ספוילר "הפלאש" עונה 1 פרק 10
Category Archives: סיכומי פרקים
גות'אם 1.12: מה שהציפור הקטנה לחשה לו
ספוילר "גות'אם" עונה 1 פרק 12
אימה אמריקאית 4.13: המסך יורד
מחלקת גנים ונוף 7.03-04: לזלי ורון
חסרי בושה 5.02: אני הכבד
מה חשבתם על "חסרי בושה" עונה 5 פרק 2?
כולנו יחד 1.02: אזיקים
מה חשבתם על "כולנו יחד" עונה 1 פרק 2?
אימה אמריקאית 4.12: עוצרי הופעה
ספוילר "אימה אמריקאית: פריק שואו" פרק 12
איכשהו תמיד בפרקים לפני סיום העונה ל"אימה אמריקאית" יש את אותה התנהגות. של נער שלחץ על הכפתור שדוחה את השעון המעורר יותר מדי זמן ואז לפתע קם ורואה שהוא כבר מאחר בשלוש שעות. "מהר!", הוא צועק, בזמן שהוא מצחצח שיניים עם דם תרנגולות ומכין לעצמו סנדוויץ' עם פושעים נאצים, "צריך להספיק להרוג את כל הדמויות!". והו, וואו – הוא יודע על מה הוא מדבר.
ממאורעות הפרק: החריגים רודפים לאחר סטנלי ובציטוט ישיר של הסרט "פריקס" הופכים אותו ל..אה.. מיפ? האם זה אתה? ניל פטריק האריס הורג את אמה רוברטס כי הטוב תמיד מנצח, החריגים מוכנים לקבל את זה שאלסה הרגה את אתל ובאים להרוג אותה, רק כדי לגלות שהיא ברחה. אלסה מוכרת את הקרקס לדנדי (למרות שהיא כבר מכרה אותו לצ'סטר? הסדרה לא מתעכבת על זה), וג'ימי דארלינג מבלה יום שלם לא מאוד מרוצה בחדר שלו עד שמביאים לו ידיים חדשות.
בקצב של הפרקים הראשונים, כל מאורע כזה היה פרק בפני עצמו. חלק מהם היו לוקחים שניים עם קאבר של אחת הדמויות לשירים של אריק איינשטיין או משהו באמצע, אבל אם יש משהו אחד ש"אימה אמריקאית" עושה טוב זה לשכוח לחלוטין את כל הרעיונות, סגנונות ודמויות שהיו בפרק הקודם. למשל: מה קרה למאהב של אנג'לה באסט? למה לעזאזל התאומות נחמדות עכשיו לאלסה? למה דנדי ניסה לדחוף את צ'סטר להרוג את התאומות בפרק הקודם ועכשיו… הוא… לא? אולי? למה שאר הדמויות לפתע שונאות את הדמות של אמה רוברטס, אחרי שהיא עזרה להן לא מעט?
לא ש"אימה אמריקאית" צריכה באמת לענות על השאלות האלו, אבל זה פשוט מחזיר את העונה הזאת קרוב יותר לאזורים של העונה הראשונה והשלישית מאשר השנייה. ואם להיות יותר מדויק – כמו גרסה מודבקת לא ברורה של העונה השנייה והשלישית: הרעיונות, העומק והרגש של העונה השנייה עם הסכיזופרניה והאמנזיה של העונה השלישית. השילוב הזה… מעניין. יש רגעים שהוא פועל, יש רגעים שהוא לא. מצד שני, כאשר יש רגעים שבהם ניל פטריק האריס מנסר במסור את אמה רוברטס לשניים – אני לא בטוח שצריך להתעמק בזה. וכאשר התגובה הראשונה של מישהו למעשה היא "Well, that bitch had it coming" אז בכלל, למה צריך לשאול שאלות? הכל נפלא בעולם.
