מד מן 5.11: האישה האחרת

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 02/06/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "מד מן" עונה 5 פרק 11

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_JA_511_1206_0951.jpg

פורסם לראשונה בעכבר העיר
שימו לב שרוב התגובות לפוסט מקדימות אותו כרונולוגית – בעת פרסומו ישנן 120 תגובות.

***

"כל סוכנות בשדרות מדיסון מוגדרת על ידי הרגע שבו היא משיגה מכונית"
(דון דרייפר בפרק הקודם)

כמה אירוניים ואכזריים נראים עכשיו דבריו של דון. עם סיפורה של ג'ואן הגיעה סוכנות 'סטרלינג קופר דרייפר פרייס' לנקודת אל חזור, המשנה דראסטית את פני הסדרה. נראה שמה שנרמז לנו בדבריו של גינזברג על דעיכתן של אימפריות, מתגלם עוד ועוד בסוכנות הפרסום הזו.

 

הצעה מגונה

היו לא מעט רמזים מטרימים, תכונות אופי ואירועים מן העבר שבאו לידי ביטוי בפרק. "מה את עושה כאן מלבד להתהלך כאילו את מנסה להיאנס?", הטיח ג'ואי המגעיל בג'ואן בעונה הקודמת. "אתה סרסור מטונף", אמר ליין לפיט בכעס לפני מספר פרקים, אחרי שגילה שלקחו את חברו לזונה. באותו בית זונות פיט בחר בפרוצה שלבניה היו מנומרים כיגואר, וכשאיפשר לה לנחש איזה סוג פיתוי יעבוד עליו, היא הצליחה רק כאשר הפכה אותו למלך. "מה יידרש כדי להפוך אותך למלכה?", שאל הפעם פיט הנאלח את ג'ואן. זאת לא היתה הפעם הראשונה בה פיט היה נכון לסרסר במישהי. בעונה הראשונה זו היתה רעייתו, טרודי, כאשר זה היה מה שעמד בינו לבין פרסום סיפור שכתב.

זו גם אינה הפעם הראשונה שהסוכנות נתקלת בסוגיה שכזו: בעונה השלישית לי גארנר ג'וניור מ'לאקי סטרייק' ניסה לפתות את סאל והושב ריקם, מה שהוביל לפיטוריו של סאל בהתאם לדרישתו של גארנר ג'וניור. בשעתו דון היה היחיד שידע את הסיבה לבקשת הלקוח, אבל ארעיותם וזניחותם של עובדי 'סטרלינג קופר' הומחשו היטב בסאגה הזו.

כל הדברים הללו הוכשרו ונבנו כדבעי מראש, אבל קשה לומר דבר דומה על העובדה שג'ואן עצמה נכנעה ושוכנעה למכור את גופה לטובתה האישית. רק בפרק הקודם ראינו אותה ואת דון מבלים בבר ויוצרים דינמיקה נהדרת, סצינות שהיו אמורות לעשות את עבודת ההכנה להלך רוחה של ג'ואן, אבל בפועל רק מעלות תהיות על חוסר התקשורת ביניהם הפעם. בפרק הקודם חזינו גם ברוג'ר מנסה שוב להיות חלק מחייה – איך הניח לאהובתו משכבר לבחור כך בלי לנסות להבין מה עובר לה בראש? רק כי נזפה בו?

ג'ואן בעליל הייתה במצוקה והרגישה כאילו כל קודקודי החברה ללא יוצא מן הכלל קמים נגדה. היא אם חד הורית, בודדה, מתגרשת, חשה שאין לה לאן להתקדם מכאן, היא אינה מקבלת יותר פרחים ממחזריה ללובי, ועכשיו היא גם מרגישה נבגדת על ידי עמיתיה. אף על פי כן, מכאן ועד ההתנהגות שלה בפרק הזינוק גדול ובלתי מוסבר. הרי מדובר באישה האסרטיבית שלמדנו כי תמיד תעמוד על שלה ולא תניח לאף אחד בעבודה לדרוך עליה, באישה שבאה לצעוק על ליין בעונה הרביעית כאשר חשבה ששלח לה פרחים עם כרטיס ברכה מפלרטט מדי.

המצוקה הנפשית של ג'ואן לא באה לידי ביטוי עד כה, לא באופן שיניח לנו לקבל את הדברים בהכנעה. משהו בסיסי נעדר בתשתית שאמורה הייתה להוביל לפרק הזה, פספוס גדול של מתיו וויינר ואנשיו. עם זאת, הפרק הצליח הנוכחי להציג שלוש סצינות מדויקות ומחושבות שהניעו יפה את הסיפור: פיט מדבר עם ג'ואן, פיט מדבר עם השותפים ולבסוף ליין מדבר עם ג'ואן. הדקות הללו טוו שכבות של מניפולציות נקלות ומלאכת מחשבת של דיאלוגים. פיט הציג את הדברים בפני שתי החזיתות בערמומיות שפלה, וזה עבד, ואילו קורותיו הפיננסיים העגומים של ליין הציבו אותו במצב בלתי אפשרי.

"אם הם ניסו לגרום לך להרגיש שאתה שונה, אז אתה באמת כזה", אמרה לו ג'ואן מוקדם יותר העונה, והבהירה, "טוב להיות כך". עכשיו ליין, שלא יכול היה להגדיל את מסגרת האשראי כשם שהוטל עליו, ניגש אל ג'ואן כדי לנסות להניא אותה כליל מהאקט, כלומר להימנע מלשלם לה ולחשוף את סוד המעילה. כשזה לא עבד הוא כיוון אותה אל רעיון השותפות, שוב כדי להימנע מהצרה שלו. הוא ניצל את הידידות ביניהם ובתוך כך את הידיעה שהיא נשארה לבדה עם בנה, הוא חלק משהו אישי ואמיתי משלו, "בכל פעם כששאלו אותי מה אני רוצה, מעולם לא אמרתי את האמת". זו הייתה המכירה המושלמת – המדיום היה המסר. ג'ואן כל כך האמינה לו עד שאפילו זיכתה אותו, ורק אותו, בחיבוק אחרי שהכל נגמר.

 

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_MY_511_1212_0371.jpgהישנה יגואר חברבורותיו?

שם הפרק, "האישה האחרת", תקף למכונית, להצעת העבודה של פגי, למנהטן של פיט, לתשובה השלילית של מייגן באודישן אחרי שעל פניה נבחרה שוב אישה אחרת, מהטובות האלה שמקבלות את התפקיד ושמצליחות טוב יותר למכור סקס. והוא תקף גם לג'ואן האריס.

ג'ואן הגיעה אל החדר במלון, מספרו 1812 כשנת מלחמת ארה"ב (הסוכנות) – בריטניה (יגואר). היא עטתה את מעיל הפרווה שקנה לה רוג'ר אי אז בשנות החמישים, אותו אחד שמכר לו דון כשעוד עבד בחנות הפרוות, שם עיצב את הכרזה עם הסיסמה, "למה לחכות לגבר שיקנה לך מעיל פרווה?". אותו מעיל שג'ואן אמרה עליו לרוג'ר, "כשאלבש אותו אחשוב על כל מה שקרה בערב בו קיבלתי אותו". האם אכן זכרה זאת כאשר בחרה במעיל בבואה אל הֶרבּ? האם בחרה בו בכוונה ובשאט נפש? כך או כך, הזכרונות שהיא נושאת עכשיו מהמעיל ודאי השתנו בתכלית אחרי הערב הזה, ויותר לא תצטרך לחכות לגבר שיקנה לה מעיל פרווה.

כעת ג'ואן שותפה בסוכנות, האיזון במשרד הופר. כל השותפים יודעים מה היה המחיר. במידה רבה ג'ואן נאנסה פעמיים במשרדי עבודתה – בעבר על ידי ארוסה והפעם על ידי הסוכנות עצמה. גם עם גרג שתקה והמשיכה בחייה, אבל אף פעם לא שכחה. כמו זכר האונס שעלה בסופם המר של נישואיהם, סביר להניח שגם בעבודה ג'ואן תדחק את התחושות שלה אל ירכתי נשמתה עד שיום אחד יתפרצו. בסופו של דבר ג'ואן ניצבת גאה. כשהשותפים מקבלים את שיחת הטלפון מיגואר במשרדו של רוג'ר, היא מביטה בדון בלי להשפיל את עיניה לרגע, מבהירה לו שמה שהוא חושב נכון – לדידה אין לה על מה להתנצל, בטח לא כשרוב הנוכחים בחדר עוללו לה דבר גרוע יותר.

עם קבלת החדשות המשמחות כולם פורשים אל חדר הישיבות, מלבד ליין, שנשאר במשרדו של רוג'ר ומוזג לעצמו משקה, אחרי שהובהר לו שהבונוס שעליו סמך לא הולך להגיע. הוא עומד מול הציור התלוי על הקיר, אותו אחד שפרדי רמסן – שבמקרה הבליח אף הוא בפרק – אמר עליו בעבר שהוא מרגיש שהוא נשאב לתוכו.

http://i1213.photobucket.com/albums/cc466/yyaddo/7fbe38c3.jpg

זה הזמן שלה

דון ניצב המום בפני ההכרה שג'ואן שכבה עם הלקוח כדי להשיג את התקציב. הידיעה הזו מערערת אותו ומוציאה לו את הרוח מהמפרשים. ככל שדעתו משגת היא בחרה לשכב עם הלקוח אחרי שדון הגיע לביתה. הוא מאוכזב מרות ומסרב לצהול עם ההצלחה עם יגואר. עם זאת, הערעור האמיתי עוד לפניו: פגי עוזבת.

בעונה השלישית, כשהבריטים קנו את 'סטרלינג קופר' ופגי חוזרה על ידי דאק כדי שתצטרף לסוכנות אחרת, היא באה אל דון לבקש העלאה במשכורת ואמרה דברים דומים לאלה שאמרה גם הפעם, אבל הושבה ריקם לאכזבתה העצומה. כשיצאה ממשרדו בפנים חפויים, שאלה, "מה אם זה הזמן שלי?".

אבל זה לא היה הזמן שלה. עכשיו, אחרי שנזנחה בשוליים לאורך חודשים רבים והייתה מובנת מאליה, אחרי הוויכוח שלה עם דון על הקרדיט בפרסומת של "גלו-קואט" בפרק 'המזוודה' מהעונה הרביעית, אחרי שנקלעה גם הפעם לעימות דומה על הקרדיט לקמפיין של גינזברג – הגיע זמנה של פגי. היא הלכה ליריבו המר שמזנב בו, טד שואו. ההתנהלות שלו הייתה ג'נטלמנית במפגיע, מלאת תשוקה למקצוע והערכה לעבודתה. הוא ציטט פילוסוף בדבריו על המלאכה, מפגין שאר רוח כמו שדון דרייפר עשה לא אחת בעבר. הוא קנה את פגי בו במקום והקשה עליה לסרב.

Mad Men Season 5 Episode Photosההתפטרות של פגי הייתה סצינת פרידה לכל דבר, וככזו גם מאוד עצובה. היא הדהדה בעָצמה לפרק 'המזוודה', שם הידידות האינטימית בין דון לפגי עלתה מדרגה והייתה יפה מאי פעם. מאז ועד היום לא באמת ראינו מהם אינטראקציה נוספת כמו זו – את אלה דון שמר לרעייתו שעבדה במשרד, הרי לדבריו היא מזכירה לו את פגי. כעת בת טיפוחיו פורשת את כנפיה ועפה. דון לופת את ידה של פגי בחוזקה, באופן שלוכד בו את הרגעים האינטימיים ביניהם בעבר, שתמיד התבטאו במגע יד. בפרק הראשון בסדרה היא ניסתה לפתות אותו כשהניחה את ידה על ידו, בפרק 'המזוודה' הוא הניח את ידו על ידה בהוקרת תודה.

בשעתו, כאשר דון ופגי שהו לבדם במשרד לעת ערב, התרוצץ שם לפתע עכבר לידם. דון לא הצליח לתפוס אותו ואמר, "יודעת מה? יש יציאה מהחדר הזה שאנחנו לא מכירים". כיום, לאור הרמזים על שקיעת האימפריה והחיוך שהיה על פניה של פגי עת יצאה מהסוכנות בפעם האחרונה, לוקחת איתה מעט מחפציה, משאירה מאחור את סוכריות המזל הסגולות שהביא לה דון – העכבר ההוא נראה כאחד מאלה שנוטשים כשהספינה טובעת.

קשה להקל ראש במהלכים של "מד מן" בפרק הזה, שעומדים בקנה אחד עם הבטחתו של דון בפרק הקודם ל"קפיצה גדולה קדימה". הסיסמה הזו הייתה שמו של מסע רפורמות בסוף שנות החמישים בסין שאמור היה להוביל לצמיחתה של המדינה, ובפועל הביא לרעב כבד שגרם למותם של עשרות מיליוני סינים. האם בהתאם צמיחתה של הסוכנות עם יגואר תוביל בדיעבד לקריסתה? פגי עזבה וג'ואן, או הלנה מטרויה, מטפסת למעלה. האם זה כדי להשיק ביופיה ספינות נוספות, או שמא את המלחמה שתוביל לשקיעתה של האימפריה?

איך תתנהל החברה מכאן והלאה? ומה יהיה על דון? שוב ושוב ראינו עד כמה פגי דומה לו, עד כמה היא "שלוחה שלו", כפי שניסח זאת בעבר. בפרק 'המזוודה' הוא בכה על מותה של אנה ואמר שמת "האדם היחיד בעולם שמכיר אותי". "זה לא נכון", אמרה לו פגי, היא הרי מכירה אותו היטב. ועכשיו היא הלכה, ועוד לפניה נטשה מייגן, מישהי נוספת שמכירה אותו היטב, ומסתמן שלא רחוק היום שבו תתקבל למחזה ותיסע לבוסטון לשלושה חודשים. דון יישאר לגמרי לבדו, נטול עוגנים. "אל תהיה זר", פגי אומרת לו בלכתה, לאחר שידו סירבה להרפות ממנה. לא הוא זה שיהיה זר, למרות זהותו הנסתרת, אלא כל היתר, שהולך ונעשה עבורו שונה לבלי היכר.

 

קטנות לסיום

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_RJ_511_1202_0507.jpgהפרק המה ערב רב של סמלים ומטאפורות. חלקן היה בוטה באופן מרגיז, בעיקר ההשוואה בין היגואר כפילגש לבין מה שג'ואן עוברת בפרק, כולל עריכה צולבת שהציגה במקביל את המפגש בין ג'ואן להרב ואת המצגת. לפני ואחרי הסצינה הזו ראינו את הדברים באופן לא ליניארי, שגרם לנו להבין רק בדיעבד שדון הגיע אל ג'ואן כשכבר היה מאוחר מדי. למה זה היה טוב – לא ברור.

סצינת הפיץ' שעשה גינזברג לדון הייתה מאוד משעשעת, ומה שהכי חינני זה שהמניאק מהסיפור שלו הוא ללא ספק דון עצמו.

קני שוב הפגין קסם רב, מיד ניגש לעודד את פגי אחרי הרגע המשפיל עם דון. היא, לעומתו, הייתה גועלית כלפיו בדיוק כשם שדון היה כלפיה, קו דימיון נוסף ביניהם.

פגי הזכירה את ליידי גודייבה בפרסומת, שרכבה עירומה ברחבי העיר כדי להציל את התושבים מעול המסים של בעלה. מעשה שקל למתוח קווים ממנו אל ג'ואן, הן מההיבט המיני של הסיפור המקורי והן על פי הפרסומת של פגי, האישה שהצילה את הגבר/ים.

איך תתנהל "מד מן" עם עזיבת פגי את הסוכנות? אמנם מאז ומתמיד הדמות המרכזית בסדרה הייתה דון ומסביבו מקיפות אותו יתר הדמויות, אבל הסדרה בכל זאת התחילה עם בואה של פגי אל 'סטרלינג קופר', נשמע לא סביר שלא נראה אותה באותו היקף. האם גורלה יהיה כמו של בטי, להפציע פעם מדי כמה פרקים?

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_JA_511_1206_0271.jpg

תגיות:
  • תתש

    ספוילר מד מן 5.11

    קפיצה מעל הכריש. לא היה שום צורך לבצע את העלילה הזאת. זה אפילו יותר גרוע מעלילת הרצח בעונה השנייה של אורות ליל שישי.

    בשביל פאקינג מה העלילה הזאת נועדה?

  • maayan1

    ספויילר…..

    וואו.. כבר ראיתי את הפרק פעמים, ואני בטוחה שעוד פעם אחת נוספת לפחות תבוא. זה אולי הפרק השני הכי טוב העונה. פשוט וואו. מאיפה להתחיל?

    ראשית, זה מצחיק, אבל הפרק הזה גרם לי להרגיש כ"כ רע על כל מה שאמרתי על ג'ואן בפרק בדיון בפרק הקודם. כ"כ חמלתי עליה בפרק הזה. כ"כ. לא מספיק האונס שעברה, ועכשיו מסרסרים בה ככה. וואו, פשוט נשבר לי הלב, כל שניה קצת יותר. החל מפיט שפעם נוספת הוכיח את חלאותו הבלתי ניתנת לערעור, ועד ליין המגעיל שאפילו עוד יותר נורא. פיט לפחות לא ניסה להעמיד פנים שהוא מנסה לעזור לג'ואן, וליין, עם ההצגות שלו על טובת "ג'ואן". פשוט להקיא! ואיך נשבר לי הלב שהיא שאלה אם גם רוג'ר היה בפגישה הזאת. בכלל לעמוד במצב שבו את יודעת שמתקיימת פגישה שבה 4 (היא חשבה 5) גברים פשוט עומדים ומדסקסים בכמה יעלה לסרסר אותך. פשוט אין לי מילים.
    וואלה, לא שפטתי אותה אפילו לשניה. כריסטינה שיחקה כ"כ מצוין הפרק, רק הפנים שלה בכל סצינה אפשרית הביעו את הרגשות שלה כ"כ טוב, וכ"כ ברור שאני לחלוטין מבינה למה היא עשתה את זה. היא שכנעה אותי שבמקומה הייתי עושה את אותו הדבר, אחרי הכל יש לה ילד.

