מה חשבתם על "חסרי בושה" עונה 5 פרק 1, פתיחת העונה החמישית?
חסרי בושה 5.01: חלב האלים
Category Archives: סיכומי פרקים
מבוקש 4.11: If-Then-Else
"מבוקש" עונה 4 פרק 11, ספוילרים בהמשך
מאז פרק הפיילוט של "מבוקש" (Person of Interest, שמה מלידה) לא דובר בבלוג על הסדרה, למעט איזכורים בתגובות על אהבתי אליה והעובדה המצערת שהיא זוכה להתעלמות בארץ. אולי אם הייתי כותב עליה בקביעות לא היה לי על מה להלין. התבנית הפרוצדורלית שהודבקה אל POI בתחילתה נראתה כמה שיוביל את הסדרה, אולם בשלב מוקדם הוצגו קווי סיפור מתמשכים ופרמיס שהשתלם החל מסוף העונה הראשונה. מאבקי שליטה בין ארגוני פשע וגוף מושחת בראשות משטרת ניו-יורק עמדו במוקד לא מעט, בייחוד בין שני חצאי העונה השלישית ובפרקים שקדמו לפגרת החורף האחרונה.
חרף זאת, העלילה המשמעותית ביותר סביבה את המכונה, המצאתו הגדולה של הארולד פינץ' (מייקל אמרסון, שמצליח למחות את זכרו כאחד הנבלים הגדולים בהיסטוריה הטלוויזיונית, בן ליינוס מ"אבודים") שנולדה כדי להילחם בטרור פוסט ה-11 בספטמבר, הפכה לכלי שרת של בעלי כוח מנוולים אך הסתירה צד אלטרואיסטי בהובלתו (לעתים הובלתם בעצמה) של פינץ' ושותפיו שגויסו לאורך השנים. המעמד האלוהי של הטכנולוגיה בימינו מיוצג ע"י המכונה, ומוביל לאמונות השונות בין שניים מהנביאים החשובים לקיומה, פינץ' ורוט (איימי אקר), ההאקרית היריבה שהפכה לשותפה למטרה ורואה במכונה אלה מודרנית של ממש. שיתוף הפעולה בין כל הגורמים תחת חסותה של המכונה הוביל להקמת צוות דמויות מרתק בנוסף לפינץ' ורוט שהגיעו מאסכולות שונות, ריס (ג'ים קאביזל) השליח בפועל זכה לשותפה בדמותה של שואו (שרה שאהי), שבעברה עבדה עבור אלו שניצלו את המכונה לרעה. יש גם את הבלש פוסקו (קווין צ'פמן) ו-Bear, הרועה הגרמני שמבין רק גרמנית, ובעבר גם הבלשית קרטר המנוחה (טראג'י פי הנסון).
התמה הדתית הגיעה לשיאה לקראת סוף העונה השלישית וממשיכה עד עתה, עם ירידתם למחתרת של צוות המכונה בעוד היא איבדה את אחיזתה לרעת סאמאריטן, טכנולוגיית AI מתקדמת ומרושעת הרבה יותר שמפעילה סוכנים רצחניים שמבצעים כל פקודה. המפגש האמיתי הראשון בין שני האלים החדשים הגיע לאחרונה באמצעות שליחים אנושיים, רוט מול ילד קטן וגאון, במטרה להשיג הסכם שלום. בחירה מודעת וקריפית של מחשב על, בייחוד בגלל המסרים שהעביר לצד השני.
[להלן ספוילרים לפרק]
הסוכנת קרטר 1.01-02: עכשיו זה לא הסוף/גשר ותעלה
ספוילר "הסוכנת קרטר" עונה 1 פרקים 1-2
גות'אם 1.11: גלריית הנבלים
הומלנד 4.12: אמור היה לקרות (דיון)
מה חשבתם על "הומלנד" עונה 4 פרק 12, סוף העונה הרביעית?
אימה אמריקאית 4.10: יתומים
ספוילר "אימה אמריקאית: פריק שואו" פרק 10
אומייגאד אומייגאד אומייגאד אומייגאד. במחי סצנה אחת, הפרק הזה שאני לא בטוח איך קוראים לו באמת אבל היה צריך לקרוא לו "פלאשבק: הפרק" הפך מ"לא מלהיב בכלל" ל"עוד, ועכשיו". כמה וכמה דברים דווקא קורים בפרק, אבל הדגש שהם מקבלים יחסית זניח לדברים שלא קורים בפרק ומקבלים המון זמן מסך. אנחנו רואים כיצד רוברטס ואוהר נפגשו (לא שהיה לנו אכפת) ומקבלים מושג כיצד אלסה הכירה את פפר, שהיה נחמד אבל לא מאוד נחוץ.