כמו תמיד השאלה הגדולה שהפרק משאיר היא "מה לעזאזל אמור לקרות בסוף עכשיו?". השאלה היחידה שאנחנו מצפים שהסדרה תפתור היא איך אלסה הצליחה להפוך לכוכבת טלוויזיה בכל זאת, והעלילה היחידה שאנחנו עוקבים אחריה זה מה בדיוק דנדי מתכנן לעשות עם מופע החריגים. הסדרה מנסה לשכנע אותנו שלג'ימי יש תפקיד חשוב בכל הנושא הזה, אבל הוא נראה כרגע יותר מדי עסוק מלהתלהב מהידיים החדשות שלו (אגב, סיום נהדר. צפוי אבל לא צפוי, מפגר אבל נהדר).
אני מהצופים המסורים של "אימה אמריקאית" שאוכל כל מה שהיא מביאה. פרק איטי ומרוח? בטח. פרק בספידים שכולם מתים בו? נהדר. ובכל זאת, יש לי קול בראש שהיה מקווה שהסדרה תחליט באיזה קצב וטון היא רוצה להיות באמת. נו, טוב, נתראה בפרק הסיום של העונה.
הערות לסיום:
* אני אוהב שהבחורה השמנה שלא קשורה בשום צורה למה שקורה פה השתלבה כל כך מהר בנוף של הסדרה. ובכלל, למרות שניסו להציג אותם כגיבורי הסדרה, כל החריגים האלה די מהירים על ההדק, לא?
* רציתי להגיד שניל פטריק האריס הוא השחקן משנה הכי טוב של הסדרה הזאת ואז נזכרתי בתועבה שאני לא מתכוון לכנות בשם של תחילת העונה, כשאשר היו עוד שירים וליצנים רצחניים. אז אני רק יכול להגיד שבעוד שהחלק הראשון של הסדרה היה שייך כולו לג'ון קרול לינץ', החלק השני שייך כולו לניל פטריק האריס. ג'יימי ביואר במקום שני, אגב. אם ראיין מרפי לא משריין אותו לעוד עונה, הוא מפספס הזדמנות של החיים שלו.
בנות 4.01: איווה
"בנות" עונה 4 פרק 1, פתיחת העונה הרביעית
אחרי טיזינג של חודשים עם כמה פרומואים ממש מוצלחים, התחילה השבוע העונה הרביעית של "בנות". לפחות מהטריילרים נראה שמשהו שם הולך להשתנות. אם לא ה-white people problems אז לכל הפחות המיקום, בערך עם עזיבתה של האנה את ניו יורק למען תוכנית כתיבה יוקרתית באיווה. עד פה הכל טוב.
הפרק הראשון של העונה התנהל לו בעצלתיים, ולא כלל משהו שנראה כמו עלילה קונקרטית. יומיים לפני המעבר, האנה ממשיכה להימנע מלסגור פינות עם אדם, ממנו היא החליטה שלא להיפרד בתקווה ש-long-distance זה לא סתם מיתוס. אדם מצדו ממשיך לעשות מה שנראה כמו הדחקת רגשותיו הגבריים, כי זה מה שגברים אמיתיים עושים והוא גבר אמיתי. יהיה מסקרן לראות לאן יקחו הפעם את הדמות שלו, שכן אדם כזכור לכולנו עבר מהפך די רציני בין העונות, מדושבג תוקפני ל"חבר מושלם", מהפך שאחריו קשה לדמיין מה הצעד הבא. מי יודע מה יגיע הלאה!
בינתיים, בגזרתה של מארני, הצופים זוכים לצפות באליסון וויליאמס באחת הסיטואציות הכי נועזות (או מביכות, או גם וגם) שאפשר לדמיין, עם ראשו של בחור ממש תקוע בין פלחי ישבנה. וכן, היא צפתה בפרק הזה עם אבא בריאן ויליאמס. מי אמר douche chill ולא קיבל? זה אומר שמארני ממשיכה להיות ילדה שובבה ולשכב עם בחור תפוס. מעבר לזה, שום דבר ממש לא קורה איתה, אז כמובן שהיא בוחרת לבלות בערך חצי מזמן המסך שלה בבכי.