    ופגי, אוי פגי שלנו. כמה שמחתי בשבילה הרבה הפרק, מכל כך הרבה סיבות שונות. ראשית בגלל שהצילה את התיק. שנית, בגלל הפירגון שהיא מקבלת מעמיתיה. הארי שאמר לדון עד כמה היא הייתה מדהימה, וקן שהלך לנחם אותה (והאמת, היא הייתה לא בסדר אליו בזה שהיא לא לקחה אותו איתה. אבל תכף נגיע לזה). איך אהבתי את המשפט שלה, עם הגב אליו "אני לא בוכה". כי המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש זה- "היא בוכה?" אבל פגי כבר למדה ממזמן, לא בוכים כשהבוס צועק ומשפיל אותך. לא בוכים כשלא מצליחים בעבודה. לבנים אסור, לכן גם לה אסור. במקום, לשתות כוס ויסקי, כי זה מה שהאחרים עושים וזה גם מה שמותר לה לעשות. ואם כבר הזכרנו את קן. הוא מהבחורים הטובים, מסתבר. אם כי בעונות הראשונות היא לא היה בדיוק מלאך טהור, נראה שהוא בהחלט התבגר במהלך שתי העונות האחרונות. הוא כבר לא האינפנטיל שמטריד נערות במשרד. גם התגובה שלו בהשוואה לתגובה של פיט (וזה שהוא היה בטוח שאין כזאת אופציה בכלל, הוא אפילו אמר לפגי- ג'אגואר לא תלך), ובזה שהוא הלך אחרי פגי לעודד אותה. איזה כייף לראות אותו ככה.
    אבל האנשים שבאים לעזרתה לא נגמרו בהארי וקן. זכינו לראות שוב את פרדי ראמסון, ידידה בטוב ביותר משכבר הימים. באמת בחור מקסים שכל הדרך מתחילת הסדרה עשה הכל כדי לעזור לה, סתם ככה. ידיד טהור, שלא רוצה כלום בתמורה מלבד הידידות. ובכלל נראה שהפרק הזה מתחלק לבחורים הטובים והרעים ("אתה מהטובים" אומרת ג'ואן לדון. ו-"הוא עושה את זה" משיבה ג'ואן לפיט שאומר לה "הוא לא רע").

    והשיחה עם דון בסוף. אוי, השיחה של פגי עם דון. כ"כ ריגשה אותי. והנשיקה על היד. לא יכולתי שלא להשוות בין שתי לחיצות הידיים שהיו בפרק- שתיהן נגמרו בצורה לא שגרתית. הראשונה שלא התקיימה בין פיט לג'ואן, פיט מושיט את היד ללחוץ לג'ואן. ג'ואן מסתכלת עליו במבט נגעל. פיט מוריד את היד. השניה, פגי מושיטה את היד לדון, ואני הייתי בטוחה שהוא יסתכל עליה בבוז ולא יושיט לה חזרה. אבל טעיתי. כי דון מהטובים (לא שאני חושבת שהוא מלאך, אבל וואלה, לגמרי התאהבתי בו הפרק), והוא מנשק לה את היד בסצנה כ"כ מרגשת. והפעם פגי מרשה לעצמה לבכות. כי גם הוא, כמו פרדי, באמת ידיד שלה. ידיד וזהו, בלי שום "מחויבות". קינאתי בפגי בפרק הזה. ברצינות. נראה שכ"כ הרבה אנשים אוהבים אותה ועוזרים לה.

    בקטנות:
    – שלוש בחורות היו צריכות לעמוד בשלושה מבחנים הפרק, וכל מבחן היה תלוי בהמשך הקריירה שלהם. מייגן באודישן. פגי בראיון העבודה. וג'ואן, טוב נו…
    – אני חושבת שדון הרגיש באיזשהו מקום קצת כמו בחורה ממוצעת. הוא רצה שהעסק יצליח בגלל הקמפיין, לא בגלל הסרסור. נראה שהוא לקח את כל העסק הזה מאוד אישי. כאילו לכלכו לו את המקצוע, כאילו ירקו עליו ואמרו שמה שהוא עושה לא שווה כלום. ומי הוא דון דרייפר אם לא איש פרסום? מה יישאר לו אם לא בזכות הקמפיין שלו הם מצליחים? נראה שהוא מרגיש מסורסר בעצמו באופן כלשהו.
    – אני מסכימה עם כל מי שאומר שהעונה הזאת, כל הרמיזות הלכו לעזאזל. כאילו באמת, העריכה הצולבת בין המצגת של דון לפגישה של ג'ואן לא הייתה יכולה להיות יותר האכלה בכפית.
    – נראה לי שהעזיבה של פגי, בדיוק עם המאורעות באותו פרק, סימלו עבור דון איזו תמימות שהלכה לעזאזל. נראה לי שדון תמיד אהב את הדרך שפגי עשתה, את העובדה שהיה לו חלק בזה, ואת העובדה שזה באמת ובתמים, באותה תקופה, נעשה לחלוטין ביושר. היא לא שכבה את דרכה לאיפה שהיא נמצאת (למרות שיידעה אותו שזה מה שכולם חושבים). אבל הוא ידע שזה לא נכון. והיא אולי הדבר התמים האחרון במשרד שנשאר לו, ועכשיו זה הלך לגמרי.
    – יחד עם הבחור שראיין את פגי היום (וראינו גם בעונה הקודמת). אני חושבת שספרתי 5 שחקנים שהופיעו גם בסדרה הזאת וגם בעקרות בית נואשות. מעניין. (רוג'ר, דאק פיליפס, בובי הרביעי, הבעל של ג'ואן והבחור שראיין את פגי)
    ועכשיו, מה לעזאזל יקרה עם הדמות של פגי? שלא יעיזו להוציא לי אותה מהתכנית!

    • Yaara

      אכן האכלה בכפית בסצינת ההשוואה.
      Jon Hamm praised the prostitution sequence as "Very elegant paired with Don's pitch to Jaguar. This idea of something beautiful that you could possess, that you could own. It's one thing when you're talking about a car. It's something else when you're talking about a human being."
      תגובתי – פחחחחחחחחחח

  • *ספוילר*

    ג'ואן המסכנה. נתנו לה להאמין שאין אף אחד לצידה, ושזו הדרך היחידה להבטיח את עתידה הכלכלי. בפועל דון התנגד ממש, ורוג'ר סרב להשתתף בדיון, והיא לעולם לא תדע, כי פיט וליין הנחשים הובילו אותה אל החטא.

    הצחיק אותי שג'ואן שאלה את פיט "מה אם היו מבקשים מטרודי משהו כזה", בעוד שבפועל פיט עצמו ביקש משהו כזה מטרודי, בראשית הנישואים שלהם.

    ובכל זאת, לא יודעת מה אני חושבת על הסרסור הבוטה הזה. אני רוצה להאמין שלא יכול להיות שמשהו כזה באמת היה יכול לקרות בניו יורק בשנות השישים (לפני פחות מ-50 שנים), אבל מי יודע. אולי פגי עושה משהו נכון, כי היא היתה היחידה שלא היתה אובייקט מיני הפרק (אם כי היא כן היתה סחורה, אני מניחה שזה מה שהקפיטליזם עושה לך).

    • maayan1

      ספויילר….

      נכון לגבי פיט וטרודי! גם אני ישר חשבתי על זה! ושכחתי לכתוב. אני תמיד שוכחת לכתוב דברים.

      ורוג'ר לא סרב להשתתף בדיון. פיט אמר לדון שאחרי שהוא הלך הם עשו הצבעה וזה היה 4-0. סימן שרוג'ר הצביע בעד. וחוץ מזה, מה שרוג'ר אמר שהעיקר שזה לא ייצא מהכסף שלו. שום מילה בקשר להתנגדות לאקט עצמו (מה שכן, אם אני אשחק את קטגור של השטן, אני כן אגיד שהלך הרוח שלו קצת השתנה אחרי ששאל בפליאה- "היא הסכימה?" ופיט ענה שהיא תסכים עם הסכום הנכון).

      • הוא לא ממש השתתף בדיון.
        הוא היה מזועזע כמו ליין וכמו דון, ואחרי שפיט הוצא את דבריה מהקשרם וגרם להם לחשוב שהיא מסכימה וזה עניין של כסף, הוא אמר שהוא לא מוכן לשלם על זה (הוא לא הציע כמה לשלם, הוא לא הציע איך, הוא לא אמר איך לעשות את זה, הוא השאיר את ההחלטה לה). אם הוא היה בסיטואציה שהוא יכול לדבר איתה (נגיד, לפני עונה), הוא היה זה שמדבר איתה, והוא היה מניע אותה מלעשות את זה. עם כסף, או לא יודעת מה. הוא היה יודע מה לומר.
        האמת שגם דון ידע בדיוק מה לומר, הוא פשוט איחר, למרבה הצער.

        • maayan1

          ספויילר.
          .
          .

          בוא נגיד שהוא היה פחות או יותר באמצע. ציפיתי ממנו להתנגד הרבה יותר. כמו דון למשל. הוא אולי לא תמך בפה מלא, אבל בסופו של דבר היה אדיש (ואז מה אם הוא הבין שהיא מוכנה? גם דון הבין את זה ועדיין ניסה לעצור אותה).

          • אני חושבת שזה קשור לזה שג'ואן אמרה לו שהיא יכולה להסתדר כלכלית בלעדיו, ושהיא מבקשת שיניח לה.

            בכל מקרה, רוג'ר הוא מדור אחר, ובתור איש חשבון הוא רגיל לסירסורים. מה ההבדל בין לקחת את הלקוח לבית זונות ובין ג'ואן, בהסכמה, תמורת המון המון כסף? אולי יש הבדל כי עם ג'ואן יש קשר רגשי, אבל מעבר לכך הסיטואציות דומות.

            • maayan1

              ספוילר

              ברור לי שלרוג'ר אין בעיה עם זנות באופן כללי, אבל היה נראה שזה אמור להפריע לו בגלל ש.. לא יודעת.. הוא אמור לאהוב את ג'ואן או משהו? (זה לפחות מה שהרבה אנשים טוענים, אני אישית לא בטוחה שהוא באמת אוהב אותה).

              ואין שום קשר בין זה שהיא אמרה לו לעזוב אותה, לבין לאשר (גם אם לא בהתלהבות) את עסקת הזנות הזאת שמתנהלת בחברה שהוא אחד הבעלים שלה. עובדה שהוא היחיד שעליו היא שאלה אם הוא השתתף בדיון הנ"ל. וניכר שמאוד פגע בה המחשבה שהוא לא התנגד לכך.

              • כאמור, בעיני הוא לא אישר, אלא השאיר את ההחלטה לה.
                פיט גרם לזה להשמע כאילו היא הסכימה לפני, וליין גרם לזה להשמע כאילו רוג'ר לקח חלק באישור ההחלטה, אבל בפועל לא ראינו לא את זה ולא את זה כמשהו שקרה בפועל.

  • תתש

    אני מופתע מהתגובות עד עכשיו. הייתי בטוח שיהיו עוד אנשים שיבכו על ההחלטה בכלל לבצע את קו-העלילה הלא נחוץ הזה. זה נראה כאילו וויינר החליט לבצע בכוח קו עלילה שלא מתאים לדמויות ולהיכן שהסיפור נמצא כרגע.

    אני באמת מעוניין לדעת אם אתם חושבים שקו העלילה הזה בכלל היה נחוץ?

    • לא, לא נחוץ. וזה גם בא out of the blue. בעונות אחרות היו שותלים את הזרעים בפרקים הראשונים בעונה, ולא מציגים את האיש לראשונה כשהוא מבקש את ג'ואן.
      הכל היה מהר מדי, אבל אני לא מצליחה להחליט אם גם מופרך מדי.
      שרטטו די בעדינות את ההבדלים בין פגי וג'ואן לאורך הסדרה, והנה דחפו לנו את זה לפנים הפרק.

    • maayan1

      נחוץ? לא ממש יודעת איך לענות על השאלה הזאת. לא יודעת איך זה להגדיר נחוץ.
      הדבר היחיד שאני יודעת שהפרק הזה (אחרי כמה פרקים חלשים ודיי משעממים לדידי לפחות) פשוט ריתק אותי למסך כמו שמזמן לא רותקתי. לא יכלתי להוריד את העניים מהמסך. כל מה שאני יכולה להגיד שזה היה חתיכת פרק מעניין.
      האם זה היה מופרך מדי? פרובוקטיבי? זול? הגיע משום מקום? וואלה, לא יודעת, בכלל לא חשבתי על הדברים האלה. כנראה שפרובוקציות עובדות עלי. אולי אני שטחית למרות שאני רואה מד מן 🙂

      ובנתיים אני היחידה שהגבתי בהתלהבות. תן זמן לאנשים לראות, אולי עוד אנשים ירגישו כמוך ויתברר שאני הרדודה היחידה פה 🙂

      • תתש

        מה שהתכוונתי בנחוץ זה האם בלי קו העלילה הזה הסדרה באופן כללי תרוויח, תפסיד או תהיה ללא שינוי. לפי דעתי הסדרה קרובה לפשיטת רגל אחרי הפרק הזה, מה גם שהפרק פשוט הרגיש זר לעומת כל הפרקים לפניו.

        • maayan1

          באופן כללי? אני לא יודעת איך אנשים התרשמו מהפרק הזה. לפי החוויה האישית שלי, הפרק ריתק אותי- משמע חוויתי התרגשות, עניין, מתח, ציפייה ניכרת לפרק הבא, אז מבחינתי כמובן שהיא הרוויחה. (האם אתה מדבר רק על סיפור ג'ואן, מה הסיפור של פגי? זה דווקא משהו שנבנה בקפידה רבה לאורך העונה, ועדיין לא צפיתי אותו לחלוטין).
          אבל לנחש איך אנשים אחרים תפסו אותו, ואיך זה ישפיע על הצפייה העתידית שלהם.

          ועכשיו שאלה אליך – תוכל להסביר מה בדיוק הפריע לך בקו העלילה הזה? והאם אתה תמשיך לראות את הפרק הבא?

          • תתש

            אני מדבר רק על קו העלילה של ג'ואן. מה בדיוק הפריע לי בקו העלילה הזה? עצם קיומו. הוא לא הוסיף כלום וגרע מהרבה מאוד דמויות. יש מאה אחד דרכים אחרות בהן היה אפשר להבהיר לצופים כמה SCDP היו נואשים לקבל את החשבון של יגואר. קו העלילה הזה גרם נזק בלתי הפיך בדמותן של ג'ואן, ליין, רוג'ר וברט משום שבשום פרק קודם לא ראינו אפילו רמז להתנהגות שלהם בפרק, במיוחד ג'ואן שהעיפה את גרג ודחתה עזרה כספית מרוג'ר. עד הפרק הזה כל השותפים כיבדו אותה ולעיתים אף פחדו ממנה, איך היא אמורה לשבת איתם בישיבות שותפים ולהסתכל להם בעיניים עכשיו? בלמעלה מ-6 וקצת השנים שהסדרה כיסתה עכשיו ג'ואן רצתה שיראו בה יותר מזוג ציצים ותחת בשמלה צמודה, אחרי אירועי הפרק זה יהיה הדבר היחידי שהיא תהיה מעתה והלאה. והיא גם סומכת על פיט שישמור סוד כמו זה שלא תתפלא שמתישהו כל המשרד ידע את הסיפור.

            אני חוזר לנקודה המקורית שלי, לא היה שום צורך בקו העלילה הזה. המצב לא היה כל כך קשה אחרת ברט ורוג'ר היו מזרימים עוד הון לחברה.

            • maayan1

              האמת, בכלל לא חשבתי על הנקודות האלה, אבל אם כבר, זה רק אמור לעשות טוב לסדרה. זה טורף את כל הקלפים. זה מראה לנו בדיוק לאן אנשים מסוימים שם מסכימים להתדרדר, ולאן אחרים לא מסכימים להתדרדר. זה משנה את היחס כלפי ג'ואן לטוב ולרע (היא עכשיו מנהלת, ולא משנה מי ידע על איך היא הגיעה לשם).

              הרי מה מעניין בלראות את הדמויות אותו דבר כל הזמן? את היחסים בינם נשארים אותו דבר? דווקא סיטואציות כאלה שגורמים לאנשים או להעלות או להגיע לשפל הם *הם* מה שמעניין.

              "עד הפרק הזה כל השותפים כיבדו אותה ולעיתים אף פחדו ממנה, איך היא אמורה לשבת איתם בישיבות שותפים ולהסתכל להם בעיניים עכשיו?" – אז השאלה הזאת היא בדיוק מה שאמור למשוך אותך לראות את הפרק הבא. לראות את הפרק הבא כדי לקבל תשובות לשאלות האלה. השאלה הזאת בדיוק עונה לך על למה העלילה הזאת הייתה נחוצה. כי מעתה והלאה הדברים ישתנו, ואתה (אמור) לרצות לראות מה קורה בהמשך.

              • תתש

                את ממשיכה לפספס את הפואנטה שלי. לא היה שום דבר בפרקים הקודמים שיכול היה לרמוז לנו אפילו במעט לגבי לאן בדיוק אנשים מסוימים מסכימים להתדרדר. וויינר פשוט הנחית את קו העלילה הזה בלי פורמיל של הכנב מקדימה.

                ואפילו עם כל ההכנה המקדימה שהוא היה יכול לעשות, אני מאמין שקו העלילה הזה פשוט לא מתאים לעולם שמד מן בנתה ב-52 הפרקים לפני הפרק הזה.

                • maayan1

                  הבנתי את הפואנטה. אני פשוט לא מסכימה איתה. ראשית, בלי קשר לסדרה אני מאמינה שמעט מאוד הנשים שהיו חזקות מספיק לנהוג אחרת מג'ואן בסיטואציה הזאת, והעובדה שאנשים פה חושבים שזה שהיא הסכימה זה כ"כ מופרך, רק מדגיש לי עד כמה לא מבינים את המצוקה הכלכלית והריגשית שהיא נמצאת + הנסיבות שהובילו אותה למעשה + ההחפצה, הסרסור והזלזול המאסיבי שנשים קיבלו מגברים באותה תקופה (ועד היום).
                  איילת למטה הסבירה יותר טוב ממני למה אני ממש לא הרגשתי ששום פעולה בפרק נעשתה אאוט אוף דה בלו.

                  • אנחנו לא מבינים (או אני לא מבין, על כל פנים) בגלל שהסדרה כשלה להכשיר מראש את הקרקע להלוך רוחה. אני יכול להבין למה כל אחד בפרק נהג כמו שנהג, חוץ מג'ואן (האמת, גם זה לא מדויק, הייתי מצפה שרוג'ר ינסה לגשת אליה, ואפילו קופר עם מילות החוכמה שלו, אבל על זה אני מוכן להחליק כי לכך כן הייתה הכנה מראש).

