קודם כל, אני לא באמת שונאת את "בנות". בעולם מאוזן טלוויזיונית, שבו "בנות" היא אחת מסדרות רבות שמתעסקות בנשים ומיועדות לנשים, מדובר בקומדיה רעננה על נשים צעירות בנות ימינו. בעולם שבו "בנות" היא הסידרה הראשונה שעוסקת בנשים בלבד מאז "סקס והעיר הגדולה" (של אותה HBO), ומהווה שחזור שלה, "בנות" יוצאת מנקודת הנחה שהמלחמה נגמרה, אנחנו ניצחנו, בעוד שהיא עדיין מתנהלת בעיצומה.
כמה מחשבות על בנות (צפיתי בשישה פרקים מתוך עשרה, אני מניחה שהסדרה לא השתנתה מהותית):
• בעוד הסדרה עוסקת בארבע נשים, היא למעשה עוסקת באופן בלעדי בגברים. הנשים מדברות, מתעסקות, עושות גברים כל פרק, כל הפרק. אני לא חושבת ששמעתי שיחה בסדרה שהיא לא על מצב הזוגיות (או היעדר הזוגיות) או חיי המין (או היעדרם) של דמות אחרת. בעוד שאת הגברים אנחנו רואים, לפעמים, בסיטואציות זוגיות בלבד (אין אינטראקציות בין גברים בלי נשים בסביבה, מלבד במקרה אחד, שגם בו הגברים עוסקים בנשים, אבל עם סיבה מוצדקת – הם בבית שלהן), את הנשים אנחנו רואים בסיטואציות חברתיות, וגם שם, השיחה היא תמיד על גברים. מדובר בארבע נשים אינטליגנטיות, מתוכן כותבת רהוטה אחת (כוכבת הסדרה, שהיא גם הכותבת שלה והבמאית העיקרית, לנה דנהאם), ועדיין, הן לא מדברות על שום דבר אחר. אני לא אומרת שאני נפגשת עם החברות שלי ואנחנו מדברות על ניטשה, אבל כן, אנחנו מדברות על סרטים, טלוויזיה, פוליטיקה, עבודה, לימודים, לא רק בחורים ומשברים.