שוש הצליחה לסיים את לימודיה באופן רשמי, ובשעה טובה מצטרפת אל עולם המבוגרים. בערך. כי בכל זאת, אחרי ארבע שנים עדיין לא נראה לי שמישהי מה"בנות" משלמת את חשבון הטלפון שלה לבד. נקודת האור בסיפורה של שושנה, לפחות בפרק הראשון, הייתה הופעתו הקצרה של ריי. אולי אני מדמיינת, אבל בשתי הדקות שהופיע ריי על המסך הוא נראה אופטימי וטוב לב מתמיד. האם בפרק הבא נגלה שבעוד שחיכינו לעונה החדשה, ריי בילה את כל זמנו הפנוי במכון יוגה בעבודה על ה"כלב מביט אחורה" שלו? מהי אותה רוח חיובית שלפתע אופפת את הדמות הכי טובה בסדרה?
ואחרונה חביבה, השובבה שכמעט ביצעה רצח בשגגה/זדון בסוף העונה שעברה, ג'סה. כרגע, נראה כי לג'סה אין באמת פונקציה בסדרה חוץ מלכעוס על האנה אבל בעצם לא לכעוס עליה, מאיזושהי סיבה בלא ברורה. נראה שמכל הבנות ג'סה היא היחידה שלא הצליחה לגדול בשום צורה שהיא מאז העונה הראשונה. בעוד כל השאר הראו התקדמות מסוימת, אולי לא צמיחה נפשית אבל איזושהי התקדמות בחיים, ג'סה פשוט נשארה בדיוק באותו מקום בו הייתה. בשלב זה לא כל כך ברור אם זה במכוון, או שמא הכתיבה של דמותה פשוט מתבצעת בצורה ממש עצלה.
החלק הכי טוב (אם כי הקצר) בפרק היה הופעתה של נטשה ליון, בתור בת המעסיקה של ג'סה. ליון דאגה להזכיר לג'סה, במונולוג קצר אך קולע, שכל הדור שלנו הנו למעשה דור של עצלנים טיפשים שלוקח ברצינות גדולה מדי מחמאות ודוחה מעליו כל ביקורת. מה שנכון נכון. יש שיתהו אם כתבה דנהאם את המונולוג "באופן אירוני", בעודה מחשיבה את עצמה לחלק מדור הדפוקים, או שמא הצלחתה הובילה אותה להאמין שהיא כבר איננה חלק מאיתנו. יכול להיות שאני לא מצליחה לתאר כמה באמת יוצרי הסדרה מנותקים מהמציאות, אך אני בוחרת להאמין שהביקורת המועברת בסדרה היא לחלוטין ביקורת עצמית. איכשהו, לפעמים זה מרגיש כאילו זו ביקורת שלעולם לא נצליח לברוח ממנה.
בסך הכל, פרק הפתיחה של העונה הרביעית לא היה משהו לכתוב עליו הביתה בשום צורה. הכי בינוני שיכול היה להיות. ובכל זאת, בתור הכנה לעונה הקרבה, הוא היה טוב דיו. בעברה הרגשתי שהסדרה כובשת אותי דווקא באותם רגעים שבהם איכשהו יצא שהיא מתנהלת על אותו קו כמו חיי הפרטיים. אם זו מקריות משונה או שמא התקדמות בנאלית שניתן לחזות ממש בקלות, אני לא יודעת, שתי האופציות נראות לי סבירות באותה מידה. מה שבטוח, תחילת העונה החדשה מרמזת על כיוון חיובי סך הכל, ואני נותרת עם אמונה לא קטנה שאפשר לצפות ממנה לטוב.
גאלבנט 1.03-04: שני כדורים/זהב קומי
ספוילר "גאלבנט" עונה 1 פרקים 3-4
ככל שממשיכים לצפות, מתבהר שהצפייה האולטימטיבית ב"גאלבנט" היא מרתון של כל הפרקים יחדיו. "גאלבנט", יותר מהכל, היא סדרה שהאווירה שהיא יוצרת (משהו בין מל ברוקס ל"טיסה נעימה") היא קריטית. לצערה הסדרה נוצרה ב-ABC ולא בנטפליקס, ולכן הטוב ביותר שיכלו לעשות זה לצמד פרקים יחדיו. כך תמיד יש תחושה שהפרק השני שמשודר יותר טוב מקודמו, ואני לא לחלוטין בטוח שהאיכות של הפרק היא שגורמת לכך כמו האווירה שמכניסה אותך וגורמת לך לקבל אט אט את סוג הטירוף הספציפי של הסדרה.