            • Yaara

              מסכימה. זו היתה תפנית מאוד-מאוד-מאוד מוזרה. במהלך הפרק המילה שיותר בלטה לי במחשבות היתה 'מחליאה'. להבדיל אלפי הבדלות, כמו שההופעה של אלקסיס בלדל פתאום הביאה לצרימה ברצף של הסדרה, מין שבירת קיר שלא בכוונה – היי, הסדרה הזו יכולה להידפק פשוט כי מביאים אליה שחקנים לא מתאימים. ככה היה גם הפעם – היי, דמויות עמוקות עם התנהגות עקבית יכולות להידפק פשוט כי בנו להן קו עלילה מחורבן. (No pun intended)
              הרי רק בפרק שעבר היא מסרבת לקבל כסף מרוג'ר. האב של הילד שלה, בנאדם שמספיק אכפת לו ממנה כדי לממן את הילד הזה עד לקולג' ומעבר, ואין שום סיבה שהוא לא יעשה את זה. אז זה לא טוב לה. אבל לשכב עם גבר זר תמורת להבטיח את העתיד הכלכלי שלה ושל ילדה – תוך כדי רמיסת כבודה העצמי – זה פתאום נהייה כן בסדר?
              ועל כך נאמר – What is this I don't even
              ובחיי שאין לי מושג.

  • ocean

    אתמקד רק בג'ואן, כי השאר פחות חשוב לי (כן, מה ששמעתם):

    לרוב הלבוש זה לא משהו שמעסיק אותי, אלא אם כן מדובר בלבוש חוזר ובפרט בלבוש שקישרתי לו משמעות. בתחילת הפרק הנוכחי ג'ואן לובשת שמלה כחולה – זהה או דומה להחריד לזו שלבשה עת הגיעה לפי הפחת שלה בפרק הקודם. זה כבר היווה עבורי סימן רע לבאות.
    התלבושת הבאה שלה במשרד הגיעה לאחר חובת הבחירה שהיא עשתה בנוגע ליגואר: שמלה חומה עם צווארון וסרט ארוך לאורך הגב, שניהם מעוטרים בחברבורות. רוצה לומר: עוד לפני הפיצ' של דון והחיתוכים לג'ואן והרב, היא הוצגה לנו כיגואר.מאידך, היא היתה יגואר שנתפס במלכודת: חסרת כושר הרתעה וזוהר, אבל עדיין אוצרת בתוכה מעט כוח ועוצמה.
    הלבוש האחרון של ג'ואן היה בצבע ירוק-טורקיז. ראינו אותה העונה עם השמלה הזו – בסינגל 30, הפרק שהגיע לאחר שהיא זורקת את גרג מחייה, בסצינת הניחומים אחרי המריבה. שם היא היתה בעמדת כוח וקיבלה אישור לחוזק שלה מליין, אבל גם קיבלה נשיקה בניגוד לרצונה. הצלחה מוכתמת, אם תקראו לזה כך. כמו הירוק המאושר של חג המולד רק עם עננה שמעיבה עליו.

    מחכה ליערה המומחית שתשפוך קצת אור על הנ"ל.

    מכל מקום: ג'ואן לא היתה עושה לעולם דבר כזה, אלמלא דון היה מגיע אליה בזמן. חד משמעית. פיט הנאלח היה צריך למכור לה את המשוואה: "סירוב שלך = הפסדת החשבון", וגם היה צריך למכור לשותפים שג'ואן בעניין תמורת מחיר גבוה (היא בעליל לא התכוונה לכך הלכה למעשה). פיט גם מכר לדון את ההצבעה – הרי לא היתה ממש הצבעה, ומה שזה לא יהיה שהלך שם לא התנהל כל כך חלק. ליין תימרן את ג'ואן לחוש צורך בכסף ובביטחון תוך ניצול *הידיעה* שהיא לבד עם ילד – והכל כמובן כדי לספק את מניעיו. הוא גם נמנע מלפרט לה את שאט הנפש שכולם פרט לפיט חשו בהקשר למצב הזה. אבל מעל הכל, מה שנחקק אצלי היתה ההבעה של ג'ואן – שילוב של החמצה, אכזבה ותסכול בתגובה למילותיו של דון. וזה הרג אותי. הרג לחלוטין.

    מבחינתי ליין צריך להתאבד מרוב אשמה וסיבוכים פיננסים באמצעות חבל התליה שדון צייר מתישהו העונה. ופיט? לא ארחם עליו יותר, ואאחל לו עונות שלמות של תסכולים, השפלות אין קץ וסבל מר.

    נ.ב, איימס: "שרטטו די בעדינות את ההבדלים בין פגי וג'ואן לאורך הסדרה, והנה דחפו לנו את זה לפנים הפרק". למה את מתכוונת?

    • תתש

      ג'ואן מעולם לא הייתה עושה דבר כזה נקודה. וויינר החליט שבא לו לעשות את הסיפור למרות שזה מנוגד לטבעם של הדמויות שהשתתפו ובלי פורמיל של עבודת הכנה. אני גם לא מרחם עליה, אף אחד לא הכריח אותה.

      טוב לדעת שסוף סוף הבנת איזה חלאה עלובה הוא פיט. את עדיין חושבת שהוא לא אנס את האו-פר אחרי אירועי הפרקים האחרונים?

      • ocean

        כן, אני עדיין חושבת כך כי זה מה שמת'יו ווינר טען בתוקף, וזה גם מה שהשחקן אמר שהיה כתוב לו בתסריט.

        בנוגע לג'ואן: חלק מהעניין של פרסום טוב הוא לעורר צורך בקהל היעד. בהמשך ישיר למסר של ההצגה בפרק הקודם, עולם הצרכנות בנוי על התמה של אנשים שקונים דברים שהם לא באמת צריכים רק כי מישהו ידע ללחוץ להם על הכפתור הנכון. לא צריך להרחיק לכת לשנות ה-60, אלא מספיק להעיף מבט לסביבה הקרובה שלך כיום כדי להיווכח בכך.
        לא בכדי הזכרתי את ההשפעה של ליין על ג'ואן: הוא היה ידיד שלה, סוג של איש סוד שאמור להיות בעד האינטרסים שלה באופן טהור. הוא לחלוטין ניצל את הידידות הזו לא רק כדי שדבריו ישמעו אמינים יותר, אלא כדי לעורר בג'ואן צורך בביטחון וכסף – מעין סוכן חברתי עם רעיון מעוות. אז היא בסוף קנתה את זה – את הרעיון, ואת העתיד שלה. לי זה לא נשמע כל כך מופרך, למרות שאני בהחלט יכולה להבין את הבעייתיות שאתה מצביע עליה.

    • לאורך כל הזמן זה ברור שג'ואן לא מפחדת להשתמש במיניות שלה בשביל להתקדם (לא במין, כמו פה, אלא במיניות. היא מפלרטטת הרבה, היא מאיימת על הגברים עם הנשיות הבטוחה שלה וזה מה שגורם לה להיות מי שמצליחה לנהל את המשרד היטב וכו' וכו'), בעוד שפגי פחדה מזה כל כך, שהיא הפכה את זה לעקרון שלה.
      אמרתי את זה בפרק על מרילין וג'קי – ג'ואן היא באופן ברור מרילין, אבל פגי היא לא זה ולא זה. היא בקושי אישה, במונחים של הסדרה. ההתקדמות שלה היא תמיד דרך הצלחות מקצועיות. היא גם תחמנית לא קטנה, ויש לה כשרון להיות הראשונה במקום הנכון ובזמן הנכון (המשרד הריק בעונה הראשונה וכו'), אבל אין ספק שהכשרון שלה לפרסום הוא שהביא אותה לשם.

      הפרק שתיהן מקודמות. ג'ואן עושה את זה דרך המיטה – ליטרלי (עד היום זה היה מאוד מעודן בעיני, ההבדל המהותי הזה בין מין ומיניות), ופגי עושה את זה דרך הראש. רק במקרה היא אישה בפגישה ההיא (אם כי המשכורת תואמת למינה, אני מניחה).

      ולגבי מה שכתבת – "ג'ואן לא היתה עושה לעולם דבר כזה, אלמלא דון היה מגיע אליה בזמן". השלילה הכפולה בלבלה אותי, נראה לי. אם דון היה מגיע לפני, היא היתה מסרבת, נכון?

      • אני לא חושב שהמשכורת תואמת למינה – אנחנו יודעים שהארי מרוויח כאלף דולר לחודש בתפקיד די בכיר, ואילו שואו הציע לה כמעט 1600 בחודש. הבדל דראסטי.

        • אבל הארי ראש מחלקה של איש אחד, היא הולכת להיות ראש מחלקה רצינית (לא? copy chief?). אבל האמת שכנראה שאני באמת טועה, כי הרי הוא העלה מעל למה שהיא ביקשה, ומראש היא בטח ביקשה הרבה יותר משהיא חשבה שיתנו לה.

          • maayan1

            זו אגב משהו לא הבנתי, למה הוא העלה את המשכורת? למישהו יש הסבר? איזה אינטרס יש לו לעשות את זה?

            • ocean

              לוודא שהיא לא תלך לדגום סוכניות אחרות – הצעה קונקרטית ומידית במקום המשחקים הרגילים. עובדה, עבד לו.

        • Ido

          הוא הציע 1,900 כמדומני (והעלה את רף ההצעה שלה עצמה) וזו משכורת נאה במיוחד למנהל קריאטיב באותה תקופה.

          • ocean

            הוא הציע 19,000$ לשנה, כלומר כמעט 1600$ לחודש כדי להיות אחראית הקופירייטרים, ולא מנהלת הקריאייטיב (זה התפקיד שלו עצמו). עד עכשיו היא קיבלה פחות מרוב הגברים במשרד שלה.

      • ocean

        התכוונתי לומר שאם דון היה מגיע בזמן, אין שום סיכוי בעולם שג'ואן היתה עושה את מה שעשתה.

        חששתי שהתכוונת להבדלים הללו. צר לי, אבל כל ההתרחשויות בפרק הספציפי הזה לא קשורות כלל ועיקר למיניות שג'ואן משדרת או לא, אלא לגברים חסר מוסר, כבוד ויושרה. גם אין מה להשוות לפגי – ג'ואן מבוגרת יותר, גרושה בקרוב + ילד בבית, כלומר הרבה יותר מונח עבורה על הכף וזה הופך אותה לפגיעה יותר. אני בספק רב אם פגי היתה חד הורית שעוברת מניפולציה רגשית שכזו, היא היתה מסרבת או לכל הפחות מצליחה לעמוד בפרץ כמו ג'ואן.

        בפרק הזה אף אחת לא מקודמת. ג'ואן הופכת לשותפה זעירה וחסרת השפעה. פגי נשארה באותו תפקיד, רק במקום אחר ועם הרבה יותר כסף. במקרה הזה היא לא שכבה עם אף אחד. במקרה של דאק, היא שכבה בריבוע.

        אני גם לא מסכימה בנוגע למרלין/ג'קי בעיקר בגלל הסיפא של התאוריה ההיא, היינו "מרלין היא ג'ואן", אבל אין לי כוח להיכנס לזה שוב.

        • אז מה את חושבת שהאמירה של הפרק הזה, על מעשיהן של הדמויות? אני יכולה לשפוט את זה רק כמקשה אחת עם כל יתר הסדרה. אם את לא מקבלת את התפיסה הזו של הסדרה זה משהו אחר, ואז אין לי מה להוסיף.

          • ocean

            אם את בעצמך טוענת שהעלילה בפרק הנוכחי היא על סף המופרכת ולא ממש קשורה לתבנית הדמויות כשם שהוצגה לנו במהלך כל הסדרה, למה את מצפה שלא אשפוט את מהלכי הפרק יחסית במנותק? זו היתה סיטואציה קיצונית שיותר מכל, העידה שלכל אחד יש מחיר לשלם וגבולות למתוח כשמדובר ברצון אדיר להיות הבעלים של משהו יפה – בין אם מדובר ב-B52 (הרב), החשבון של יגואר (הסוכנות), שקט זמני (ליין), משרה מכניסה יותר (פגי), עתיד מובטח לילד (ג'ואן), והאושר של אשתך (דון).

            • אני מסכימה שזה לא קשור, אבל עדיין בוחנת את העלילה ואת הפרק כאילו הם כן קשורים, כי אני מניחה שכך הם נכתבו. לא בתור טריפ מנותק מהעולם של מד מן.
              זה שלכל אחד יש מחיר, זה נכון, אבל העניין הוא, בעיני, שהמחיר הוא מעולמות שונים. אף אחד לא היה מצפה מדון לשכב עם מנהלת מזדקנת (אולי כי אין כאלו, אבל לא רק), או מגינזבורג להתחתן עם בת רווקה של בעל חברה עשיר. כשמבקשים את זה מג'ואן, זה מיד על הפרק, אפילו שהיא נשואה. שימוש כזה בנשים הוא לא חדש (השתמשו בבטי, בזמנו, כאשר הציעו לה עבודת דוגמנות), אבל כזה מרחיק לכת הוא ייחודי לג'ואן, נדמה לי.

              ולגבי דאק ופגי, אני לא רואה את זה כהתקדמות דרך הסדינים, כי נראה לי שפגי באמת נמשכה אליו (בתור גבר מבוגר ומנוסה, שהחמיא לה מאוד), והעובדה שהוא הציע לה עבודה וכו' היו בין היתר דרך לחזר אחריה, שכן זה מה שמדליק אותה – הערכה חסרת פרופורציה של הכשרון שלה.

              • צריך לזכור שזה לא כזה מרחיק לכת, כי היה בעבר את הסיפור עם סאל, שסורסר אף הוא, בערך ובדיעבד, ואיבד את העבודה שלו כי הלקוח (המנ-מניאק) דרש זאת. זה כן מרחיק לכת לטעמי בכל הנוגע לג'ואן, וכמו תתש ההתנהגות שלה נראית לי מאוד לא אופיינית ולא הבנתי איך לעזאזל זה מגיע למצב שבו היא הולכת עם זה.

                • וואלה, לגמרי שכחתי מסאל. מה שמוכיח שרואים את מה שרוצים לראות וכו'.

                  בכל מקרה, טוב שתיקנת אותי, אז באמת העניין היחיד הוא שהיא הלכה עם זה. אולי נכשלו בלהראות לנו באמת עד כמה היא מודאגת מעתידה הכלכלי, ועד כמה בודדה היא, שכמה אנשים שרק נראה שאכפת להם ממנה מצליחים לגרום לה לעשות משהו, ולגרום לה לשכוח מאלו שבאמת דואגים לה.

                  ככל שאני חושבת על זה יותר, זה מרגיש לי כמו הצעת הנישואין בסוף העונה הרביעית, שהרגישה לי כמו סיוט שהתגשם איכשהו, אבל בדיעבד אני רואה את זה. אולי הייתי צריכה להסתכל מקרוב יותר על ג'ואן, ובעצם הכל היה שם? אולי.

                  • Yaara

                    אני לא חושבת ש"הכל היה שם". כשדמות עושה מעשה מאוד לא צפוי ולא מתאים לה, אפשר להגיד "אנשים הם לא תמיד צפויים, אנחנו לא מכירים אף אחד באופן מוחלט, הם יכולים להפתיע אותנו." וזה נכון.
                    מצד שני, ג'ואן היא לא בנאדם אמיתי, היא דמות שנכתבה לאורך העונות ע"י מספר אנשים שונים.
                    אני לא רואה את האופי, ההחלטות והמעשים שלה בעבר כמשהו שמתנקז לפרק הזה, ולהחלטה שעשתה. אני לא אנסה לחפש שם רמזים קטנטנים, שאיש מאיתנו מעולם לא שם לב אליהם, שיצדיקו את מה שעשתה. אני רואה את ההתנהגות שלה בפרק הזה כמשהו חריג, החלטה תמוהה ויוצאת דופן >לאור< האופי, ההחלטות והמעשים שלה בעבר.
                    כמו שציינתי בתגובות, לדעתי זו יותר החלטה שגויה של התסריטאים מאשר של הדמות.

          • ocean

            יערה, אני מגיבה לך פה על עניין "הכל היה שם":

            בסיטואציות חריגות אנשים עושים מעשים חריגים, חד וחלק. זה עדיין לא אמור להגדיר אותם או את האופי שלהם. לא היה שום דבר נורמלי בקו העלילה הזה, וג'ואן התנהגה בהתאם. אני מסכימה לגמרי שהוא הגיע ללא הכנה מספקת וטובה, אבל גם זה לא גורם לי לחפש הצדקות להתנהגות כמו של ג'ואן, או אם לקרוא לילד בשמו: לשפוט אותה.

      • אני ממשיך את הדיון שלנו פה:

        אני לא חושב שזה אותו דבר. במקרה של הצעת הנישואין למייגן הבנתי את זה מיד. כתבתי כבר בפוסט שלי על אותו פרק שזה היה לא צפוי אבל בדיעבד נראה כמו השלמת התהליך שהוא עבר לאורך החלק השני של העונה. במקרה של ג'ואן זה עומד בניגוד גמור לאופיה כפי שאנחנו מכירים אותו. המינימום שהייתי מצפה זה שאחרי שיחתה עם ליין היא תלך מיד לצעוק על רוג'ר או דון (כשם שעשתה בעבר, נניח כשקיבלה את זר הפרחים הלא נכון מליין), אבל לא, פתאום היא שומרת את זה לעצמה כשם שליין עושה תמיד.

        הדברים שאמרה לדון בפרק הקודם יכולים להיראות כמו הכשרת הקרקע, אבל בפועל הם רק מחזקים את התחושה שהיא ודון מספיק קרובים כדי שדבר כזה לא יעבור בלי שתבוא לשוחח עמו לפני כן.

        • maayan1

          אוקי, זו תשובה לאיימס בעצם, או בכלליות לדיון, אבל אני כותבת אותה פה, כי המקום נהיה קטן:

          – בנוגע לסאל – זה מצחיק כי *בדיוק* לפני שראיתי את הפרק הזה, או בדיוק אחרי, ראיתי את אותו פרק מדובר עם סאל. המנהל של לאקי סטרייק מנסה להתחיל עם סאל, סאל דוחה אותו ומנסה להבהיר לו שהוא לא מה שהוא חושב. אחר כך המנהל דורש לפטר את סאל. סאל בא להתייעץ עם דון, כי הוא היחיד שיודע את הסוד שלו, ודון לגמרי אכזרי אליו וכאילו מאשים אותו שלא הלך על זה ובגללו זה יעלה להם בחשבון של לאקי סטרייק. כ"כ כעסתי על דון אחר כך, ומעניין להשוות בין ההתנהגות שלו אז לפה. בעיקר כי היה נראה שדון דווקא מקבל ומחפה על סאל אחרי שגילה עליו בפרק הראשון של עונה 3. כשהוא פיטר אותו, ההבעה של על הפנים של סאל הייתה כ"כ עצובה כאילו מישהו בגד בו. לא מספיק שהוא חי עם הדבר הזה, עכשיו הוא משלם על זה. ויצאה לדון גם איזה הערה הומופובית ממש מגעילה. אני זוכרת שחשבתי אחר הכל שסאל הוא כנראה הדמות הכי טרגית בסדרה הזאת.

          – בנוגע לדאק – מסכימה. אני לא רואה שום השוואה. פגי מעולם לא חשבה אז לעזוב את החברה. היא סתם שכבה איתו כי היא הרגישה פגיעה. זה לא היה בשביל שום רצון להתקדם מקצועית.

