעו לי בפרק הקודם, עבדו ותקתקו כאן בדיוק של שעון שוויצרי. תחומי העניין הנידחים התגלמו בטקס איגוד הנגרות המשובחת של אינדיאנה (איך אפשר לא להתמוגג מרון המצחקק?), רגעים מהעבר שבו וצפו באופן אורגני ומושלם (תמי 2, מיליסנט וכמובן – דיוק סילבר), והתקדמות ניכרת ומלבבת אירעה בשתי חזיתות שחוסר ההתייחסות אליהן התחיל להציק לי: היחס של האחרים כלפי ג'רי, והשיפור של כריס במצבו המנטלי.

ראשית, מה הסיכוי ששם הפרק הזה איננו קריצת מחווה לסדרה האהובה על מייק שור, "חופשי על הבר"? אמנם מדובר ברביעי בסדרת פרקים מאז העונה השנייה ('רון ותמי', 'רון ותמי 2', 'רון ותמיות'), אבל הצמידות הזו דומה ל'סם ודיאן' באופן שמפורש מכדי להיות מקרי. כך או כך, כמו קודמיו בסריה, גם הפרק הזה היה נפלא. הוא השתמש במיתולוגיה של רון עם נשותיו הקודמות באופן מבריק – כמו תמיד לקחה לזלי על עצמה את המשימה של להיות החוצצת בין רון לבין אחת מהתמיות, וכמו תמיד תמי הייתה פשוט קורעת מצחוק (אח, מייגן מולאלי), אלא שהפעם המוטיב הזה נהפך על ראשו: דיאן לא מאוימת על ידי תמי אלא דווקא מהאינטימיות החברית של רון ולזלי. הפיתרון שרון מצא לכך היה מבריק אף הוא – לגלות לדיאן את הסוד שרק אנחנו הצופים (וטום ואפריל) יודעים. הקדשה מהדוכס לדוכסית.

הסיפור עם מסיבת חג המולד של ג'רי היה אף הוא מושלם. רקיחה באמת מחוכמת של כל המרכיבים המוכרים לנו לכדי קליימקס של עונג. כמה זה הגיוני שג'רי הזמין אותם אבל הם סיננו את המיילים שלו אוטומטית. שוב מתחוור שהאיש הנלעג הזה חי חיים נהדרים, עם משפחה אוהבת, אישה מהממת (דוגמנית העל לשעבר כריסטי ברינקלי) ובנות יפהפיות. אגב המסיבה הזו ניתנה לכריס הזדמנות להתמודד עם כשלונותיו ולצלוח, עוד צעד מתבקש ומובן מאליו לאור העובדה שהוא בבית משפחת גרגיץ'.

מאוחר יותר בן הביע את תהייתו בנוגע לזיווג בין ג'רי לגייל. "חשבתי על זה הרבה", אמר לו כריס, "אין פיתרון הגיוני". כהוכחה לשלמות של הפרק, בהתאם למה שאנחנו מלקטים מעת לעת על אודות ג'רי, אנחנו יכולים למצוא בין השורות את התשובה (לפחות לשאלה מדוע מלכתחילה ג'רי וגייל נמצאים ביחד). ובניגוד למקרה דיוק סילבר, הפעם אף דמות מלבדנו לא יודעת אותה.

© עידו ישעיהו