בכל מקרה, אחרי תלונה מהירה על חוסר האופי של סיד קיבלנו פרק שלם שמתמקד בדמותו ועדיין אין לי ממש מושג לגביו. הפרק השלישי נתקע בבית מולדתו, שם סיד נחשב לגיבור מכיוון שהוא שיקר להוריו לגבי מצבו, ופרט לגילוי שסיד יהודי לא נרשמה התקדמות מדהימה לגבי דמותו. מה שכן, אחרי שהפרקים הראשונים נטו בקלות לצד של הממלכה לספק את הבידור, הגיבורים מתחילים להשיב מלחמה.
מסע הגילוי העצמי החדש של גאלבנט מעניין ומבדר, השיר של השוליות היה מצחיק, ואפילו שהישאבות של גאלבנט הייתה צפויה עדיין היה בה משהו משעשע. אותו דבר תופס גם על העיירה היהודית הסטריאוטיפית של סיד, שם נזרק בכל שנייה איזה "בובלה" או "שיקצה". דווקא לנסיכה היה פחות מה לעשות הפרק. היו רמזים לגבי בדיחות שהולכות לבוא על חשבונן של קבוצות האימפרוביזציה, אבל הן לא ממש הבשילו למשהו מצחיק. משפט המחץ של הפרק, גיבורים: " He puts the sir in circumcision".
בינתיים, המלך מנסה עדיין למצוא דרך לשכב עם אישתו והפעם מנסה לארגן מופע לממלכה אותה כבש והרס, למרות שהוא לא בדיוק מצליח לזכור איך עשה את זה. בסופו של דבר היה משהו מונוטוני וחוזר על עצמו, והדינימיקה נשארה ברובה אותו דבר כמו שני הפרקים הקודמים פרט ללהקת המוציאים להורג, שניסתה למצוא פזמון קליט. החלק הטוב ביותר בממלכה דווקא בא מוקדם בפרק: כמה חיילים צריכים בממלכה כדי להגן עליה? יותר ממה שהיה לכם.
הפרק הרביעי כבר היה ממש נהדר. שיר פתיח קליט שמבהיר את הסוגיה של הפרק, דמות מטורפת נהדרת ("שליטי הים!… רק לא ממש בים") ודינמיקה חדשה בממלכה.
אחרי שהמלך גילה שאשתו בוגדת בו עם ליצן החצר, הוא נתקף קנאה ומחליט שההומור זה מה שמושך אותה. בכך הוא מגיע לליצן ומבקש ממנו עצות כדי להצחיק, והשיר "Comedy Gold" הצחיק בדיוק בגלל שהוא הראה את הרבדים של ההומור שבהם הסדרה עובדת. יותר מכל, השורה המהירה בין המלך לליצן החצר לגבי טיב היחסים שלהם, סיכמה בצורה נהדרת למה הפרק עבד כל כך טוב: היא הביאה דינמיקה חדשה ונהדרת שנקטעה בצורה המשעשעת ביותר שגם נתנה מקום לסדרה לחקור דברים חדשים באזור הממלכה.
אצל הגיבורים, אחרי מריבות וחיכוכים קלים שקורים אצל כל קבוצה שנתקעת ביחד הם נתפסו אצל שודדי הים-יבשה. השיר שלהם הוא מופת של בנייה קומית שמתחיל עם הנחה פשוטה ומעמיס עליה עוד רבדים ודברים במקום סתם לחזור על אותה הבדיחה עוד פעם ועוד פעם. ולא רק זה, אלא שהעלילה גם עזרה לנו להתקדם מעט. דווקא בפרק הזה, הצלחתי להבין לראשונה את סיד – הוא הגלגל החמישי שכולם מתעלמים ממנו. בתור גלגל חמישי הוא עובד נהדר.
ראיתי תלונות בביקורות על כך שיש תחושה שהעלילה של "גאלבנט" לא מתקדמת לשום מקום, ואני לא בטוח שאני מבין את התלונה הזאת. מדובר כאן על מחזמר פארודי. אני לא באתי בשביל סיבוכי העלילה הפתלתלים אלא בשביל ההומור, האווירה והבדיחות. אני מוכן לקבל עוד כמה פרקים של הגיבורים משתעשעים על הספינה כאשר העלילה נפתרת בחמש דקות האחרונות, אם הפרקים האלה יהיו ברמה של מה שהיה לנו עד כה.
