תומר כתב בתגובה להמלצת שבת: "אמש צפיתי בפרק הפתיחה של 'הקיבוץ' ובמהלכו התעורר בי רצון עז להצטרף לאחד. אז התפכחתי ונזכרתי בהפרטה. בכלל, הפעם האחרונה שבה צפיתי במודי בר-און מעבר לפרסומות הייתה בעת עבודתו עבור הטלוויזיה החינוכית לפני שנים רבות. היה ונשאר נהדר".
אכן, נראה שמודי בר און את ענת זלצר עשו זאת שוב – יצירה דוקומנטרית מעניינת, קולחת ומאוד מחכימה, שמשופעת בחומרי ארכיון מרשימים עד מאוד. אני, בניגוד לדברים המצוטטים, דווקא השתאיתי שוב לנוכח העוולות והאנטי-אנושיות החשופה והאיומה שעמדה בבסיס הרעיון הזה, אידיאה שבאופן קבוע התנגשה עם הרצון הבסיסי להזדווג ולעשות ילדים. לא מדובר רק בלינת הילדים המשותפת הנודעת לשמצה, אלא בעובדה שהוריהם לא יכלו להאכיל אותם בביתם, או העובדה שבמקומות מסוימים כאשר נוצר זוג מיד צורף לאוהלו אדם שלישי, 'פרימוס' כינויו, כדי לתקוע טריז באינטימיות שלו לטובת אינטימיות הקבוצה.