דברים שכן קרו: רוברטס אחרי חיזוי עתיד לא מאוד מוצלח לדזרי (סחטיין על אנג'לה באסט, שהייתה נהדרת הפרק הזה אפילו יותר מהרגיל) והמאהב שלה, מתוודה שיכורה לדזרי שהיא ודניס אוהר נוכלים, אבל עדיין לא מוכנה להתוודות עד הסוף. בינתיים, ג'ימי תקוע בכלא ואוהר בא אליו עם הצעה כיצד להשיג כסף בשביל עורך הדין. שתי העלילות מסתיימות בכך שרוברטס לוקחת את באסט למוזיאון החריגים שאליו אוהר שלח את כל הגופות שלהם, ורואה את הגופה של מא פטיט (שחוזרת הפרק דרך פלאשבקים, תודה לאל) ו… את הידיים של ג'ימי. מתח! או משהו. זה כנראה מותח כי רוברטס מתעלפת, אבל גם כנראה שלא כי אז הפרק שוכח מזה בשביל להתמקד בפפר.
אה, כן, פפר. אם לא "פלאשבק: הפרק" ניתן היה לקרוא לו "פפר: הפרק". הוא מתחיל בזה שבעלה "סאלטי" מת והיא נמצאת במשבר. אלסה מספרת את סיפורה בפלאשבק ארוך לאנג'לה באסט ואז הולכת להחזיר את פפר לאחותה. בשלב הזה חשבתי שיניחו לסיפור, בייחוד עם הפרידה המרגשת של אלסה ופפר. ידעתי שהפפר הזאת היא אותה הפפר מהעונה השנייה אבל לא הנחתי שהסדרה אשכרה תטרח להראות את ההקשר.
אימה אמריקאית 4.09: טבח מסיבת הטאפרוור
ספוילר "אימה אמריקאית: פריק שואו" פרק 9
דנדי, עם הפמוט, בכניסה. הפתיחה של הפרק החדש מראה לנו דנדי חדש, שמלא בעצמו ושום דבר לא עוצר או יעצור אותו. לאחר אובדן התאומות, הוא מנצל את מות אמו וחברתה על מנת לשחזר אותן בצורה יצירתית ודנדי-ת ביותר. לאחר שהוא מגיע לקבל עידוד למזל הטוב שלו מאזמרלדה הוא נתקל בג'ימי ומכריז שהוא אלוהים ושהוא הולך להרוס את כל מה שג'ימי אוהב (לא בטוח שדנדי עבר את סיפור סדום ועמורה בקריאת התנ"ך שלו). ההתחלה כל כך מופרעת ומלאה בכל כך הרבה סצנות שהולכות לפנתיאון עד שהחזקתי חזק במטאפורות שלי בשביל להתכונן לשאר הפרק.
ואז הפרק קצת חרק.
ההתפתחות החשובה העיקרית של הפרק הייתה שבט ודוט, בעלילת הקלאסטרפאק הנהדרת, השלימו ודוט מוכנה להישאר במצבה הדו-ראשי לעד. עם ההחלטה האמיצה הזאת היא הולכת להתמזמז עם ג'ימי, אבל ג'ימי מגלה שלבו שייך לאחרת. בשלב הזה אני לא אתפלא אם האחרת זאת פפר הפין-הד בגלל שברצינות, ג'ימי, האם יש מישהי בקרקס הזה שלא ניסית אתה לשכב איתה או היא איתך? אחרי שפרק שלם ג'ימי נמצא בעיקר שיכור ובמצב התעלסות כזה-או-אחר עם מרת ויגל, הפנייה של בט ודוט משכנעת אותו שזה זמן טוב להפסיק לשתות, ואז השוטרים עוצרים אותו כי דנדי הוא אדם שעומד במילה שלו.
רגע, קצת אחורה. אז דנדי עם גילוי האלוהים החדש שלו מסביר ברוגע לבתה של המשרתת דורה (שנקראת כך כי אין לי מושג איך קוראים לדמות, אין לי כוח לכתוב את השם השחקנית וזה מאוד מעליב אם אקרא לה "פרשס") שהוא הרג את אמה. בנוסף, הוא הרג עוד כמה אנשים כמו חבורה של נשים בורגניות שדיברו על מין אוראלי בזמן שג'ימי לא הצליח לענג אותן עם ידי הלובסטר שלו כי הוא שיכור מדי ( זוכרים שזה היה דבר? אז מסתבר שהיה לזה סיבה, או שאיזה שהוא כותב נזכר בזה ברגע הנכון). השורה הפשוטה-מאוד הזאת הופכת למטעמים בפה שלו, וההסבר שלו על כמה כיף לעשות אמבטיה בדם של אנשים היה מאוד משעשע, אבל הבת של המשרתת דורה לא ממש בעניין כי היא שפויה וכאלה, אז הוא מאפשר לתת לה ללכת. היא חוזרת עם שוטר ודנדי פשוט מתחיל לדבר על זה שיש לו מלא כסף. כמה כסף? מספיק בשביל לשכנע שוטר שקצת אנשים מתים זה שטויות ועדיף להרוג אנשים (ביי, הבת-של-המשרתת-דורה) ולעצור את ג'ימי באשמת רציחת הנשים הבורגניות שדנדי רצח מאשר לטפל בדנדי, שכנראה ברגעים אלה ממש מתהלך עירום בבית ועושה אמבטיית דם.