          – עוד תובנה שמצאתי מאוד יפה ומעניינת. אבל הקרדיט לא שייך אלי, אלא למנהלת פורום מד מן בתפוז. מוטיב שעלה הרבה הפרק הוא "מחיר" הדיון במחיר של ג'ואן, ובסוף ההגעה אליו = לג'ואן יש מחיר. מנגד, אמנם פגי גם ניהלה משא ומתן על מחיר בראיון עבודה, אבל כשדון מתמקח איתה הוא ממשיך לשאול- אז מה המחיר שלך? תני לי מספר ואני אביס אותו, אבל פגי עונה לו "אין מספר". פגי החליטה לעזוב וזה לא בגלל הכסף (או שזה לא הדבר העיקרי). השוואה ברורה. לג'ואן יש סכום, מספר. לפגי אין.

          – הערה נוספת (לא בהכרח קשור אבל אני מרכזת פה הערות). התקדים שפיט יצר מאוד מסוכן, כפי שמזהיר אותו רוג'ר. מה ימנע מאותו חלאה להמשיך לבקש את "שירותיה" של גו'אן בהמשך? הרי תמיד יש לו את הקלף הזה – אם אתם לא נותנים לי לילה עם ג'ואן, אני מושך ממכם את העסק. ולג'ואן כבר אסור להגיד לא. היא קיבלה את ה"משכורת" שלה עבור זה.

          • ocean

            כל ביקורות החוץ בהן נתקלתי כתבו את זה, את ההשוואה מבחינת המחירים של פגי וג'ואן בסוכנות האם שלהן. אבל גם לג'ואן אין מחיר. אין. אנסו אותה לסיטואציה הזו תרתי משמע, וכולכם מתעלמים מזה. גם פגי היתה נוקבת במחיר אם החברים שלה היו מסממים אותה ודוחקים אותה לקיר במצב פגיע ממילא.

            • כן, אין ספק שהיה פה אונס מצד פיט וליין. כתבתי את זה גם למעלה, רואים מקרים כאלו בעולם, וכדאי שלא נחשוב שלנו זה לא יקרה. המציאות מלמדת שלפעמים צריך הרבה פחות מזה בשביל אונס.

              בהקשר למה שכתבתי קודם, אני לא חושבת שג'ואן "משתמשת" במיניות שלה כדי להתקדם, כי ג'ואן לא עושה פה כלום. הכוונה היא שהאחרים ששים להשתמש בה כך, כי זה לכאורה הנכס שלה, כפי שהציגה הסדרה. בפועל היחיד שחושב שזה מה שיש לה להציע לחברה הוא פיט הנאלח, אבל הוא מספיק, בגלל שמדובר בנושא שכל כך לא רוצים לדון בו, שהוא מצליח לתחמן את כולם. הרי כבר השתמשו בה בעבר, נגיד במסיבת חג המולד, מבחינתם (ואמרתי כבר שמבחינת פיט לגוף אין ערך) זה המשך ישיר של זה.

            • maayan1

              אני לשנייה לא מבקרת את ג'ואן על ההתנהלות שלה בפרק הזה. עם כל הביקורת שהבעתי כלפיה בפרק הקודם, כשזה מגיע לנושאים כאלה אין שום סיכוי שאני אגיד מילה רעה על אישה שנקלעת לסיטואציה הזאת. כל הגברים השותפים לעניין היו חלאות. החל מאותו קליינט שהציע את זה ועד לגברים שאולי לא התלהבו, אבל גם לא מנעו בעדה (רוג'ר, קופר, ליין). כשאמרתי שלג'ואן כביכול יש מחיר לעומת פגי, זאת לא הייתה עקיצה כלפי ג'ואן, אלא השוואה כלשהי שהבנתי שהפרק עושה בינן (לא אני. ואני חלילה לא אומרת שזה מראה שהאחת יותר טובה מהשנייה).
              יותר מכך, אני מסכימה ומאמינה שרוב הנשים שהיו נקלעות לסיטואציה שלה, היו עושות את מה שהיא עשתה. ומי ששופט אותה על זה הוא פשוט צבוע.

            • תתש

              ספוילר מד מן 5.11

              איך אנסו אותה לסיטואציה הזאת? מתי סיממו אותה? האם פיט הצמיד אקדח לראשה? האם ליין איים עליה בפיטורין?

              הם אכן עשו לה מניפולציה, אבל בכל שלב היא הייתה יכולה להגיד לא וזה היה נשכח.

              הנושא הזה והויכוח עליו הולך לגמד את האונס או לא-אונס של פיט.

              • ocean

                ההודעה שלך עצובה. לא צריך באמת אקדח או מילים מפורשות כדי לתמרן מישהי לעשות משהו שהיא לא באמת רוצה לעשות. מספיק להיות חרא כמו פיט וליין כדי לנצל מצוקה נפשית קשה ולגרום לה להרגיש היא לבד, ושלא = אין חשבון לחברה = אין לך ולילד שלך עתיד.

                • Yaara

                  אני מסכימה שפיט היה חרא (לא משהו חדש), אני מסכימה שכל הדיון הזה גרם לכל המנהלים להיראות חרא. אבל אני ראיתי את מה שהתרחש בפרק כדבר מאוד שונה. פיט ניסתה לדחוף את ג'ואן לעשות את זה, כי הוא זבל ואין לו מה להפסיד. אבל מבחינתי למנהלים היתה גישה של "תסכים לעסקה – בסדר, לא תסכים – גם בסדר". הדיון היחיד היה ביניהם כמה לתת לג'ואן אם היא תסכים, לא במה לאיים עליה במידה ולא תסכים. לא ראיתי שום חרב של פיטורים מתנופפת מעל ראשה של ג'ואן.

                  • ocean

                    את לא ראית. אבל ג'ואן ראתה, כי היה מי שדאג להציג לה כך את פני הדברים, וזאת כל הפואנטה. אגב, לא התכוונתי לפיטורין אלא לאין חשבון = אין עתיד לסוכנות ==> אין עתיד לעובדים שלה.

                    • Yaara

                      מי שהציג לה את הדברים כך היה פיט, וג'ואן יודעת (והיא ציינה זאת בעצמה) איזה נחש מניפולטיבי הוא. אני לא ראיתי בשום מקום בפרק את ג'ואן חושבת שעתיד החברה מונח על כתפיה. אף אחד מלבד פיט לא גרם לה לחשוב שהעניין כל כך גורלי, וכאמור, היא יודעת טוב מאוד מי זה פיט.

        • אני חושבת שזה נובע ממניפולציה שניצלה סיטואציה חד פעמית, שגרמה לזה להיות אפשרי. אני חושבת שהאפשרות שבאמת כולם הצביעו בעד, והצורך להגן על עצמה בפניהם, היתה יותר משהיא יכלה לקבל. כי כשליין שלח לה פרחים, היא העמידה אותו במקומו. אבל לחשוב שגם דון היה on board? רוג'ר? לא יודעת על מי היא יכולה לצעוק, ולמה לא להאמין לליין, שהפך לקרוב אליה מאוד במשרד לאחרונה (אני חושבת שגם זה נעשה בחופזה ולא כרגיל, אבל בכל זאת).

          קשה לי להבין איך היא הסכימה, אבל הרי דברים כאלו קורים בעולם האמיתי והנאור שלנו היום. אונס תוך ניצול יחסי מרות, למשל.

          ג'ואן חזקה, אבל גם היא רק בן אדם. ההבדל מהמקרה של סאל, הוא שסאל קיבל את ההצעה בעצמו, דחה אותה, ואז ננזף ופוטר. אם ג'ואן היתה מקבלת את ההצעה היא היתה מעיפה אותו מכל המדרגות, ואז מתמודדת עם השותפים (שאולי היו מפטרים אותה, אבל כנראה שלא). מה שקרה זה שג'ואן שמעה את זה בעצמה מפיט, שהציג את זה כאפשרות קונקרטית, ולא כבקשה מלקוח קריפי ודוחה. היא בכלל לא ראתה את הלקוח, כלומר לא לא היתה הצעה מגונה כמעט (כי כולם שמרו על מעטה עסקי כל כך), עד לרגע האמת.
          אני חושבת שאולי ג'ואן חשבה שהיא תוכל לעשות את זה, שזה באמת יהיה מהלך עסקי וקר כפי שהוצג לה, שהיא לוקחת את העתיד שלה בידיה (לאור כל מה שהנבלות אמרו לה), למרות שבתוך תוכה היא ידעה שזה ממש לא כך, עד הרגע האחרון.

    • Yaara

      הדבר היחיד שקפץ לי לעין* במהלך הצפיה באמת היה השמלה עם הסרט הארוך, אבל מסיבות אחרות.
      בתחילת עונה 4 רוג'ר מבקש מג'ואן שתלבוש למסיבת חג המולד את השמלה האדומה עם הסרט מאחורה, זאת שגורמת לה להיראות "כמו מתנה".
      אאל"ט היו עוד כמה פעמים שג'ואן הפציעה מחופשת למתנה, אבל פה זה זעק למרחקים, עם הסרט הזה באורך 2 מטר, ועוד בהדפס של יגואר. מתנה ליגואר.
      אני לא ראיתי שם יותר מדי כוח. פשוט מתנה מהלכת על רגליים.
      שושנים בד"כ מסמלות עבור ג'ואן את חיי האהבה שלה – שמלות עם שושנים אדומות בעת הנישואים, שמלות עם שושנים חומות ודהויות לאחר שזרקה את גרג. גם הפעם היתה שמלה עם שושנים כהות וכחולות; וכמו שציינת, מעבר חד לשמלה בסוף הפרק שמסמלת כוח, בעיקר במשרד.
      נראה לי שהמסר עבור ג'ואן הוא – להתראות אהבה, שלום עבודה (וכסף).

      *קפץ לי לעין = צעקת "אההה!!! הבנתי את הרפרנס הזה!!!"

      • ocean

        ספויילר מד מן 5.11

        קורבן לעולה 🙁

        לא ראיתי את זה הפעם כמתנה כמו השמלה האדומה ההיא, משום שהסרט לא נמתח כמו פפיון על המותן אלא כלולאה או עניבה ארוכה מהצווארון של ג'ואן לעבר הגב שלה, כמו המלכודות האלה ששמים לבעלי חיים בטבע כדי שיתפסו, יאבקו ואז יגמרו לעצמם את הכוח.

        כך או כך, ממש קשה לי עם הסיפור הזה (וכנראה שלא רק לי. נדמה לי ששברנו פה שיא בתגובות לפוסט ביחס לזמן האויר הקצר שלו).

        • Yaara

          כן, הא? עוד לפני שראיתי את הפרק וראיתי את כמות התגובות פה, המחשבה הראשונה שלי היתה "אוי לא, את מי הרגו?"

  • Avigdorkraus

    בעיניי הפרק סימל את האי רלוונטיות של דון שמהדהדת כל העונה. כן הוא עדיין יודע להעביר מצגת, אבל כבר ממזמן אין לא רעיונות טובים (הדרך היחידה לנצח רעיונות של אחרים היא להעלים אותם כמו היא הגלידה והשטן) . בעלילת ג'ואן הוא חושב שאחרי שהוא יצא נגמר הסיפור (כי פעם הוא באמת היה נגמר) אבל עכשיו כמו שפיט אומר זה כבר לא המופע של איש אחד כמו שזה היה פעם. וגם שהוא כבר מגיע ועושה את הפעולה הנכונה-זה כמובן מאוחר מידי (כמו שהוא התפכח אחרי שהוא השאיר את מייגן לבד במסעדה). בעלילת פגי-קודם כל הוא מפספס את כל הסימנים מהעונה שהיא ממש לא מרוצה מהתפקיד שלו בתור "מנטור" ובשיחת פרידה הוא מתקשה להבין איך ההחלטה שלה היא סופית. גם אצל מייגן זה עולה שהוא לא מבין (או עושה את עצמו לא רוצה להבין) מה תפקיד של שחקנית גורר.
    אני מאוד מקווה שהוא יתעורר (ואולי יעבור לסוכנות אחרת-כי הכל די רקוב אצל SCDP) כי אחרת הסוף קרוב.

  • Yaara

    טוב, עם כל הכבוד לקו העלילה של ג'ואן, אני מניחה אותו כרגע בצד כי אין לי איך להתמודד איתו. קו העלילה של פגי נראה כאילו נכתב ע"י אדם אחר לגמרי, והיה הרבה יותר עקבי ותואם לשאר הסדרה.
    פגי לוקחת החלטה, לאט, בשקט, מתייעצת עם חבר שלא ראינו כבר הרבה זמן, נפגשת עם בוס פוטנציאלי שמצית לה ניצוץ בעיניים שלא ראינו כבר הרבה זמן.
    הסצינה האחרונה עם דון, הקטע עם החזקת הידיים, תפס אותי בהפתעה גמורה והיה מרגש ביותר. מתי הפעם האחרונה שראינו את דון מביע כל כך הרבה רגש? ולא, כעס לא נחשב, זה קורה לו עם מייגן בערך אחת לשני פרקים.
    כל תגובה שלו לתשובות של פגי היתה זהב. בכלל, המשחק של שניהם היה מעל ומעבר.
    אגב –
    Moss said, "That scene was a really, really tough scene to do. They didn't tell me they were going to do this, but they told Jon to hold my hand and not let it go. Then he did, and I lost it. Every single one of those tears were absolutely real. She wants to stay with all of her heart. She does not want to leave, but she knows she has to."
    אין לי מושג לאן הם הולכים לקחת את פגי. גם ג'ואן עזבה פעם, אבל זה לא החזיק מעמד הרבה זמן. אני מקווה שהיא לא הולכת להיעלם לנו.
    דבר אחד בטוח – החיוך הקטן שהיא דופקת בסוף ושיר הסיום חתמו את הפרק בצורה יפה. פתאום זה כבר לא היה קשה לעזוב, זה כבר נראה יותר כמו לברוח כבר החוצה.
    במובן מסוים, זה יכול היה להיות פרק שמסיים את הסדרה, לא?

    • Yaara

      נ.ב.ב.ב.
      בסצינה האחרונה דון עבר בטיסה את חמשת שלבי האבל. הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה בתוך שלוש דקות.

    • מאיפה הציטוטים? נהגי כבת תרבות ותני לינק (:

      • Yaara

        מקור כה אקזוטי שלעולם לא אוכל לשחזר את הכתובת שלו.

        *אהמ*הערךשלהפרקבוויקיפדיה*אהמ*

    • מאוד אהבתי את החזקת הידיים, משום שמערכת היחסים של דון ופגי היא מחול של ידיים: פגי המהוססת (שנדחית ע"י דון) בפרק הראשון, דון אסיר התודה במזוודה, יאה מאוד שזו הפרידה ההולמת שהוא יכול למצוא לה.
      אני אוהבת את משחקי הידיים האלו כי יש בהם משהו מאוד אינטימי בלי להיות מיני בכלל, וכל כך חשוב לי שמה שיש בין דון ופגי לא ידמה בכלל למשיכה מינית או רומנטית, כי זה יהרוס את הכל, שאני אוהבת שממשיכים עם הקו הזה ולא חורגים ממנו.

      • גררר, רציתי לכתוב את זה בעצמי (כלומר, כתבתי את זה בעצמי בכתבה שלי).

        • כתוב, גם ככה בראי ההיסטוריה יראה כאילו אני הגבתי אחרי פרסום הכתבה שלך 🙂

          • לא בדיוק, הרי התאריך של הכתבה תמיד מאוחר מהתאריך של התגובות (שבאו לפניה).

            • maayan1

              אבל כשקוראים את הדיון אחרי שאתה כותב, אף אחד לא מסתכל על התאריכים 🙂

  • טוב, אין מצב שאני קוראת את כל התגובות אז קראתי רק את תחילת הדיון.
    ומחשבותיי –
    אני לא חושבת שקו העלילה הזה צץ משום מקום. ג'ואן אכן בחרה להיות עצמאית, לעזוב את בעלה, לסרב לכסף מרוג'ר ולהסתדר בעצמה.
    אני לא חושבת שבהתחלה שפיט הציע לה היא בכלל אמרה כן, היא זרקה לאוויר את העניין של "אתם לא יכולים להרשות אותי" בצחוק לפי מה שאני התרשמתי אבל פיט חצה את גבול כל הגבולות שלו והלך עם זה לשותפים ברצינות של – נשלם מספיק והיא תעשה את זה.
    בעיני דון ורוג'ר שניהם התחלחלו לחלוטין מהשיחה וגם ליין בתכלס, אבל ליין לחוץ על כסף כי הוא בחובות וראינו איך הוא חוצה גבולות מוסריים בעצמו בשביל זה.
    פיט רוצה כוח, ליין רוצה כסף ושניהם מוכנים להרחיק לכת כדי לקבל אותם.
    פיט היה התחמן, הוא הציג את זה בצורה כזאת שגרמה לכולם לחשוב שג'ואן באמת תעשה את זה ואז ליין שהבין שזה הולך לקרות אמר לה שאם כבר שתבקש שותפות ושני הצדדים זוכים – הוא חוסך לחברה את הכסף שהוא צריך לעצמו והיא מקבלת הבטחה לעתיד תחת העמדת הפנים שהיא קיבלה את הקידום שהגיע לה, היא עבדה מספיק קשה להגיע לשם.
    אחרי ששיכנעו אותה שכל שותפי המשרד תומכים והסכימו לתת לה שותפות [אחרי כ"כ הרבה קידומים והעלאות בלי שינויי שכר משמעותיים] היא הסכימה. זה כאילו, כולם חושבים שאת זונה שתשכבי עם הלקוח בשביל כסף אז הנה כסף תשכבי איתו, היא קצת נשברה.
    אני לא יכולה להגיד שאני לא מבינה אותה.
    אבל אז בא דון..שבא מאוחר מדי. 🙁 זה היה כ"כ עצוב לגלות שהשיחה שלו באה מאוחר מדי.
    ורק אז היא הבינה ששיחקו בה..ורק כשהיא נכנסה למשרד כשותפה הוא הבין ששיחקו בו..או אולי, הוא עדיין לא הבין.
    בכל מקרה, אני חושבת שהעונה כן הכינה לזה, לא חושבת שזה צץ משום מקום – כל העונה ראינו אותה מתמודדת עם לגדל את הילד לבד ואיך היא אמורה להבטיח לעצמה עתיד כלכלי, ראינו את פגי סובלת מהיחס או יותר נכון מחוסר היחס מדון והנה הגיעה התוצאה גם של זה..ראינו את הריחוק ההולך ומתגבר בין ג'ואן לבין רוג'ר ואיך הוא לא היה יכול לדבר איתה על זה..ראינו את מייגן ודון מתרסקים או את מייגן קובעת את החוקים והנה שוב..דון איבד את כל הנשים – הוא באמת יכול להיות הבעלים של הג'גואר בלבד. [וכן, העריכה הצולבת אכן הייתה ברורה מדי מדי מדי, מד מן של העונה קצת יותר מדי מפורשת באופן הזה..]

