איזו התרגשות! הגמר!
לפני שנתחיל, אני חייבת לציין (כאילו לא ידעתם) שאני מאוד מאוכזבת מהעונה הזו. אני מאוד מאמינה בפורמט של אקס פקטור, וחושבת שבידיים נכונות (עם שופטים ומפיקים נכונים) זה ריאליטי מעולה, שמספק שילוב בין טראש, פופ היסטרי ומוסיקה טובה ועכשווית. הגרסה האמריקאית אכזבה את הפורמט, הרבה יותר מהגרסה האוסטרלית המנומנמת. הכל מרגיש מאוד מחופף, מאוד עלוב, הפקה שהייתי יכולה לראות במתנ"ס. הפרס (כפי שאומרים כל הזמן) הוא 5 מיליון דולר, אבל נראה שרוב התקציב הולך עליו, ולא נשאר כלום לתוכנית. אני לא יודעת איך הרייטינג, וזה לא ממש משנה. הם חייבים להתרענן לפני העונה הבאה.
אני יודעת שעונות ראשונות של ריאליטי נראות קצת עלובות, אבל פה אנחנו אחרי 10 עונות של איידול, ויודעים למה לצפות. דוגמה לזלזול של המפיקים בצופים הוא הבחירה בסטיב ג'ונס להנחייה. המנחה קובע טון מאוד ברור לסדרה (יותר מבאיידול, כי פה השופטים בהכרח מוטים וחייבים אדם נטול פניות), ובחרו מישהו שבכל פרמטר לא מתאים (החל מהקול הנמוך מדי שלו וכלה ברובוטיות שלו, שלא תבייש את גיא זוארץ).
מכאן והלאה ספוילרים לתוכנית ולזוכה.
שהחיינו והגיענו לזמן הזה.
בשבוע שעבר התקיים הגמר של האקס פקטור הבריטי. היה מהמם, כיף גדול, ובגלל שאת ארבעת המופלאים האמריקאיים אני לא כל כך מחבבת, החלטתי לפתוח במחווה לזוכות, והפייבוריטיות שלי, להקת הבנות שהגיעה הכי רחוק בתחרות, והלהקה הראשונה שזוכה:
שבוע מייקל ג'קסון, הידד. בעוד שעל פניו זה אמור להיות השבוע המושלם לכל מתמודד אקראי באקס פקטור (כלומר, לכל כוכב פופ וואנאבי), בפועל המתמודדים הנותרים בתחרות הם קצת פרווה מדי ונעדרים את המרכיב הסודי (האקס פקטור) שמאפשר להם לקחת שיר מוכר מאוד ולהפוך אותו לשלהם לגמרי. בכל מקרה, המסקנה העיקרית מהפרק: אם יש לכם מיגרנה, אקס פקטור לא תרפא אותה.