—
היתרון הגדול של "רצח בדם קר", סדרת המתח החדשה של רשת סקיי הבריטית, הוא המיקום שלה. העיירה פורטיטוד ממוקמת באיי שפיצברגן שמעל החוג הארקטי, מוקפת במדבריות קרח ונופי פרא קפואים, אזור של חורף שכולו לילה וקיץ שכולו אור יום, אזור שבו דובי הקוטב הם האיום הגדול ביותר על בני האדם, שמצדם מנסים להתחשב בהם ולחיות עמם בדו קיום. חוויה שונה, עולם זר ומשונה שמרתק להיחשף אל טבעו ואל חיים אנושיים בו (בפועל היא צולמה באיסלנד, בדומה ל"משחקי הכס" בצילומי הצפון שלה).
"אין לנו פשע", מבטיחה המושלת (סופי גרבול, כוכבת "The Killing" הדנית) בנאום שלה בפני משקיעים פוטנציאליים למלון שהיא מתכננת לחצוב בקרח. הבחור החדש שמגיע לשכונה מקבל הסבר מבת המקום: "בפורטיטוד יש שני חוקי יסוד – אתה חייב שתהיה לך קורת גג ואתה חייב להיות מסוגל לכלכל את עצמך. מכאן שלכולם יש עבודה, אף אחד לא עני אז אף אחד לא גונב, ואין פשע. כולם שמחים". ברור.
בפורטיטוד מעולם לא בוצע רצח, אבל זה משתנה עד סוף הפרק הראשון. המקום שנחשב לבטוח עלי אדמות מזועזע על ידי רצח אלים, ומה שנראה על פניו כחקירת רצח מטרידה הופך עם הזמן למשהו מפחיד הרבה יותר, דבר שמאיים על עתידה של העיירה כולה. יריבויות, חוסר ביטחון ובגידות מתגלים כשלחץ החקירה גובר וחושף את האמת הקשה. וכשהחשכה הקשה של הצפון הופכת ללילות קיץ בלתי נגמרים, הקהילה האידיאלית של פורטיטוד נאבקת להבין את האימה הרצחנית המתחוללת בקרבה.
במסורת של עיירות טלוויזיוניות רבות לפניה, פורטיטוד היא אחת נוספת שבה הדברים אינם כפי שהם נראים. טווין פיקס היא כמובן הארכיטיפ, אבל גם בלתי אפשרי להיזכר בסיסלי האהובה מ"חשיפה לצפון" מול צבעיו של הזוהר הצפוני שמעטר את שמי האי והתחושה של יקום המנותק משאר העולם, וגם העיירה במידג'י של "פארגו" עולה על הדעת לנוכח כסות השלג שמרמזת על סודות המסתתרים מתחת. כמו כל אלה גם פורטיטוד מפנקת אותנו באירועים מסתוריים שמתרחשים רק בעיירות קטנות בשוליו של טיז א נבי.
לפעמים נדמה ש"רצח בדם קר" אניגמטית רק לשם האניגמטיות ומוזרה לשם המוזרות. למשל, השריף עומד מול דלתה של אחת הדמויות וכמעט נוקש בה, בזמן שמעבר לדלת ניצבת דמות באמצע החדר מתוחה ומוכנה עם רובה ציד המכוון לדלת. ניחא שאנחנו לא יודעים מה יש לה נגד השריף ומדוע הוא נמלך בדעתו ונסוג, את זה כנראה עוד נגלה בהמשך, אבל איך היא בכלל יודעת שהוא שם? או רגע טיפשי במיוחד: ילד מתעורר בחדרו משינה ארוכה ותוהה היכן הוריו. במקום לעשות את הדבר הסביר וראשית כל לקרוא בשמם ואז לשוטט מעט בין חדרי הבית, הוא ניגש מיד אל החלון, פותח אותו ויוצא מבעדו החוצה נטול חולצה ונעליים, קופץ אל השלג שבחוץ.
הרגעים הללו הם עדות לכך שגם אחרי צמד הפרקים הראשונים (מתוך תריסר) הדמויות ב"רצח דם קר" אינן מפותחות דיין, אבל לזכות הסדרה ייאמר שרובן ככולן נדמות אמיתיות. ההרכב האנושי של פורטיטוד הוא ערב רב שהגיע מאנגליה ומארצות נורדיות שונות. בין הדמויות הרבות שמאכלסות אותה ניתן למצוא שריף שטיבו לא ברור (ריצ'רד דורנר, "לורד הברק" בריק דונדריון מ"משחקי הכס"), את המושלת, מדען בריטי שמנהל את מרכז המחקר והמחלקה הביולוגית של האזור (כריסטופר אקסלטון, "דוקטור הו", "הנותרים", שגם היא התרחשה בעיירה קטנה ומשונה) וצלם נוף זקן הנוטה למות (מייקל גמבון, דמבלדור מ"הארי פוטר"). בפרק השני מגיע סטנלי טוצ'י בתפקיד בלש בכיר שמלווה את המקומיים בחקירת הרצח, ומלבד כל אלה יש המון דמויות נוספות שאת שמן לא נזכור.
מה שמחזיר אותנו אל היתרון הגדול של "רצח בדם קר", המיקום מעורר ההשתאות שלה. בשני הפרקים הראשונים היא זורקת המון קרסים בלתי מוסברים להמון כיוונים, רגעים לא מעטים של "מה לעזאזל" שמתאחדים לכדי אווירה אניגמטית, המועצמת עשרות מונים מתוקף הלובן המקיף אותה ותחושת הסדקים שנוצרים אט אט בקרח. הדברים הקטנים הרבים שמתרחשים במקביל הם בשלב המוקדם הזה רק נבטים שקשה להבין מה יצמח מהם, ובצמד הפרקים הראשונים אין שום רגע מדהים באמת, אבל העניין והסקרנות של "רצח בדם קר" הם די כדי למשוך גם אל הפרקים הבאים.