    בכל מקרה אני חושבת שהסיבה היחידה לא לאהוב את העלילה הזאת זה בגלל שהיא לא נעימה והיא באמת לא נעימה. אף אחד מאיתנו לא רוצה להאמין שג'ואן תהפוך לזונה והמשרד יסרסר בה ככה אבל מבחינת אמינות של הדמויות? אני קונה את זה. אני מאמינה שג'ואן נשברת, לאורך כל העונות היא ראתה איך כל מה שגברים עושים זה מחפיצים אותה, אף פעם לא מכבדים אותה וזה לא משנה מה היא עושה, כל מה שרואים זה הגוף שלה. ברגע שהיא מגלה שכל השותפים שברובם היא ראתה חברים, אנשים שבאמת מכירים אותה, הם כולם מוכנים לסרסר בה לטובת החברה..מה היא אמורה לחשוב?
    ולגבי הגברים- וואלה, לפיט קל להאמין. כמו שאמרו פה לפני – הוא עשה את זה לאישתו, למה שלא יעשה את זה לג'ואן? ליין – ראינו אותו מגיע לשפלי מדרגה חדשים העונה והנה אנחנו מגלים כמה הוא ירחיק לכת בשביל כסף- זה המשך ישיר מפרק שעבר.
    רוג'ר – פשוט היה מחוץ למשחק מבחינתי. נראה לי שהוא האמין שהוא מסכימה אז בסה"כ שיחקו גם בו.
    ודון, דון יצא הגבר הטוב..וכן, הוא היה לגמרי צ'ארמינג כל הפרק [חוץ מהסצינה שהוא זרק את הכסף על הפנים של פגי]

    ולצד כל זה, כן..פגי! כ"כ הרבה ג'ואן שאין זמן לרשום על פגי אבל גם על זה יש לי הרבה מה להגיד..סופסוף היא עזבה, מעניין מה יקרה הלאה.
    בכל מקרה, ואוו. פרק מעולה בעיני.

    • maayan1

      מסכימה עם כל מילה. גם לי ההשתלשלות נראתה הגיונית. כלומר, פשוט לא חשבתי על אם זה הגיוני או לא. זה זרם לי, ולא גרם לי ליציאה מהדמויות או מהעלילה או קיר רביעי כמו שכולם תיארו. והתיאור שלך הסביר פחות או יותר במדויק למה לא הרגשתי את זה כמופרך.
      משהו קטן לגבי הגברים. נכון שאת מחול הבובות הזה ניהל בעיקר פיט. הוא ה*יחיד* שמההתחלה, עוד מהשיחה עם הלקוח לא הביע שמץ קטן של רתיעה או המתנגדות (שוב, לשם ההשוואה- התגובות של קן). (ואם כבר, זה הדבר היחיד שצורם לי. נכון, פיט היה מנוול מההתחלה, אבל קשה לי להאמין שהוא כ-ז-ה מפלצת. ראינו אותו גם ברגעים אנושיים. היה חסר לי רגע קטן שלו שרואים שחרטה. אפילו רגע שלו לבד שמראים שהוא מרגיש משהו בכל זאת). דווקא זה היציאה היחידה מהדמות שהפריעה לי. לרוב לא מראים דמויות כה חד מימדיות.

      אבל לגבי שאר הגברים – קצת לא נוח לי עם ההנחות שעושים להם. נכון, רובם היו אדישים ופשוט זרמו, ואף הביעו את מורת רוחם בהתחלה. אבל הם בכל זאת ידעו ונתנו לזה להמשיך. איינשטיין אמר פעם: "העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים הרעים, אלא בגלל האנשים שאינם עושים מאום בנוגע לכך." וזה מה שקרה פה. (חוץ מדון)

      • פיט רצה שאשתו תשכב עם מישהו בשביל לקדם אותו (אפילו לא מקצועית, זו סתם היתה תחרות עם קן). אני לא חושבת שלפיט יש איזשהם קווים אדומים במובן הזה, ואני לא חושבת שהוא רואה את זה כפסול.
        פיט יעשה מה שצריך, כמה שצריך, כולל לוותר על גופו ונשמתו, והוא חושב שכולם צריכים להיות ככה.

        • maayan1

          מצד שני, כשדאק הבטיח לו בסוף העונה השניה שהוא יהיה מנהל ויקדם אותו, הוא בגד בו וסיפר לדון מתוך נאמנות לדון, בלי שייצא לו מזה כלום. למה הוא עשה את זה?

          • אני חושבת שהוא לא בטח בדאק ולא האמין לו. הוא העדיף להשאר קרוב לדון, שם העתיד נראה ורוד יותר, בזמנו (וגם בדיעבד, בעצם).

            כל מה שפיט עושה נעשה למען רווח אישי. לפעמים הוא יודע מה הרווח, ולפעמים מדובר בהימור, אבל אין אצלו נאמנויות במובן הרגיל של המילה, רק הזדמנויות. שווה לו להיות קרוב לדון (וזה הוכיח את עצמו, לקחו אותו וקידמו אותו בחברה החדשה, גם אם לא מהסיבות הנכונות), אז הוא יעשה מה שהוא צריך בשביל שזה יקרה.

  • תתש

    איך שקראתי באחד מהריקאפים שפיט היה לבוש בחליפה שחורה במהלך הפרק הוא קפץ לראש רשימת "זה שהולך למות בסוף העונה" שלי.

  • ocean

    הנה משהו שבטוח כולנו יכולים להסכים עליו: כריסטינה הנדריקס לחלוטין צריכה להגיש את הפרק הזה לאמי. ולא, לא כשחקנית משנית. שחקנית ראשית.

    • תתש

      לא אם היא רוצה להפסיד לקלייר דיינס.

      • ocean

        אנחנו כבר מזמן לא בונים על זכיות באמי, בטח לא אחרי שסטיב קארל נבזז, ג'ון האם לא זכה על 'המזוודה' והסמויה לא היתה מועמדת לשום דבר פרט לאיזה תסריט בשנה אחת. יום יבוא והתיקנון לפי גיל ומין יגיע גם לכל האיגודים שאחראים להצבעות האלה, ואז התחרות תהיה הוגנת ומשקפת הרבה יותר ממה שהיא עכשיו.

        • תתש

          האי זכיות של סטיב קארל, ג'ון האם והסמויה לא קשורים לעובדה שקלייר דיינס תזכה באמי השנה. היא שחקנית טובה יותר בכל מקרה.

    • ממש לא ברור לי איך השחקנים בסדרה הזו לא זוכים בכל פרס אפשרי על המשחק שלהם.

  • ומה חושבים ביגואר על הפרק?
    https://twitter.com/JaguarUSA/status/206950429312024577

    • Yaara

      החלק הראשון של התגובה די מובן. החלק השני רק מראה שמי שכתב את הציוץ לא עוקב אחרי הסדרה – זה לא כאילו העזיבה היתה בגלל התהליך היצירתי השוביניסטי משהו. אם כבר, זה בגלל שהיא לא היתה חלק ממנו.

      • איזה אפסים הם על הספוילר הזה, יא אללה.

        • תתש

          הפרק כבר שודר.

          • לפי הזמנים שם, נראה שהם ספיילרו לצופי החוף המערבי.

      • מאוד מעניין, בהקשר הזה, לדעת מה פגי הייתי אומרת ועושה לו היתה מודעת לתהליך. ג'ואן ייעצה לפגי בנושאים רבים לאורך הקריירה שלה, ובסוף העונה הרביעית ג'ואן כבר היתה הראשונה שפגי פונה אליה כשהיא רוצה להזדעק על גברי המשרד. הם פגי היתה משנה את דעתה? האם ג'ואן היתה דוחה את הנסיונות שלה ואומרת לה שהיא לא מבינה?
        חבל שלא שיתפו את פגי, למרות שגם זה היה קלוש תסריטאית אבל היה אפשר למצוא דרך. הדרך שבה זה נעשה: האישה מול חבורת גברים היתה יכולה להיות מדוללת קצת, וסט השיקולים של ג'ואן היה מקבל עיבוי (אם כי מה שהיה בפרק הספיק).

        • Yaara

          אני יכולה לדמיין את פגי מזדעזעת מהתגובה של כולם והולכת לג'ואן לשיחת 'WTF את באמת הולכת לעשות את זה?', את ג'ואן מגיבה ב'את לא מבינה למה אני עושה את זה', וברגע שפגי עוזבת עושה חושבים מחדש. >ואז לא עושה את זה. כי זה מטומטם<.
          אוף, יש דרך לעשות פה Bold? ממש הייתי יכולה להשתמש בBold עכשיו.

          • נראה לי שכוכביות יעשו את העבודה טוב יותר מאשר ><.

            • Yaara

              ניתן להן צ'אנס.

  • ocean

    טוב, אז עכשיו אחרי שעיכלתי את סיפור ג'ואן במשך יומיים וחצי, הראש פנוי לפגי. הדבר המידי שקופץ לי לראש ולעין הוא הצעיף החונק שהיא עטתה על עצמה בפגישה עם טדי שואו. האם זה מעיד על מה שעבר עליה אצל דון, או שמא רמז לבאות?

    • Yaara

      הי, רוצה לדעת מה טום ולורנזו חושבים על זה?

      http://www.tomandlorenzo.com/2012/05/mad-style-the-other-woman.html
      (סקירת האופנה בפרק השבועי של מד מן)

      • maayan1

        וואו! מרתק!

        במיוחד האבחנה שג'ואן לובשת לפגישה שלה את הפרווה שרוג'ר קנה לה.

        • עוד גררר, גם על זה עליתי בעצמי!

          • maayan1

            וואו.. אני ברצינות מרחמת עליך, שאתה לא יכול לפרסם את הסיכום שלך מיד. אבל אני מאמינה לך על התגליות העצמיות 🙂

        • Yaara

          כן, אני ממש לא עליתי על זה….

      • תתש

        הבלוג הזה הוא חובה לכל צופי מד מן.

        • Yaara

          מי חשב שלבגדים של דמויות יכול להיות כל כך הרבה עומק ומשמעות? וההשקעה מאוד מרשימה, בהתחשב בזה שהמסר עובר ל90% מהצופים מעל הראש.

      • ocean

        מגניב! חיכיתי ללינק שלך. אז מסתבר שקלעתי פחות או יותר לג'ואן (איך הם כתבו על השמלה החומה? "מתה מבפנים"), וממש לא לפגי. תשמעי, אני ממש לא מסכימה איתם לגבי הצעיף – זה לחלוטין לא מחמיא לה ונראה הדוק וחונק. לי היא הרגישה יותר כמו דיילת ופחות כמו אחראית הקופירייטרים. אני לא יודעת אם לכתוב "נקווה שנתבדה", כי אז זה אומר שהיא תשאר אצל שואו ולכן לא ממש נראה אותה.

        הכי אהבתי את התובנה האחרונה שלהם על מייגן – קישור הדוק לדברים שאביה אמר לה ב"נשף הדגים".

        • Yaara

          זאת באמת מחשבה מעניין, לגבי הצעיף. לי בצפיה הוא באמת נראה מאוד תקופתי ומגניב, ולא חשבתי על הקטע של המחנק.
          הבגדים של מייגן אכן מנבאים עליה דברים מאוד עצובים. אחרי שקראתי את הפוסט, שמלת האודישנים שלה נראיתה כמו בחירה מאוד-מאוד מוזרה.

  • Saturn

    אם הייתי אמור להבין שמצבה של ג'ון כזה בקאנטים כדי שהיא תסכים למהלך כזה, אז הפרקעונה עשו עבודה רעועה at best לכך.
    לא קיבלתי רושם כזה פאטלי מכל העניין ולמרות הגוזמאות של פיט. הם הסתדרו בסדר גמור בלי לייצג מכונית אז למה שסירוב כעת יכה מכה אנושה בחברה ובעתידה של ג'ואן בה?

    כמו שאמרו, אם בפרק הקודם היא סירבה לתמיכה כספית לגיטימית למה להסכים לעסקה מסוג זה? עד כמה שפיט ניסה להציג את זה כעניין של חיים ומוות.
    ג'ואן גם הסכימה להצעה של ליין ולפי מה שהבנתי בכל הנוגע לכמות הכסף ומהירות קבלתו, לקחת את ה50,000 משתלם יותר מאשר הטפטוף לזמן ארוך יותר, כך שאם ג'ואן הייתה זקוקה לכסף כמו אוויר לנשימה היא לא הייתה מסכימה על משהו אחר.

    לפי כך אני גם לא מסכים עם הטענה שדחקו את ג'ואן לפינה וש'אנסו' עליה את הדבר. גורלה היה בידה, ואם הייתי אמור לקבל רושם שמדובר בהצעה שהיא לא יכולה לסרב לה (כי היא תפוטר כי SCDP תמוטט) אז שוב לא עשו עבודה טובה בכך.

    פיט בהחלט היה נאלח, אך כפי שאמר לג'ואן בפנייתו הראשונה מדובר בצעד נואש מצידו לכן הוא תיאר את כל המצב והתוצאות השונות בצורה נואשת לכל השאר. כשאני חושב על זה, הוא תיאר את זה באופן נואש והכרחי יותר לשאר השותפים מאשר בשיחתו הראשונה מול ג'ואן ככה שמלבד השיחה הראשונה היא עם ההודאה של פיט שמדובר בצעד נואש, לא הייתה הזדמנות אחרת שבה חומרת המצב שפיט ניסה לייצר הועברה לג'ואן.

    ועוד בנוגע לפיט, למרות שהוא ניפח את העניין, 'להגנתו' הדרישה בפעם השנייה של הרב לא הוראתה. בשיחה במסעדה ביחד עם קן הרב אומר שבלי הלילה עם ג'ואן הוא לא יוכל להבטיח שום הבטחות. פיט אחר כך מדווח כי בשיחה ליד המונית הרב חזר על הדרישה באופן אבסולוטי של 'אם זה לא יקרה, תשכחו מזה'. לא ראינו את השיחה אז ייתכן שפיט לא מקצין בכוונה את דברי הרב.

    אני גם לא בטוח לגבי הרפש שמטיחים בליין. הוא הביע התנגדות בפגישת השותפים כמו שכל השאר הביעו בהתחלה. נכון שהוא מנוע מכמה שפחות להוציא כסף גם בשביל בריאות החברה אך גם בגלל שיפור סיכויו להחזרת החוב, אבל הוא בכל זאת זה שבא עם הצעה הרבה יותר future-proof לג'ואן. אני לא רואה פה מניפולוציה מובהקת של מצבה של ג'ואן.

    צפיתי שג'ואן תכנס פגישה עם כולם לאחר תיאור המצב של פיט הנואש בפניה. כמו שליין אמר לה שהוא לא מוכן לעבור על דבר כזה בלי שיהיה 'discussion' ושהוא לא מבין למה היא כעוסה כל כך והתשובה של ג'ואן לא בדיוק מזכה אותה בנקודות: 'לא רציתי שהם יידעו שנתבקשתי לדבר שכזה'. זו הדאגה שלה? כאילו שפיט לא ישתף את השאר בנושא הזה. היית מצפה שברגע שנודע לה על הבקשהדרישה של הרב שהיא תיזום פגישה עם כל השותפים ותשלול על הסף את האפשרות במקום מעין הסכמה בשתיקה ו'לא אמרת לא'.

    אני גם לא חושב שהיא יכולה לטעון שהיא עשתה את זה כי כל השאר הסכימו. היא לא ידעה מה השותפים אמרו בשיחה שלהם, ומה שהיא כן היה שהם פרט לפיט נגד הקונספט. זה לא מסוג הדברים שמשאירים באוויר ולא מוודאים בפירוש לפני. מה גם שחוץ מפיט וליין לא ראינו את האחרים מודעים ומסכימים להסכם ה-5 אחוז. היא דרשה מפיט שהמסמכים יהיו מוכנים בסוף היום אבל אני לא יודע, ולא יידעו אותנו, מי עובר על ההסכם ומאשר אותו.

    ג'ואן מילאה את פיה מים כדי לשמור על איזשהו 'כבוד' והיא לא קטעה את המאורעות באיבם. והסדרה לא שכנעה אותי שהיא לא לעשות שום דבר אחרת ממה שהיא עשתה בפרק.

    עוד משהו שמחליש את ג'ואן כקורבן זה בסצנת קבלת הטלפון מיגואר וההודעה על שכירת SCDP. שום זכר לחוויה הנוראה שחוותה כמעט. העלתה חיוכים למרות שהיא הייתה בחדר לבד עם כל ה'סרסורים' שלה. 'אני בטוחה שמישהו כבר פתח שמפנייה' והצטרפה לכולם בחגיגות. לא יותר מתבקש שעם קבלת הידיעה ג'ואן תירה מבטי קרח לכל אחד מהם, תבקר אותם באיזה משפט ואז תלך הביתהתסתגר באיזה חדר? עסקים כרגיל.

    אגב, בסצנה הזו היא מחבקת את ליין בלבד. אני לא חושב שהיא צולבת אותו כמו שאחרים פה כן. אבל ליין בהחלט מתגלה לא ג'נטלמן הבריטי הגמור בעונה הזו. אולי בצורה מופרזת ולא אמינה אבל נראה שאמירתו (הצינית בזמנו) בשיחה שלו עם ג'ואן בחלק השני של פרק הפתיחה הכפול שהוא חושש שכל המשרד יגלה שהוא sham במהרה מתגשמת.

    • ג'ואן לא צריכה כסף כמו אוויר לנשימה אלא יציבות כלכלית לה ולבנה.

      אנחנו לא יודעים אם הרב בכלל התנה שוב בפעם השנייה כפי שפיט טוען. יכול להיות שפיט סתם משקר כדי להדגיש את החשיבות של העניין כפי שהוא רואה אותה. הוא ללא ספק נקלה דיו כדי לעשות את זה.

      ברור שליין עשה מניפולציה. זה לא משהו שהוא שש לעשות, רחוק מכך, אבל כל מה שהוא חתר אליו היה כדי למנוע מג'ואן להביא אותו למצב שבו יצטרך להגדיל את קו האשראי ב-50,000 דולר (שזה, הפלא ופלא, בדיוק הסכום שהגדיל בפרק הקודם כשלקח לעצמו כסף). אי לכך הוא ראשית ניסה לשכנע אותה לוותר לגמרי על הרעיון של לשכב עם הרב כדי לקבל את הכסף שאין, ואז כשזה לא עבד, כיוון אותה לכדי שותפות בחברה, שוב כדי שלא יידרש לשלם. הפרצוף שלו כשהוא יוצא ממשרדה מעיד על הקושי שהיה לו לעשות את מה שזה עשה (בניגוד לפיט, שיצא ממשרדה מחויך אחרי שתמרן אותה), עוזב בעודה חושבת שטובתה לנגד עיניו, ולכן היא גם זיכתה אותו בחיבוק לבסוף. היא פשוט לא יודעת מספיק כדי לצלוב אותו כשם שאנחנו עושים.

