הגיע הזמן לדבר על העונה הרביעית של "לואי". היו בה כמה פרקים לא אחידים ברמתם, ולצידם כמה פרקים מבריקים (בראשם הפרק שבו מתוארים הגירושים שלו, משוחקים על ידי עם שני שחקנים שלא דומים בשום צורה לו ולאשתו). זו סדרה שאתה נכנס אליה מצד אחד ואין לך מושג איך תצא ממנה בסוף הפרק, פשוט לא דומה לשום דבר שמשודר כרגע על המסך. העונה, בניגוד לקודמות, כמות הצחוקים הופחתה משמעותית, ובמכוון, והיא הרבה יותר מלנכולית, הרבה יותר אפלה. השיא של זה הגיע בצמד הפרקים "בתוך היער" ששודר אתמול, והיה מהדברים הנפלאים שראיתי השנה בטלוויזיה. שוב, כל דמות, משנית ככל שתהיה, היא מנומקת, אמיתית, לא פלקטית. עם הופעות אורח נהדרות (פ. מורי אברהם, שהופיע בעבר בתור דודו של לואי, משחק הפעם כאביו, וג'רמי רנר בתפקיד שג'רמי רנר עושה כבר שנים מצוין), סיפור נוגע ובימוי אדיר. הסדרה הזאת, גם אם לא תמיד יורדת בקלות בגרון, היא תענוג צרוף.
