קצת מצחיק לראות בזה אחר זה את "לות'ר" ו"מבוגר אחראי", שתי הסדרות הבריטיות ששודרו ברצף ב'כן או' בשני ימי שני האחרונים. האחת בכיכובו של אידריס אלבה והשנייה עם דומיניק ווסט, שני האויבים מימי "הסמויה", הראשון ברון סמים והאחר הבלש שמנסה להפיל אותו. הפעם הם ממש החליפו תפקידים. סטרינגר בל הפך לבלש ג'ון לות'ר, ואילו ג'ימי מקנולטי לבש את דמותו של הרוצח הפסיכופת פרד ווסט (אין קשר משפחתי לדומיניק).
ולות'ר אינו סתם בלש, אלא כזה שבפרק הראשון קונה לעצמו ארכי-נבלית על תקן אויבת מושבעת – קצת כמו שהיה סטרינג עבור מקנולטי – ובנוסף אוחז ברעיה שנפרדת ממנו עקב שיגיונותיו המקצועיים. כשם שהאלמנטים הללו מוכרים עד מאוד, כך גם יתר הסדרה כפי ששני הפרקים הראשונים מעידים עליה. שוב הבלש הרדוף עם המוסר האפור, הפתיל הקצר והנטייה לשבור את הכלים (ודלתות, מסתבר), שתמיד נמצא צעד אחד לפני עמיתיו. אם הפרק הראשון עוד היה חביב והראה פוטנציאל – בעיקר בדמותה של אליס מורגן הפסיכוטית בעלת הגבות המשוננות המשונות, שהופכת את לות'ר לפרויקט אישי שלה – השני ששודר הערב מיהר לרדת לתהומות מגוחכים ממש, בעזרת שפע של רגעים תמוהים בואכה מטומטמים.
הסמיכות של שתי הסדרות הביאה גם להשוואה בלתי נמנעת ביניהן, ובעוד "לות'ר" משחקת במים הרדודים של כל קלישאת סדרת משטרה שניתן להעלות על הדעת, "מבוגר אחראי" לא רק הייתה מפעימה וממגנטת לכל שני חלקיה הקצרים מדי, אלא שלטעמי דומיניק ווסט מפגין שם את תצוגת המשחק הטובה ביותר בתולדותיו (יצוין שצפיתי רק במיני-סדרה הזו, ב"הסמויה" וב"השעה", אבל איכשהו נראה לי שזה ממצה למדי).