      • ocean

        הסבירו לנו בעקיפין בפרק הקודם שהיא חושקת במכונית כי יש לה חסכים והיא לא מאושרת. שהיא לבד עם ילד ולא מאמינה שיש לה לאיפה להתקדם בחיים לאחר הגירושין. זאת לא יציבות כלכלית כמו מילוי חללים ויציבות באופן כללי – זה מה שמניע אותה.

        סטורן, לא צריך לצעוק כדי להיות קורבן. הפרצוף של ג'ואן אחרי הביקור של דון העיד על כך שלא היתה עושה את מה שעשתה, אילו היתה שומעת את המילים הללו קודם לכן. אלה היו פנים ונימה של תסכול, של: "עכשיו באים?!?". היא לא בחרה להיות בסיטואציה שבמהלכה מסרסרים בה ומציעים להשתמש בה כמטבע עובר לסוחר. היא כן בחרה ללכת על זה. אתה אומר שהבחירה הזו היתה חופשית לחלוטין. אני טוענת שהסצינה שלה עם דון מוכיחה ששיקול הדעת שלה שובש.

        • Saturn

          יכול להיות שהיא לא הייתה עושה את מה שעשתה אבל אני חושב שזה טעות להגדיר את זה שהיא נדחקה למעשה או ש'אנסו' אותה.

          ג'ואן בחרה להשאיר את האפשרות על השולחן והיא בחרה לא לפנות ולדבר עם השותפים וגם בסוף לאחר המעשה היא בחרה להמשיך עם ארשת עסקים כרגיל בפני המעורבים בפרשה.

          לדעתי כשמדובר בדבר כזה היא הייתה צריכה לשמוע ממקור ראשון מכל שותף את הסכמתו, אם זה היה המצב היחיד שהיא הייתה מסכימה לשכב עם הרב.

          אם הייתי צריך לקבל את הרושם ששיקול דעתה שובש באופן רב אז לא קיבלתי את זה בפרק. וכמו שאמרתי רק השיחה הראשונה עם פיט נראתה כמשהו שיכול לשבש את דעתה (שיחתו עם השותפים הייתה הרבה משבשת את שיקול דעתה יותר אם היא הייתה חלק ממנה) אבל אני לא מאמין שג'ואן אמורה לתת לכל דבר שפיט אומר משקל גדול, הן בגלל דעתה וגישתה הכללית לגבי פיט, הן בגלל דרכיו הידועות והן בגלל הודאתו של פיט שהוא נואש.

      • Saturn

        יכול להיות שפיט משקר והוא לבטח חלב את הכל עד לטיפה האחרונה, אבל יכול להיות שהוא לא ניפח את הכל ללא בסיס. אבל זו התעסקות בקטנות – זה לא בדיוק יגאל אותו. מה שכן אולי קן היה צריך להיות יותר מעורב מבחינת היותו נוכח בפגישה עם הלקוח.

        זה לא שליין ניסה לגרום לג'ואן לוותר על הרעיון בגלל נסיבותיו הכלכליות אלא בגלל שהוא באמת לא רוצה שהיא תעשה את זה. וזאת ההתנהגות והדברים שג'ואן אמרה (ואלה שלא אמרה) בשיחה איתו ששידרו שהנושא כן עומד על הפרק מבחינתה ולכן הוא ייעץ לה תשלום אחר. אז אני לא מסכים עם הניסוח והרמיזות ב'כשזה לא עבד'.

        וההצעה של ליין כמו שהיא משחקת לטובתו גם משחקת לטובתה של ג'ואן. ולא הייתי מגדיר את השיחה של ליין איתה כמניפולציה כאילו הוא ניסה ללחוץ לה על הכפתורים של 'תחשבי על הילדים'. הוא רק ציין עובדות לאחר שג'ואן הראתה שהיא שוקלת להסכים לדרישה של הרב. לא היה פה נסיון שכנוע ואילוץ כאילו ליין ישב לה על הוריד במשך כל היום.

        • אני לא מבין איך אתה חושב כך על ליין, זה ממש לא נתון לפרשנות. כל תכלית הסצינה הזו הייתה בפירוש כדי להימנע מלהביא למצב שבו תיחשף המעילה שלו, ואם הוא היה נדרש להמציא 50 אלף דולר זה היה קורה. אני ממליץ לך לראות את הסצינה הזו שוב. המבט שלו לבדו אחרי שהוא יוצא מחדרה מספר את כל הסיפור.
          http://i1213.photobucket.com/albums/cc466/yyaddo/d87a9e54.jpg

          למה שקן יהיה נוכח? הוא בכלל לא היה ער לכך שפיט ינסה לסרסר כך בג'ואן. להפך, בזמן שכל זה התרחש הוא בא ואמר לפגי ש"הוא יודע בוודאות שהעניין עם יגואר לא הולך לקרות", כי הוא לא העלה על דעתו שהרב מיגואר יזכה לממש את זממו.

          • Saturn

            הכוונה עם קן היא בגלל שהוא היה עם פיט בפגישה ויכול להעיד על דרגת הרצינות בה הרב תלה את בקשתו בהחתמה של SCDP.
            זה לא אומר שהוא היה צריך להיות בפגישה של השותפים. דוןרוג'ר יכלו לפנות אליו אחר הפגישה ולאחר ששמעו את דברי פיט.

            לא ברור למה כולם עוקבים אחר פיט במקרה הזה (ואי-הנחרצות של ג'ואן לבטח לא עזרה).

  • Yoni Anton

    עד כמה תרחיקו ללכת בכדי לעבור לשלב הבא? (ספוילרים)

    ג'ואן עושה את זה לא בגלל הכסף אלא בשביל הקריירה. היא הגיעה לתקרת הזכוכית שלה וזו הזדמנות חד פעמית לשבור אותה. זה נכון שלא הכינו אותנו מספיק לצעד הזה, אבל לא בכך שלא הראו מצוקה כלכלית, אלא בכך שלא הראו את תסכולה מתקיעותה.

    פגי חייבת לעזוב את חממת הגידול והבית שהוא יותר ממקצועי בלבד כדי להתקדם.

    גם מייגן עזבה כדי להתקדם אבל נראה שהיא עווד תצטרך לעבור דרך המיטה כדי לקבל תפקיד ואף להקריב את נשואיה לטובת קריירת המשחק.

    דון אינו מוכן לסרסר כדי לקבל את יגואר.

    • Yoni Anton

      ויש עוד הקבלה בין ג'ואן למייגן: להבדיל X הבדלות, גם מייגן עושה סקס לקידום הקריירה כשהיא באה במיוחד למשרד לפני האודישן ועושה את זה עם דון כדי לקבל בטחון ולהכנס למצב רוח מתאים (לא זוכר מה היא אמרה בדיוק).

    • ribattut

      מסכימה לגמרי. כולן מנסות להתקדם בפרק הזה. על מה תוותרי כדי להתקדם?

      מעבר לכך היה גם מוטיב של נשים כחיות בר- זה חתלתולה או יגואר? לא רק בהקשר הברור של גואן שמושווית ליגואר. מייגן היא ממש נמרה שדון לא משתלט עליה, בעיני היה ממש בולט שזה מה שעבר לו בראש כשגינסברג הציע את הרעיון. ולבסוף פגי, שיוצאת לחופשי.
      לגבי שלושתן דון מבין לא נכון- מייגן מתגלה כחסרת תעוזה באודישן שלה, מתחת לחלוק ג'ואן מסתירה את השמלה, והוא לא מאמין כשפגי מודיעה כשהיא עוזבת.

      חוץ מזה אקטים של הסתרה וגילוי – פיט מציג את המהלכים שלו באמתלה שהוא זקוק לעזרה של גו'אן, היא מבינה ישר מה הוא רומז. מייגן עם דון במשרד, עדיין עם מעיל רגע לפני הסקס. היא חופשת את השמלה המדוברת רק באודישן- אחרי מה שאמרו עליה דון ומייגן, ציפיתי שתהיה שמלה מי יודע מה. ובסופו של דבר כל כך חיוורת, כמו האודישן שלה. (אם זו שמלת האודישנים, ברור למה היא לא מצליחה). גואן ששמה על עצמה חלוק, מעטה של ביתיות לכסות על המעשה שכבר נעשה. ורק פגי שלא מתחזה, היא נשארת נאמנה לעצמה.

      לגבי הסצנה האחרונה, פגי מול המעלית. בעיני זה ממש קרא לסצנה של דון עם המעלית לפני כמה פרקים. כמעט חששתי שהיא תיפול…אבל היא פשוט חייכה וצעדה קדימה אל הלא נודע. אני חושבת שהיא לא לקחה איתה את קן, כי היא מבינה שהיא צריכה להצליח בכוחות עצמה. ולכן היא גם התעצבנה עליו שהציע לקחת אותה לפריס.

  • מבקר הטלוויזיה של טיים, ג'יימס פוניווזיק, קולע:

    I can’t pretend to know what was going on in the writers’ room, but the storyline felt reverse-engineered. It played as if there was a certain place the episode had to end up–Joan sleeping with Jaguar Creep to get a partner stake in the company–and the story worked backwards to the precise chain of events, timing, deceptions and misunderstandings that would make that oh-my-God moment possible.

    There have been a lot of science-fiction references in this season of Mad Men, and Joan’s story in “The Other Woman” feels, weirdly, like a certain breed of didactic sci-fi premise set up to field-test human morality. An alien ship arrives above Earth, and they offer humanity a life-changing gift–but at a terrible price! (Our women, our children, a certain race of people, &c…) “The Other Woman” was a kind of sexual science fiction, a what-if parable in a show usually driven by character.

    http://entertainment.time.com/2012/05/30/mad-men-character-study-cleopatra-joan/

    ב-GQ יש ראיון עם כריסטינה הנדריקס, ושם היא חושפת שהיא יודעת על קו העלילה הזה כבר מהעונה הקודמת או אפילו זו שלפניה – מתיו וויינר תכנן ורצה לבצע את זה כבר בעבר, אבל זה לא התאים מבחינת הדמות. הורג אותי לשמוע את זה. אם הוא יודע על זה כל כך הרבה זמן, ואם היה לו את כל הזמן הזה להכשיר את הקרקע, איך התוצאה כל כך בלתי סבירה?

    http://www.gq.com/entertainment/tv/blogs/the-stream/2012/05/mad-mens-christina-hendricks-on-joans-epic-moral-moment.html?

    • ocean

      אני חשבתי בהתחלה שמישהו התבלבל בסדר הפרקים, כאילו שזה בכלל אמור היה להיות הפרק הלפני אחרון, ושחסר פרק שאמור היה להיות משודר קודם לכן. העלילה לחלוטין נשענת על כרעי תרנגולת, זה ברור לי. אבל גם ברור לי שאם היו עושים את זה טוב, לא ניתן היה לומר שאי-הסירוב של ג'ואן היה מחוץ לדמות שלה.

    • תתש

      הפסקה הראשונה מסכמת את הפואנטה שלי מהתגובות הראשונות שלי, זו הייתה הנחתה מלמעלה של וויינר.

      יאדו, התשובה נמצאת בגוף השאלה. זה פשוט לא מתאים מבחינת הדמות אפילו אם אנו מסתמכים רק על עונות 1 ו-2. לא הייתי אוהב את ההתפתחות הזאת אפילו אם הייתה בנייה של למעלה מעונה לסיפור הזה. כמו שאמרתי 20 פעמים, הסיפור הזה פשוט זר לסביבה שבה מד מן יצרה.

  • בדרך כלל כמה ימים אחרי הפרק אני מתרככת אליו, הפעם אני רק נגעלת יותר ויותר.
    העלילה הזו מעציבה אותי בגלל שהיא דווקא לא עד כדי כך לא אופיינית (אם כי הגזמה פי מליארד), ובגלל שמישהו שם (וויינר, מסתבר), חושב שזו עלילה סבירה להנחית עלינו, שנסבה סביב מעשה סביר.

  • סתם אורח

    למרות ההתעסקות בדיונים כאן בגו'אן נראה לי שמוקד העניינים הוא דווקא דון.

    התימה המרכזית של העונה לפי חלק מהמבקרים/ מנתחים היא הידרדרותו המקצועית.

    בפרק ישנה הצלחה- אך היא מגיעה משני מוקדים שדון נאלץ לבלוע ללא כל רצון- הראשון הוא גינזבורג (הפעור…). והשני הוא ההזניה של המקצוע (שימו לב אגב שגם גינזבורג מסרב לקחת חלק במשחק הזנות בזמן שמייגן וחברתה נמצאות בדרך לאודישן).

    העניין השלישי בפרק הוא חוסר יכולתו של דון לתקשר עם נשים, ולהבין מה הן רוצות. בפרק הזה דון מודגר על ידי יחסיו עם שלוש הנשים. ומה שחשוב הוא, העדרה של ה'אישה' שנמצאת מול דון- בטי- מה שמדגיש את היותה ילדה קטנה לפי ווינר.
    את מייגן הוא לא מבין/ מקבל והיא נהיית מתוסכלת מכך (אגב אני הייתי בטוח שהיא הולכת לבשר לו שקבלה את התפקיד בשיחת הספה בסוף הפרק).
    לגבי פגי, אותה הוא לוקח כמובנת מאליה הוא גם לא מתייחס כשווה. אגב אני קורא את הנשיקה ע היד בצורה שונה- פגי מעוניינת בלחיצת יד כי היא רוצה להיות שווה לדון (על כל הסמכויות הנגזרות) ואילו דון מתייחס אליה כאל ילדה קטנה ומדגיש שהיא עבורו "רק" אישה בנושקו את ידה (וגם לוקח לו שנה להבין שפגי רצינית).
    דווקא לג'ואן הוא מתייחס כאל אילו כשווה אך רק שהיא יודעת את מעמדה ונשארת בתור מזכירה ולא שותפה (מצד שני הוא לא מעוניין שתתקדם in the old fashion way).
    ולבסוף מספר הערות-
    ללא ספק ליין תמרון את ג'ואן על מנת שלא תבקש מזומן- בטח לאחר שהשותפים בקשו (כלאחר יד) שיגדיל את האשראי ב-50,000$.
    כפי שהתחלתי את ההערה שלי- דון ותמיד דון במרכז- לכן עם כל הצער פגי עזבה את הסדרה והמשיכה לדרכה- אך מן הסתם ניתקל בה- הסדרה לא נוטה להמשיך באופן קבוע עם דמויות שעזבו את החברה/ דון. והדרתה של בטי תוכיח.
    דון (וגם ג'ואן בציטוט מדון) הגדיר את יגואר (וכל חברת רכב) כמגדירה חברת פרסום גדולה- אותו תפקיד שהיה לחברת סיגריות בעונות הקודמות- האם זה מרמז שכמו שהיורש לבית לאקי סטרייק היה מניאק (סאל, ורוג'ר במסיבת חג המולד), שאחר כך פנה עורף לחברה וסיבך אותה כך גם חברת הרכב היא קרן הצבי ולא קרן ישועה?
    פיט שתמיד רצה להיות דון- יוצא (כמו ג'ואן ופגי) לדרך עצמאית בתור נחש עם קילר אינסטינקט להשיג את החוזה- ובכך הוא סוטה מדרכו של דון שמאמין בלהיות מקצועי בעבודה וחרא בחיים הפרטיים- פיט הוא תמיד חרא.

    • דון תמיד נמצא ונוכח, זה ברור, אבל לא נראה לי שכמו שאתה מציג את זה. לא בפרק הזה ולא בעונה הזו, שבה הוא ממש נדחק לשוליים לראשונה בתולדות הסדרה. ברור שרוב הדמויות מקרינות עליו, משפיעות עליו ולעתים מהוות תמונת ראי שלו, אבל לדעתי בפרק הנוכחי הסיפור הוא ג'ואן וקצת פגי/דון.

      בפרק הזה העזיבה של פגי מטלטלת את עולמי יותר מאשר כל היתר. קשה לי להאמין שהיא תהיה כמו יתר הדמויות בסדרה שהיו ואינן ועכשיו יחזרו פעם בכמה פרקים, הרי "מד מן" בכל זאת התחילה עם הגעתה של פגי, היא קריטית לסדרה. לדעתי נראה את מעלליה בסוכנות החדשה. או אולי זו סתם משאלת הלב שלי.

  • לגבי ליין – כמו שיאדו אמר, כיוון את ג'ואן לכיוון הרצוי לו שלא ידרוש את הרחבת האשראי. יש להניח שג'ואן יודעת שזה כיוון רווחי יותר מתשלום, אחרת הייתה מבקשת את זה מלכתחילה – ומעבר לכך, ליין כבר אמר שג'ואן יכולה לעשות את העבודה שלו, כלומר בהיבט הפיננסי היא יודעת מה שהוא יודע (ומעניין אם היא תעלה עליו בהמשך). המניפולציה שלו מתבססת או על ידע שהשותפים האחרים נואשים מספיק ובשלים למהלך של צירופה כשותפה, או על תקווה שזה המצב, ושג'ואן תאמין שהוא יודע זאת – או פשוט תהיה מוכנה להמר גבוה יותר.
    גם אם העסקה כדאית לג'ואן – הרווחיות שלה כמובן תלויה בהמשך קיומה של החברה, מה שעומד בסימן שאלה בערך מאז תחילת העונה הקודמת – אבל כאן נכנסת מניפולציה נוספת, והיא המסירות של ג'ואן לחברה שליין מודע לה. למעשה האפשרות שהחברה תקרוס היא כל כך הרסנית לג'ואן עוד לפני העסקה, שג'ואן לא תרצה להאמין שזו אפשרות בכלל, מה שהופך את העסקה למושכת בעיניה (וכמובן שאפשר להסתכל על זה גם הפוך – אם חלק מהחברה יהיה שייך לג'ואן, זה למעשה ייתן תוקף כלכלי לרגשות שלה כלפי החברה, ויחזק אותם).

    אני חושב שהאקט של ג'ואן נבנה וקונסיסטנטי, לפחות עם העונה הנוכחית (אני באמת מתקשה לזכור הרבה מהדברים שעלו כאן בהקשר של העונות הקודמות). על 5×05 כתבתי שג'ואן עשוייה לנצל את ליין כדי להתקדם, ואף על פי שטעיתי קצת בניחוש, התובנות שהובילו אותי אליו מובילות גם לכאן: ג'ואן יודעת טוב מאוד לאיזה שפל מסוגלים להגיע אנשי החברה, והיא שומרת לעצמה את האופציה להגיע לאותו השפל. בפרק הזה אנו רואים שהיא מקווה להיווכח בטעותה (ומתוסכלת, כפי שנאמר כאן, כאשר היא נוכחת בה בדיעבד) – אבל משזה לא קרה, היא עושה את הבחירה שלה.