ובקיצור: "גאלבנט" עדיין מצחיקה עם שירים טובים ואווירה קלילה וכיפית. האזה!
אימה אמריקאית 4.11: חשיבה קסומה
ספוילר "אימה אמריקאית: פריק שואו" פרק 11
שלושה פרקים אחרונים של אימה אמריקאית. הזמן לראות איך כל הקצוות המסובכים נסגרים ו… לא, בעצם חשבנו על זה ומסתבר שזה בדיוק הזמן להכניס דמות חדשה לעלילה שלנו. ולא סתם דמות, דמות שמצד אחד היא קלישאת אימה אחת גדולה מתובלת בטירוף (הוא מדבר עם הבובה הקריפית שלו! הוא רצח את אישתו והמאהבת שלה! מ-ס-י-בה!) ומצד שני מדברת על פצע מדמם אמריקאי – חיילים שחוזרים מהמלחמה ולא מרגישים את המקום שלהם. וכך, אחרי תשע עונות שבהן הצליח להמאיס את עצמו בסופו של דבר, ניל פטריק האריס מצא בית טלוויזיוני חם ואוהב ב"אימה אמריקאית".
לפני זה, כמה קצוות סגורים: ספנסר משכנע את ג'ימי למכור את ידו השמאלית וחותך את… תדהמה! שתי ידיו! זה היה ממש מרגש אם לא היינו רואים את זה קורה כבר בפרק הקודם. ספנסר נעלם עם הידיים, אז דל ואשת האמזונה מחליטים לשחרר את ג'ימי מהכלא.
בינתיים, התאומות החליטו להיות חברות-הכי-טובות עכשיו והן לא צריכות בכלל את היומנים שלהם, אבל הן כן צריכות איזה גבר סקסי שייכנס להן לחיים ולאזורים המוצנעים שלהן וכאן נכנס האריס לתמונה: ספק-סוכן-מכירות ספק-קוסם ספק-רואה-חשבון אבל במאה אחוזים בחור שמלווה במוזיקה מטרידה, שאם רק יצליח להפסיק לדבר עם הבובה המפחידה שלו לשלוש שניות הוא יגשים את משאלותיהן. ספוילר: הוא מפסיק, אנחנו רואים את התחת שלו ואת התגובות המקבילות של התאומות לריגוש המיני שלהן.
עם כמה שאני שונא סצנות מין ומרגיש שהן מיותרות, "אימה אמריקאית" תמיד מוצאת דרכים נכונות לשלב אותן. זה אומנם לא בדיוק איקוני כמו "חיבוק חם ורטוב" מהעונה השנייה, אבל היה משהו כמעט יפה בסצנה הזאת ועדיין צריך לזכור ש"כמעט יפה" ו"אימה אמריקאית" לא באים הרבה ביחד. לעומת זאת, "מטריד לחלוטין" ו"אימה אמריקאית" כן הולכים יחד, והפריים שבו האריס במדי חייל ובובה מטרידה מסתכל על אשתו והמאהבת שלה שוכבים נחקק בזכרוני טוב טוב.
בכלל, אם זה לא ברור, הדמות של האריס, כולל השילוב והביצוע שלה, הכל נהדר. פשוט מרחפת מעל כל זה התחושה המאיימת של סוף העונה המסתיים. אם הוא רק היה מגיע כמה פרקים קודם לכן הייתי יותר… שליו עם כניסתו. האריס היה כל כך נהדר שבקושי שמתי לב ששכחו את דנדי עד שהוא צץ על המסך לקראת סוף הפרק עם התוכנית הזדונית הלא-מאוד-ברורה שלו. אבל חמש השניות שבהן הוא מתרגש לשמוע איך בדיוק אשת האריס ומאהבתה מתו הזכירו למה הוא נחוץ. גם דזרי ו… (אנחה לא מרוצה) פאקינג אמה רוברטס נזכרו להגיע רק בסוף הפרק, ובקושי שמתי לב להיעדרות של כל הדמויות האלה. הסיפור של האריס היה פשוט מספיק מרתק.