Tag Archives: ריאליטי

הפרק השני
פרק מוצלח נוסף, ולרגעים גם מעורר השתוממות. ההתנהלות של ג'מצי קוממה עליו את כל חברי השבט, ולאחדים אף "הרסה את האגדה" על דורון ג'מצי ממכבי תל אביב, וכמוהם ודאי גם לצופים רבים בבית. ההשתלחות שלו, "האמת שהוא מטיח בפנים", לא הייתה יכולה להיות יותר מטומטמת, כמעט ניתן היה לראות איך בזה אחר זה חברי שבטו מתרעמים.

בכל משחק נורמלי בוקי היה עף מזמן. האיש שגם ככה היה דחוי ושאף אחד מהשבטים לא רצה בו, האיש שאוהב שוב ושוב לספר על החרבונים שלו ועל השלשול המצער (מישהו ערך רשימת יציאות?), ובכל זאת הוא נשאר במשחק בגלל אנטגוניזם שעורר חבר אחר בשבט שבמקרה אוחז באגו בל ישוער, כך מתברר. בשבט השני לא הצלחתי להאמין שהדפוקים האלה בחרו במחנה החדש ברוב גדול. מה לעזאזל משובש אצלכם? נראה כמו סימפטום אשלייתי הנובע מנהייה אחרי החדש והאולי-נוצץ. גם אצלם יש מחרחרי ריב דומיננטיים, במקרה הזה ענבל גבריאלי, שדווקא יצאה תותחית במו"מ שלה עם בוקי נאה. אגב, כל הקטע הזה של מו"מ במקרה נראה לגמרי מבוים. במקרה שניהם הגיעו בערך באותו זמן? יאללה יאללה.

Continue reading →

בעוונותי יצא לי לצפות רק כעת בפרק האחרון של "האח הגדול". ראו שם את אביבית בר זוהר יורדת במדרגות אחרי מעין הדחה, ומגלה שלא ממתין לה קהל בחוץ. אני מוכרח לומר שזה היה אחד מהרגעים הטראגיים והעוצמתיים שיצא לי לחוות בתוכנית טלוויזיה. אביבית, בתגובה די מדהימה בכנותה, פצחה ביבבות חרישיות – "אני רוצה קהל". זה היה רגע מזוקק שריכז בו את תמצית ערוות הריאליטי: התמכרות טוטאלית לתשומת לב ותשוקה פסיכוטית לכמה דקות של חיבת קהל, גם אם מדובר בקהל חסר פנים המורכב מילדות צווחניות. לשנייה קלה לא ראיתי את אביבית על המסך, אלא מכור לסמים שנלקחה ממנו המחט, ובכוחות אחרונים מושיט אליה יד כחושה.

תמונה נוספת שהבזיקה לי באותו רגע היתה הסצנה האחרונה בסנסט בולברד של בילי ויילדר, עם המשפט האלמותי שאומרת גלוריה סוונסון כשהיא יורדת במדרגות מול הזרקורים, ומשוכנעת שמצלמים אותה לסרט:

"All right, Mr. DeMille, I'm ready for my close-up".

אז מעתה אמרו:

טוב האח הגדול, אני מוכנה לקהל.