    אני מסכים שההתנהגויות של הדמויות ספציפית בפרק הזה יכלו להיות מעט יותר רציונליות (אם כי כבר באותו פוסט על פרק 5 אמרתי שיש הרגשת Out of character). מעבר לזה, כשדון חושף את הסלוגן ממש יכולתי לשמוע בראש "מואהאהאהאהא". אבל ביתר הפרק, היכולת של הסדרה להקביל באופן עדין בין העלילות שלה ולהציג רבדים שונים של דמות מסויימת עדיין ניכרת.

    • אפרופו, זה רק אני או שהסלוגן ממש סתמי?

      • הסלוגן בסדר כזה. הדרך לסלוגן הייתה ככה. כלומר התובנה של גינצבורג – ספק ניסיון למניפולציה על דון, ספק הנחה שדון הוא האדם שאליו מופנית הפרסומת – היא יפה, אבל מה שבא לפניה לא היה מעניין מספיק, בין היתר כיוון שהדמויות בחדר הקריאיטיב והאינטראקציה בינהם לא הייתה מספיק מעניינת. למעשה, הדבר הכי מעניין בחדר היה החדר עצמו – שביחד עם מה שהתרחש בפרק 5, הלובסטר והחברה של מייגן הופכות אותו למקום של חטא.

      • maayan1

        לא רק אתה. גם לדעתי הוא היה ממש סתמי, ולא הבנתי מה ההתלהבות. רצית האמת לכתוב את זה מיד כשראיתי את הפרק, אבל מן הסתם הפרק היה כ"כ עמוס וגרם לנו לכ"כ הרבה דיונים שזה פשוט נדחק לשוליים, ופרח מזכרוני. אני בד"כ ממש קולטת כשהם עושים משהו ממש מגניב. כשהם עולים על איזה רעיון גדול, אני ממש מתלהבת ביחד איתם (למשל הספגטי של מייגן, היה אחד האדירים). הפעם, הסלוגן באמת נראה לי סתמי לחלוטין. נכון שכשהוא בא עם ההסבר, הוא מקבל משמעות אחרת, אבל הרי הסלוגן הוא הדבר היחיד שיוצג על הפרסומת, והאנשים שיראו אותו לא ישמעו את כל הנאום של דון, ולא יבינו את הכוונה המתוחכמת.
        אם כבר, "יגואר, נסה לאלף אותה". או משהו בסגנון שהאחד הקריטייבים זרק בזמן "המופע" של החברה של מייגן נשמע לי יותר טוב.

        • ocean

          אני לא יכולתי לברוח מהפעם האחרונה שמד מן התמקדה כך בפיצ' ארוך ולכאורה מלא שאר רוח של דון: הקרוסלה. איפה זה, ואיפה הפיצ' העלוב של יגואר. עוד סממן לשחיקה המקצועית של דון. זה כמו שאומרים על אמנים: היצירתיות וההשראה הטובות ביותר תמיד מגיעות ממכשולים וכאב. הקרוסלה הגיעה לדון מזכרון כואב של פצע ישן. יגואר הגיעה לדון מאיזה פצע פתוח ומציק של גינזברג. יחי ההבדל "הקטן".

          http://youtu.be/suRDUFpsHus (ללא אימבוד, כהרגלם בקודש של AMC).

          • maayan1

            לדעתי דווקא הפיצ' היה טוב. הוא היה משכנע בצורה הדונית האופיינית. דון הוא אשף בלהעביר את הפיצ'ים שלו. גם איך שגינזבורג העביר את זה לדון היה מעולה. הבעיה היחידה היא הסלוגן. זה בדיוק מה שניסיתי להסביר בהודעה הקודמת שלי. הסלוגן אמור להיות משפט שממצא את כל הפיץ' בכמה מילים, בצורה שיהיה מובן לגמרי מה בעצם הרעיון של המכירה. (דוגמאות נגדיות – "מה הבאת לי אבא?" – פגי בפרסומת למוהוק. "היינץ, יש דברים שלעולם לא משתנים" – מייגן בעונה הנוכחית, וכמובן, כמובן – "סמני את הגבר שלך". הסלוגן שגילה את פגי. אלו סלוגנים שעושים בדיוק את העבודה שלהם.) במקרה של יגואר, הרעיון הוא, שיגואר מקביל לאותה אישה, המאהבת, שהיא לא "שלך", שהיא בעייתית (לא פרקטית כפי שדון מסביר למייגן), אך כ"כ יפיפיה שאתה כ"כ רוצה אותה, שאתה סובל את הבעייתיות שלה. והבעיה היחידה שאתה לא באמת יכול להיות הבעלים שלה. וזה בניגוד ליגואר שאתה כן יכול לרכוש. אז הרעיון יפה (כלומר, הוא שובניסיטי להחריד, אבל מנק' מבט של איש פרסום, הרעיון מעולה), אבל הבעיה שהסלוגן פשוט לא עושה מה שהוא צריך לעשות- למצות אותו כך שיהיה ברור על מה מדובר. מצטערת אבל "סוף סוף, משהו יפה שבאמת יכול להיות בבעלותך" לא מעביר את המסר הזה כמו שצריך לדעתי. ההשוואה לנשים לחלוטין לא ברורה (שוב היא ברורה בהסבר של גינזבורג, ובפיץ' של דון), היא לא ברורה מהסלוגן.
            קשה לי להבין איך דון חשב שזה סלוגן כזה גאוני שהוא החליט ללכת על זה. אבל הפיצ' שלו היה שובה ומהפנט כרגיל (מינוס העריכה המקביל לפגישה של ג'ואן, שגרמה לכל העסק להיות גס וברור מדי), כמו כל הפיצי'ים של דון. כשהוא פותח את הפה מול הלקוח הוא יכול לגרום לאסקימוסים לקנות קרח אם הוא רוצה. כושר השכנוע שלו מדהים, לטעמי. הוא יודע לתת שואו באופן מדהים

            ברור שהפיץ' הכי טוב בסדרה (ואחת הסצנות הכי טובה בסדרה), היא הפיץ' של הגלגל. אבל זה לא בגלל שדון היה יותר טוב בפיצ'ים אז, זה היה לדעתי בגלל הנושא וכל האירוניה שבפעם בין דבריו של דון לבין מה שאנחנו יודעים עליו. בקיצור. אז זה היה המוצר שגרם לסצנה להיות אחת הסצנות הנזכרות והנהדרות בסדרה, לא הפיץ' של דון.

            • ocean

              הסלוגן הוא חלק מהאסטרטגיה והפיצ'. דון הסביר בשעתו לפגי שלא תזרוק סתם כך ססמאות – עליה להרגיש זאת ולהתחבר. כל העונה הזאת הציגו את דון כמישהו שכבר לא מתחבר במיל לעבודה שלו. בנוסף, בפרק הקודם הוא אמר בבירור לג'ואן שהוא לא מתחבר לרכב הזה, ולכן הקמפיין נראה כמו שהוא נראה. מבחינתי זה לא היה סלוגן סתמי. הוא קולע במדויק לקהל היעד, הוא מעורר צורך ואיכשהו מצליח קצת לכבס יפה את רעיון הפילגש (שמה לעשות? זאת בדיוק הסיבה בעטיה קהל היעד קונה את הרכב הלא פרקטי הזה. ככה זה כשיש זין קטן). אגב, "נסה לאלף אותה" זה רעיון לא טוב, משום שזה אומר שהאוטו עצמו הוא משהו שאי אפשר לשלוט בו וזה משהו שבסוכנות ניסו להתחמק ממנו.

              מבחינתי "יש דברים שלעולם לא משתנים" הוא במנותק סלוגן סתמי לא פחות. מה שהופך אותו בפועל ללא כזה הוא שראית לאורך תקופה את כל הניסיונות הכושלים עם היינץ, ואז את החיבור הרגשי שהוליד אותו. ביגואר אין חיבור רגשי – לא מצד דון ולא מצד גינזברג. הכי קרוב לזה היה כעס: גינזברג על דון הנאלח שמשיג הכל – גם את הרעיונות שלו וגם את מייגן. ודון בפיצ' עצמו על הרב והשותפים בסוכנות.

              אני משערת שהאם הפיצ' היה מתבצע אחרי הנטישה של פגי הסלוגן היה שונה (נניח: יגואר – לא תרצה להשתחרר מאחיזתה / אל תתן לה לחמוק ממך), ואז אף אחד לא היה חושב שזה סתמי.

              • maayan1

                היינץ עשו פרסומת, לכך הטאג ליין שמייגן תיארה בסוף תיאור הפרסומת מתאים וממצא את הפרסומת. את צודקת שללא הפרסומת והתיאור שלה על הזמנים המשתנים (מהאדם הקדמון לירח) – הסלוגן שלה היה דיי קלישאתי ואנמי, וזה לא קשור, לזה שזה בא ממקום אישי שלה. הסלוגן של היינץ התאים בול, אבל היה חייב ללכת יד ביד עם הפרסומת, אחרת הוא לא היה שווה כלום.

                ביגואר, ככל שהבנתי מדובר על מודעה בעיתון, לא פרסומת מצולמת, והדבר היחיד שרואים על המודעה היא המכונית והטאג ליין. מהטאג ליין הזה, אני אישית לא מבינה את הרעיון של הפילגש.
                אני דווקא הרגשתי את הפיץ' כמאוד משכנע, וכן נובע ממקום אישי אצל דון, וזה התחבר לי לנסיון שלו בפרק הספציפי, ובכל העונה לגרום למייגן "להיות בבעלותו" וחוסר היכולת שלו לעשות כך. הוא לא דיבר על מכונית בפיץ', הוא דיבר על בחורה (לדעתי הוא ראה את מייגן לנגד עיניו), כך שאני שוכנעתי שזה בא ממקום אישי. (שלא לדבר גם על הסיפור שסיפר על הילד בפיץ' שהרגיש לי קרוב אליו מאוד)

                לא אמרתי שבהכרח "נסה לאלף אותה" הוא בחירה מתאימה (אם כי לי אישית, היא נשמעת הרבה יותר קוסמת מהסלוגן הנבחר. אני אפילו יכולה לדמיין לעצמי פרסומת היום ליגואר, בה רואים עריכה צולבת בין נמר למכונית דוהרת בכביש שמסתיימת באמירה "נסה לאלף את החיה", או משהו בסגנון, ופרסומת כזאת הייתה קונה אותי לגמרי). אבל גם בלי קשר ל- "נסה לאלף אותה", המשפט של גינזבורג נראה לי חיוור ואנמי משהו. אין בו שום דבר ממצא, קולע, והוא לא מעביר את הרעיון בכלל. לא שהצעתי רעיון משלי. אני לא קופירייטרית, ואני לא מתיימרת לחשוב על משהו יותר טוב. אני פשוט זוכרת סלוגנים טובים ששמעתי בתוכנית, וכשגינזבורג הציע את הסלוגן הזה היה לי מבט של אכזבה עמוק, במיוחד כשאני רגילה מלהתפעל כך פעם מחדש מרעיונות וסלוגנים שמוצגים בסדרה.

                הרעיונות שלך אגב, אפילו נשמעים לי יותר טובים. במיוחד באנגלית, שהרי בעברית, מדברים על מכונית בלשון נקבה, ואז ההשוואה לבחורה קצת מתפספסת. אם הם היו מוצאים סלוגן שמדבר על מכונית בלשון נקבה ולא בלשון חפץ (she, ולא it), ההשוואה לבחורה הייתה הרבה יותר ברורה. וגם לא נראית תלושה יותר מדי (שהרי יש תמיד את הסטיגמה של האהבה של גברים למכוניות שלהם, והמנהג האינפנטילי שלהם לקרוא לה בשם של בחורה).
                תסתכלי אפילו על הסלוגן הנוכחי – "*משהו* שיכול להיות ברשותך". ה-"משהו" מדבר על חפץ. איפה פה ההשוואה לאישה? אם אפילו היו משנים את זה למשהו בסגנון של "יגואר- סוף סוף *היא* יכולה להיות ברשותך", כבר הרעיון היה עובר הרבה יותר טוב.

                • ocean

                  כל הפואנטה היתה לכבס את ההחפצה הזו. ג'ואן היתה לא יותר מחפץ שהרב רצה להתגאות שהשיג. אותו דבר לגבי הנישואין של רוג'ר, שם ג'יין תפקדה בשבילו כאשת הפרס. דון לא דיבר על מייגן בפיצ', הוא דיבר על ג'ואן. לכך התכוונתי כשאמרתי שהרגש העיקרי שהניע אותו בפיצ' הזה היה כעס (מוסווה).

                  • maayan1

                    אבל הכיבוס נעשה כך שהרעיון המרכזי כלל לא ברור. אז למה ללכת עליו מלכתחילה? כלומר, אני בדעה שאם רצו ללכת על הרעיון של הפילגש, היו צריכים ללכת עליו עד הסוף, ואם לא, אז למצוא כיוון מחשבה אחר. הרי דון באמת התעצבן אחרי ששמע על ההצעה שהציגו לג'ואן, ואז הוא בדיוק אמר להם לרדת מהרעיון של הפילגש. אם הוא כ"כ כעס ונבחל מההצעה של הרב, למה הוא מנסה למכור לו רעיון שהוא עצמו (דון) רואה כמבחיל? לא ברור לי המצב הזה. אנחנו מכירים את דון. והוא אולי הרבה דברים, אבל (כמעט תמיד) לא מתפשר על הרעיונות שלו, לפעמים אפילו במחיר איבוד הלקוח (תחילת עונה 4, ובגד הים ה"שמרני"). אם הוא חושב שהרעיון יקרוץ להרב דווקא בגלל שהוא חלאה שמחפיץ נשים, למה הוא משתף איתו פעולה? למה הוא מוכר לו רעיון שהוא יודע שהוא יאהב, אבל שדון עצמו סולד ממנו?

  • maayan1

    והנה ניתוח הפרק של "הספה הכתומה" (אין לי ממש מושג מי הם, נתקלתי בסרטונים שלהם השנה, והניתוחים שלהם של הפרקים ממש מעניינים לדעתי).
    ובפרק הזה יש להם הרבה דעות והרבה תובנות, שאני בטוחה שרבים יתרעמו על חלקם (גם אני אישית לא הסכמתי עם לא מעט הערות שהביעו), אבל בכל זאת הניתוח שלהם מרתק, ויש כמה תובנות ממש מעניינות. במיוחד ההשוואה בין הפיץ' של דון/הפגישה של דון. לעריכה הצולבת בסיום של הסנדק.

    http://www.youtube.com/watch?v=iPvawgvKzSA

    אגב, זהירות, מי שאוהב את דון, לא יאהב את הסרטון הזה שבו הם עושים כל מה שיכולים כדי לרדת עליו.

  • רוב רובן של התגובות כאן נגעו בסיפור של ג'ואן, אבל מה שהרס אותי בפרק הוא העזיבה של פגי. זה גיים צ'יינג'ר של ממש מבחינתי, ואני מאוד סקרן לראות איך היא תטופל בשני הפרקים שנשארו לעונה, ובמיוחד אחרי כן.

    • חבל שהצמידו את שתי העלילות האלו יחד. הצמידות הזו לא עושה חסד עם הסדרה, ולא עם שתי הדמויות הללו.
      מבחינתי הסדרה היא על פגי (כפי שאמרת, http://www.agenda.co.il/149/forum/616331), ולכן אין סיכוי שהיא באמת עוזבת. אני לא מוכנה לקבל את זה, ואני לא רואה איך זה יכול לקרות. מכיוון שבעיני הסדרה היא על נשים, והגברים הם דמויות רקע, זה כמו שיעזיבו את דון.

      אחרי הפרק הזה, אני מרגישה כאילו רצחו את שתי הנשים של הסדרה.

    • ocean

      א. טוב שהעונה לא הסתיימה כך, ושיש לנו עדיין שני פרקים כדי לבדוק מה קורה עם פגי.

      ב. אני תוהה האם יראו לנו איזו ריאקציה של מייקל לאירוע הזה (ע"ע תגובתו לנטישה של מייגן).

      ג. אני תוהה האם יראו לנו מה אייב חושב על כל הסיפור, והאם למעבר סוכנות + הגדלת האחריות על פגי באופן קבוע תהיה השפעה על מערכת היחסים ביניהם.

      ד. האם פגי תמלא את חובתה בהסכם ותגרור את קני לטד שואו חרף התנהגותה הגועלית כלפיו?

      ה. חייבת לציין עוד משהו אחד: פגי בעליל לא היתה במיטבה המקצועי בעונה הזו, מה שגרם לי לכעוס יותר על היהירות שלה. גם בראיון לטדי שואו היא נשמעה מהוססת והדגישה ש"היתה לי עזרה רבה". יהיה מעניין לראות האם העצירה המקצועית שלה אכן היתה נעוצה בסירוס של דון/SCDP, או שמא נובעת ממשהו אחר.

  • איתמר

    אפשר להגיב גם אם איני רואה את מד מן? מעולם לא התחברתי לסדרה, בזמנו ראיתי את הפרק הראשון, לא תפס אותי במיוחד. אבל מן הסתם אי אפשר להתחמק ממנה ומהדמויות שלה ברחבי האינטרוובז. אז יצא לי לראות את הפרק אתמול, לא יודע לה, הוא היה בטלויזיה ופשוט החלטתי לזרום ולראות.
    בכל מקרה, תסלחו לי מראש אם אני טועה או מפספס נקודות משמעותיות שחשובות למה שהתרחש הפרק. אבל ברמה כלשהי הרגשתי שהפרק עמד בפני עצמו והראה כמה דברים מאוד יפים, גם למישהו שבכלל לא צופה בסדרה.