בינתיים ב"ממש-לא-כיף-להיות-הומוסקסואל-בשנות-ה50", דל מנסה להתאבד. היה נחמד לראות את בייטס עוד פעם (ואת מא פטיט!) וסצנת ההתאבדות הייתה אפקטיבית גם אם לא מאוד מרומזת או עדינה, רק חבל שהיא לא נגמרה במותו אלא בכך שדזרי מצילה אותו. בנוסף, מאהב של דזרי (כנראה) מגיע לקרקס אבל אם הסדרה התייחסה לזה רק במשך שלוש שניות למה שאני אנהג אחרת.
המון מופרכות, מעט מאוד התפתחות עלילתית, הרבה טיזינג לדברים שעלולים לקרות. אני לא בטוח אם העונה הזאת יודעת לאן היא מתקדמת, אבל כל עוד דניס אוהר ודנדי ממשיכים ללכת ולהוציא מעצמם אלפי אחוזים אין לי בעיה כללית עם הרעיון, גם בפרקים פחות טובים.
הערות:
* המון תחת הפרק, לאנשים שזה מעניין אותם.
* תעלומת איבר-הקסמים של דניס אוהר הסתיימה בצורה מאכזבת ומדהימה כאחד. "איבר מאוד ארוך" לא היה ה"איבר-בעל-שני-הראשים-שעושים-חיקויים-של-כוכבים-הוליוודים" שקיוויתי שהוא יהיה, אבל התגובות של דל לאיבר וכל הדיאלוג סביבו היו רגע שייזכר לעד.
* מעט מאוד ג'סיקה לאנג בפרק הזה. אני אוהב אותה, אבל מקווה שעד העונה הבאה היא תמצא דמות חדשה, כי היא יכולה לשחק את הדמויות הללו בעיניים עצומות וזה נראה כמו מה שהיא עושה חלק מהזמן.
* הדרך שבה דניס אוהר אומר לאנשים לרדת לו היא סוג אחר של קלאסה, והסצנה שגרמה לי לצחוק הכי הרבה הפרק. בכלליות, דניס אוהר בילה המון זמן עם האיבר שלו הפרק.
מראה שחורה: חג מולד לבן
מה חשבתם על ספיישל חג המולד 2014 של "מראה שחורה"?
החץ 3.09: הטיפוס
ספוילר "החץ" עונה 3 פרק 9
בדיון על סדרת גיבורי על אחרת בבלוג דיברנו על זילותו של מוות בקומיקס מהז'אנר. מזה שנים, בייחוד בשנות האלפיים ואילך, קצו של אדם אינו סופי ומהווה לא יותר ממצב צבירה זמני. בין אם מדובר בגיבור קוסמי רב עוצמה או אדם "פשוט" בחליפת גומי וכמה גאדג'טים – המוות הוא לא מה שיעצור אותו.
שתי פעמים בודדות בחיי כקורא קומיקס מושבע אכן האמנתי שלמוות יש משמעות, כשהייתי הרבה פחות ציניקן. האחת הייתה כשוולברין מת בקשת סיפור שהיו מעורבים בה חוצנים משני צורה ו… אתם בטח כבר מבינים לאן זה מוביל. בפעם השנייה קולוסוס, חבר אקס-מן אחר, הקריב את חייו למען הצלת הגזע המוטאנטי מוירוס רצחני שרדף אותם במשך כעשור. זה היה מוות חשוב, משמעותי ועצוב. שלוש שנים מאוחר יותר וג'וס ווידון בכבודו ובעצמו השיב את פיטר רספוטין לתחייה. אחד הרגעים המופלאים בתולדות האקס-מן, אבל שלב נוסף באובדן חשיבותה של התמותה.
מזווית אישית וריאליסטית יותר, בחוג המשפחתי הקרוב התמודדתי רבות עם מוות. אף שזה אירע בין השאר בילדותי, הבריחה אל עולם הפנטזיה של גיבורי העל וספציפית האקס-מן, היא שסייעה לי לא מעט. לראות את הדמויות האהובות עליי משחקות בחיים ומוות כבזוטה יומיומית, זה היה עלבון. יתרה מזאת, מוות נוסף קרה מספר חודשים לאחר לכתו של קולוסוס. אני מניח שזו הסיבה שאיבדתי את תחושת האסקפיזם משחזר אל עולם החיים.
