הולי שיט, "12 גברים זועמים בתוך איימי שומר" היה נהדר.
בתור מישהו שלא עוקב אחרי מעללי איימי שומר, הפרק הזה הוא בהחלט דרך טובה לשכנע מישהו שיש משהו בסדרה הזאת או לפחות לשים לב קרוב לסדרה הזאת.
הפרק מתחיל (וממשיך) כפארודיה מדויקת של אחד מהסרטים הכי טובים בכל הזמנים – "12 המושבעים" של סידני לומט. הצילום, הדמויות, הכל משוחזר ברמת דקדוק ראויה לציון כאשר הפרק משתמש בפארודיה לא בשביל לצחוק על הסרט אלא בתור כלי לצחוק על השאלה הכי גדולה שמקיפה את איימי שומר "האם היא מספיק מושכת כדי להופיע בטלוויזיה?".
והפארודיה הזאת עובדת בגלל שמעבר לרובד הפארודי הבסיסי היא עובדת גם כמטאפורה. מעבר לכלי שהסרט נותן לה בשביל בדיחות ודיונים חשובים, ההרגשה היא תמיד שהדיונים האלה באמת תמיד נערכים בין 12 גברים זועמים, מבוגרים שדנים על היופי של בחורות בחדר סגור ללא קולות חיצוניים וזועמים על כך שבמרקע שלהם מופיעה מישהי פחות ממושלמת ולכן הבחירה לעשות את הדיון הזה במסגרת הפארודיה היא בחירה מושלמת ולא רק בגלל הכותרת הנהדרת שהיא נותנת לפרק הזה. ולמען הכנות המלאה, אני כמעט אוהב את הפרק הזה יותר במישור הלא מצחיק שלו מאשר המישור המצחיק שלו. אבל קשה להפריד ביניהם, כי הם מזינים אחד את השני.
אני חושב שבשביל ליהנות מהפרק לחלוטין צריך לראות את הסרט (הקצר. והמומלץ מאוד) אבל אולי אני טועה. בתפקיד הנרי פונדה, הפעם ג'ון הוקס מופיע ולפני שהוא מרחיק את איימי שומר מהטלוויזיה (או הורג אותה. הם לא ממש הקשיבו) הוא רק רוצה לשאול "האם היא נותנת לכם זקפה מספקת?" (באנגלית, השפה עם אלפי הכינויים לאיבר המין הגברי זה עובד יותר טוב עם reasonable chub). והשאלה הזאת מעלה ויכוחים לוהטים כאשר בראש המתנגדים עומד פול ג'יאמטי המצוין.
וזה מצחיק. כבר מההתחלה (המופע המשותף של אדם לייב ובלייק שלדון הוא ה-"garbage dick tour"), אבל ככל שהזמן עובר זה נהיה אפילו יותר מצחיק, כאשר אלמנטים ספציפים מהסרט הופכים לדברים אחרים. כאשר הדילדו נשלף זה כבר ברור שיש פה את אחד מהפרקים החשובים והמצחיקים ביותר שהיו בטלוויזיה האמריקאית בעת האחרונה. אז גם אם אין לכם עניין באיימי שומר בכלליות, ואתן רק אוהבות את "12 המושבעים," או רק מחפשים את אחד מההדגמות הטובות ביותר על השיח המחפיץ שיש לגבי קולנוע וטלוויזיה – תנו לפרק הזה צ'אנס.
הבאסה היחידה – הפארודיה נגמרת כמה דקות לפני סוף הפרק והראיונות רחוב ששומר מספקת לסדרה לא ממש מוסיפים הרבה שלא נאמר כבר בפארודיה עצמה. לעומת זאת, הפספוסים כן מצחיקים.