    אז קודם כל ג'ואן כמובן. אני אהבתי את ההצגה של הדמות הזאת בעודה מתמודדת עם הדילמה הזאת. מלכתחילה היא לא נראית בשיא חייה, אמא חד הורית, חולקת דירה עם שותפה מבוגרת (שבתחילה חשבתי שהיא אמא שלה, אבל אני מניח שלא), גברים מסביבה מתייחסים אליה כחתיכת בשר, והחזה ששופע מעבר לשמלה שלה לא עוזר. אני לא מתיימר להכיר יותר מדי את הדמות, אבל כן אספתי עליה קצת פריטי מידע בחלוף השנים, ונראה לי שהבנתי שהיא קצת יותר חזקה מכפי שהצטיירה פה.
    אבל אותו רגע, שבו היא מבינה שהם לא רואים אותה כיותר מחתיכת בשר איכותית, ושרוצים למכור את חתיכת הבשר הזאת בעבור כסף, בעבור חפץ, בעבור מכונית. ואיך היא בטח מרגישה, איבוד השליטה הטוטאלי הזה, היא אפילו לא אחראית לגורלה, חבורת גברים שהתכנסו להחליט באיזה צורה ובשביל כמה כסף היא תמכור את גופה, כאילו זו עובדה מוגמרת שיש להם בעלות מוחלטת על הגוף שלה והיא בכלל לא פונקציה, או לפחות לא פונקציה ריאלית בהחלטה הזאת.
    אבל פה התגלתה לי גדולתה של ג'ואן, פתאום כיסוי העיניים הוסר מעלי וראיתי אותה באמת, אותה ואת המחשוף הנדיב שלה. מאותו מקום מושפל, המקום בו את חפץ חסר משמעות בשביל גברים לסחור בו, היא יוצאת כמו פיניקס מהאש. כמו פיניקס שמשתמש באש כדי ליצור את עצמו מחדש, ג'ואן משתמשת בהשפלה ובהחפצה כדי לצאת ידיה עליונה. באותו עולם שבו אף אחד (חוץ מדון כנראה) לא חושב שזה לא הגיוני לדון בסרסור אישה, אותו מקום בו פגי לא מקבלת את תפקיד הובלת התיק למרות שהיא העלתה את הרעיון הזוכה והיא לא מקבלת מקום בתיק היגואר למרות הכשרון הבולט שלה, אז אותו מקום שבעצם צורח על ג'ואן, את אישה בעולם של גברים, פחותה בעולם של שליטים, פילגש בעולם של גברים עשירים, באותו עולם ג'ואן מוצאת את הכח שלה. כי היא כנראה לא יכולה לנצח אותם במשחק אחר, אם פגי לא יכולה לנצח למרות הכשרון שלה, אז מה יש לג'ואן להציע? אז במקום להיות הזונה המושפלת שמקבלת שוחד ושותקת, היא הופכת למאדאם, אם היא חיה בעולם שבו זה מקובל שהיא תמכור את גופה, אז היא לא רק תקבל חלק מהשכר של הסרסור, אלא היא תהיה הסרסור – או המאדאם – והיא ללא תתן לגברים לתמחר את הגוף שלה, אלא תקבע את המחיר שלה, המחיר שישים אותם חייבים לה לכל ימי חייהם, המחיר שיעלה אותה בדרגה ויתן לה את השליטה. לעניות דעתי, ג'ואן, למרות ההשפלה שבסרסור העצמי, יצאה עם ידה עליונה, וידה כחלק מגופה שלה, ויעיד הסירוב שלה ללחוץ את ידו של פיט, מעין הצהרה בריש גלי "לא קיבלת את הגוף שלי ואפילו את היד שלי לא תקבל".
    כמובן, זה לא בדיוק היה הרעיון של ג'ואן, אלא אותו בחור שאני לא כל כך מבין את הסיפור שלו וגם אני לא זוכר את שמו, אז אני אאלץ להתייחס אליו בראש שלי כדיויד רוברט ג'ונס. אבל שוב, הכל פה במגרש של ג'ואן. לו אין אג'נדה, אלא רק הרצון לעזור, הרצון לתת לה את האפשרות לצאת מכל המצב המזופת הזה עם ידה עליונה. ובסופו של דבר זה היה הניצחון של ג'ואן ושלה בלבד, רק בידה הייתה הבחירה בין האפשרות להיות הזונה שמקבלת כסף על הדלפק בסוף הלילה, או המאדאם שקובעת את עתידה.

    לצד ג'ואן עומדת פגי, שנראית במקום כלשהו כאנטיתזה של ג'ואן, אם במראה או בהתנהגות. אבל בסוף הפרק הזה בין השתיים השיקו הרבה נקודות דמיון. כאשר המרכזי ביותר הוא כמובן לקיחת השליטה, שתיהן מחליטות מה טוב בשבילהן ובשביל הקריירה שלהן בסוף הפרק. ואם ג'ואן החליטה לעבוד מתוך המערכת ולדרוש בכח את מה שמגיע לה, פגי העדיפה גישה הפוכה. במקום לדרוש את מה שמגיע אליה מאלו שממאנים להכיר בכשרונה, היא הלכה לאלו שכן יכירו, אלו שרוצים את הכשרון שלה, אלו שרוצים אותה ויתנו לה את כל מה שמגיע לה.

    אלו שתי גישות מנוגדות אבל בסופו של דבר הן זהות, במיוחד כשמדברים על התקופה הזאת של זכויות הנשים, כל אחת מנשות המשרד בוחרת בשיטה שלה שתבטיח לה לקבל את כל הזכויות שמגיעות לה. ואני לא חושב שבכלל יש מה להשוות בין השיטות, כל אחת נכונה לנסיבות ממנה היא נובעת. שתי השיטות האלה גם מאוד מייצגות את התנועה לזכויות האישה. פגי וג'ואן בעצם מייצגות, כל אחת, זרם שונה בתנועה לזכויות הנשים באותם שנים. אם זאת פגי שמתנערת מהמראה והמיניות שלה ורוצה שיכירו בה רק בעבור הכשרון והמח שלה, ומנגד ג'ואן שמסרבת להעלם מהמראה שלה וגאה בו ומכריזה בריש גלי שזה חלק ממנה, חלק מהנשיות שלה ואם גברים מפרשים את הנשיות שלה כמשהו נחות להם, זה רק הבעיה שלהם והיא לא תדחף למשחק השוביניזם הזה, מבחינתה הגוף שלה הוא בדיוק זה – הגוף שלה – והיא תעשה בו מה שהיא רוצה ותתלבש איך שהיא רוצה וזה בעיה של הגברים מסביב אם הם לא יכולים להכניס את הלשון שלהם בחזרה לפה ושום דבר מזה לא גורע ממנה, מהחכמה שלה, מהאשיות שלה או היכולת שלה להיות אמא.

    אז זהו, זה מה שלמישהו שלא ראה מד מן מעולם היה לומר על הפרק האישה האחרת ושתי הנשים שעומדות במרכזו. אני מקווה שזה היה הגיוני ולא פספס לגמרי את המטרה מתוקף אי ההכרות שלי עם הסדרה. אבל אני מרגיש שה-50 דקות האלו כן הצליחות להראות בבהירות את העולם שבו ג'ואן ופגי חיות, את האישיות שלהן ואת הגברים שמסביבן.

    נ.ב. לא משנה איזה תפקיד וינסנט קתייזר ישחק, הוא תמיד יהיה חלאה, הא? כנראה זה הפרצוף שלו.

    • חה! זו אכן אמא של ג'ואן, שגרה איתה ועוזרת לטפל בבנה התינוק בהיעדר בעלה (קודם לכן זה היה רק בגלל שירותו הצבאי המרוחק, אח"כ מפני שג'ואן זרקה אותו כשבחר לחתום לשנה נוספת בוייטנאם). אני לא בטוח אם דון לא ידע שזו אימה או שזו הייתה סתם הערה ג'נטלמנית ("תמסרי לילה טוב לחברה שלך").

      • maayan1

        אני הבנתי את המשפט הזה ("תמסרי לילה טוב לחבר שלך") שמופנה להרב – כאילו שתגיד לו לילה טוב ולא תלך אליו לעשות מה שהוא רוצה.

        • ocean

          המשפט הופנה לקווין – בנה התינוק של ג'ואן.

          • maayan1

            וואלה, מעניין. כל אחד מפרש את המשפט אחרת.

            • ocean

              בצפיה נוספת – יותר הגיוני שדון התכוון לאמהּ של ג'ואן, והשתמש בכוונה בניסוח הזה. הוא נראה מעט מחויך וגם ג'ואן.

              • אכן לאמה, בדרכו הג'נטלמנית הוא כאילו לא בטוח מיהי, כי היא כאילו נראית צעירה מכדי להיות אם לג'ואן.

    • למרות כמה פספוסים שנובעים מהיעדר רקע, יש לך כמה רעיונות יפים מאוד ביחס לאחד שלא צפה לפני כן, במיוחד אהבתי את המשמעות הנוספת לכך שג'ואן לא לחצה את ידו של פיט.

      אז לא בא לך עכשיו להתחיל לצפות מההתחלה?

  • maayan1

    יאדו! אין הרבה מה להוסיף, כרגיל הסיכום הזה כשאר הסיכומים מרתק ונהדר. למרות שהקדימו אותך בכמה רעיונת, עדיין, הבאת הרבה דברין חדשים ומעניינים. כמו ההקבלה לפרק סיגנל 30, בו איש יגואר הקודם ביקש מהחברה ללכת לבית זונות (האמת גם אני חשבתי על כך במהלך אחת הצפיות שלי בפרק, לא סתם פרדי כנראה אמר שכל אנשי המכוניות הם "קריפים"). אבל יפה על ההבחנה שהבחורה שם לבשה נמר, ועוד יותר על הקישור בין "המלך" של אז, ל"מלכה" של הפרק הזה.

    • רב תודות (:

  • רעות

    ספוילר 5.11 –

    אוף עם פיט.
    ייצור נאלח וקטן ואומלל. ולמרות הכל, למרות ההתנהגות הדוחה שהפגין עד היום, למרות הריקנות שלו בפנים (ואולי גם בגללה) אהבתי אותו בלב שלם. כשהוא היה רע, הוא היה מעורר בחילה, אבל ברגעים הקטנים והיפים שלו הוא הפגין אנושיות מרהיבה ומפתיעה, כזו שמפגינים רק האנשים הרעים שמוצאים את אלוהים בסרטים. אבל אז הרגעים האלה היו נעלמים ואני תמיד חשבתי שיום אחד הילד האבוד יימצא את דרכו, כי משהו בעל משמעות יקרה לו והוא יראה את העולם בצבעים מעט יותר חמים.
    אחרי הפרק האחרון, אני לא חושבת כך יותר ולא אצליח לסלוח לו על מה שעשה לג'ואן. פיט הזכיר לי את הענק הירוק, שהופך למרושע יותר ככל שהצער שהוא סוחב איתו מתחזק. אבל לפיט אין ברוס באנר מתחת לעור. האיש מפלצת ושום דבר מלבד קרח יבש לא זורם לו בוורידים. קרח יבש וסוציומטיות טהורה. הלוואי שטרודי תשכיל להרחיק את הילדה האומללה הזו ממנו, אבל לא נדמה שזה יקרה בקרוב.

    בפרק אחד איבדתי את פיט. אולי גם את פגי. זה היה פרק חשוב לסדרה, אבל לא פרק טוב בשבילי.

    • השוואה נכונה, הגדרה שגויה: האלק לא רשע. הוא הופך לגדול וחזק יותר ככל שהזעם שלו מתעצם. הבעיה היא שלרוב האישיות ההאלקית היא של ילד קטן ועצבני בגוף שיכול לעשות הכל, רוצה הכל והורס כל מה שנקרה בדרכו. במקרים הנדירים בהם האישיות שלו שונה ואו כשלבאנר יש שליטה גם כשהמפלצת יוצאת החוצה, אז ביכולות שלו נעשה שימוש חיובי.

      אז כן, היצר הרע של פיט מוחצן ומנהל את העניינים, מסתיר כל קמצוץ של טוב שאי פעם היה שם, אם בכלל.

    • miss bojarsky

      אני כל כך מזדהה 🙁 וינסט קריתז(?) תמיד הצליח למכור לי שלמרות הכל, יש לפיט תקווה ובזמן שברגע אחד כעסתי עליו, בשמנהו ליבי נכמר בקרבו בשבילו. אבל לא עוד. מכאן כבר אין חזרה. פיט אבד לנצח. כמה עצוב. זה מה ששבר לי את הלב הכי הרבה בפרק הזה. את ג'ואן אני יכולה להבין (מכל הסיבות שכבר נמנו פה), אותו לא. רשע זה מעבר ליכולות התפישה שלי.

      עוד כמה מילים לגבי ג'ואן – אני חושבת שחלק מהסיבה לכניעה שלה לסרסור המכוער היה החשיבות שיש למשרד בשבילה, לא רק כאמצעי לבטחון כלכלי, אלא כמקום שגורם לה להרגיש נדרשת וחיונית ונחוצה. המקום נותן טעם לחייה והיא מפחדת לאבד אותו. היא צריכה כל כך להיות נדרשת, שהיא תעשה גם את המעשה הנורא הזה כדי לשמר (ואף לקדם) את מקומה שם.
      ואני רוצה גם להזכיר שגם במקרה האונס על ידי גרג היא שכבה בשקט וקיבלה את הדין. כשהיא מרגישה שאין ברירה ואין טעם להילחם ושזה חלק מתפקידה (כארוסה, כחלק מהמשרד), היא מוותרת.

      ופגי… אני כה גאה בה מצד אחד, כה עצובה שהיא עוזבת את דון מצד שני. הרגע של אחיזתו בידה ונשיקתו אותה היה קסום עבורי.

      ולבסוף דון, הא אה! ג'ואן אמרה את זה – הוא אחד מהטובים. ההתנגדות הנחרצת שלו לסרסור של ג'ואן חיממה את ליבי. אני מקווה שלו לפחות עוד יש תקווה. צר לי עליו שהוא מאבד את כל מה ומי שחשוב לו.

    • maayan1

      מצטרפת אליך ואל miss bojarsky באמירותיכן על פיט.

  • תתש

    עבר כבר יותר משבוע משידור הפרק ולצערי דעתי על הסיפור של ג'ואן לא השתנתה. מישהו היה צריך לשכב על המסילה כדי למנוע מוויינר לבצע את הסיפור האומלל הזה.

  • is

    אני בהלם מוחלט מהפרק הזה. רק היום השלמתי אותו, ואפשר להגיד שהוא עורר בי פשוט יותר מדי אמוציות, ורובן המוחלט ממש לא חיוביות. עד כה אהבתי ורותקתי מכל פרק ופרק בעונה החדשה של "מד מן", באמת אחת העונות הכי אהובות עליי אי פעם של הסדרה הזו, לא משנה עד כמה תגידו שהיא לא עדינה במסריה כבעבר. היא הצליחה להראות שינוי מבורך לדמות של דון וכעת ניתן לאהוב אותה בקלות רבה הרבה יותר, כמו שתמיד רצינו – כי בתוכינו תמיד ידענו שבסה"כ הוא בן אדם עם לב רחב אך חי בזמנים לא פשוטים ובעל היסטוריה אישית כואבת ומצולקת. כעת יש לו את מייגן בתור אהבה חדשה ומבטיחה, הוא נאמן לה ולמוסר שלו, מתמסר לילדיו ובעל ראש פתוח יותר. הרבה דמויות נוספות בעונה הזו זכו להצצה מרתקת לחייהן – כמו למשל פגי המלכה המתוסכלת מהקריירה שלה, חייו ההולכים ומסתבכים של ליין במנהטן, ואפילו פיט הצליח לגעת לי קצת בלב בפרק "סינגל 30".

    אבל אחרי פרק כמו "האישה האחרת" – הרבה דברים משתנים, ואני חושש שבעיקר לרעה. למשל, רציתי בדוגמאות בסוף הפיסקה הקודמת להזכיר את התהליך האמיץ שעשתה ג'ואן בתחילת העונה כשגירשה את בעלה לכל הרוחות, אך אני חושב שאחרי הפרק החדש כל מה שיישאר לי מהדמות הזו בדיעבד בסוף העונה הוא בעיקר הרגשת חמיצות שמכאיבה את הבטן. אלוהים ישמור, איזו סטייה גסה ולא אופיינית של הכותבים! גם אם נתרץ את החלטתה הבלתי צפויה בסיבה ש"כי בני אדם הם אנשים בלתי צפויים.." ונשכח גם מנסיונות העזרה הכלכלית שהציע לה רוג'ר לפני מספר פרקים וסירבה בגאווה מעוררת השראה, זה עדיין לא מסביר שבכל הפרק כולו היא התנהגה באופן לגמרי לא מתאים לה. כמו שהציעו מעליי, זה היה יכול להקל אם היו מראים סצינות נוספות המראים את הקושי שלה מתחת אל פני השטח. אבל אתם יודעים מה? מבחינתי היה מספיק אמין בשבילי אם היא הייתה צורחת על דון או ליין או עושה משהו קטן שאופייני לה, בין שלל התגובות שהביעה במהלך הפרק. שוב – הצעה שכבר הוצעה מעליי.

    אבל לא זה ולא זה קרה. והפרק פשוט הרס לי את הדמות שלה לתקופה הקרובה ואת ההערכה שלי כלפי וויינר. הפרק הרתיח אותי, העציב אותי באופן מיותר, היה גס בטיפול הדמות הזו ובנוסף גרם לי לשנוא את פיט שהיה הפעם כ"כ מגעיל לשם המגעילות, וחבל – כי העונה הזו הוציאה ממנו כמה וכמה צדדים אנושיים נוגעים ללב. עד העונה הזו התעקשתי בחירוף נפש שהוא אחת הדמויות המגעילות ב"מד מן" ושלא כואב לי הלב לראות אותו סובל (בגבול המותר והרצוי). אבל "סינגל 30" הצליח ממש להציל בקטנה את הנפש האבודה הזו מבחינתי ביצירת הקשר הרגשי אל הצופה, בפעם הראשונה אצלי אי פעם. אבל עכשיו שוב חזרתי לנקודת ההתחלה. שונא שונא שונא.

    אם לסכם את מחשבותיי, יש כנראה מצב שזהו אחד הפרקים הגרועים ביותר של "מד מן" אי פעם לדעתי, ואולי הגרוע מהם. אבל אופס, ישנה בעיה רצינית בטיעון הזה.. כי סצינת הסיום של הפרק הייתה במקביל גם אחת הסצינות הכי מרגשות ואהובות עליי אי פעם של "מד מן". הייתי על גבול טפטופי הבכי בעצמי כשפגי עזבה את המשרד, והכל נעשה בצורה מדהימה, מרגשת, עדינה ומדויקת. ממש אנטיתזה לשאר הפרק. התגובה של דון כלפיה הייתה ב-ד-י-ו-ק התגובה שכ"כ קיוויתי שתצא מפיו, הנשיקה בידה הייתה מרגשת מאין כמוה ואפילו השיר העליז בסוף הסצינה הצליחה לעשות לי בדיוק את מה שהייתי צריך לקבל בסוף סצינה טעונת רגשות כזו – לעלות לי את המורל ולו בקצת. פגי מחייכת טיפה, יופי! איזו הקלה. והנה גם שיר אופטימי! הלוואי שיצליח לה.. בקיצור, סצינה מושלמת. אין על הסצינות האחרונות של פרקים מס' 11 בסדרות של amc…! (ר"ע שובר שורות 4.11)

© עידו ישעיהו