ספיישל הכריסמס של "דוקטור הו" סתם את הגולל לא רק על הדוקטור ה-11 אלא גם על חגיגות החמישים לסדרה, תקופה מעניינת במיוחד לצופים אדוקים וחגיגה למעריצים. אני מאחלת לכל חובב טלוויזיה ליהנות מאירוע בסדר גודל כזה עם כמות תכנים נלווים עצומה לסדרה החביבה עליו. אבל לא על זה באנו לדבר. הפרק הזה היה בעיני כל מה שטוב וכל מה שרע בסטיבן מופט בשעה. מצד אחד, זה היה פרק גרנדיוזי, מצחיק מאוד, כיפי מאוד. כל הקצוות מתחילת העונה החמישית ועד היום נסגרו סופית, כמו שמופט אוהב – יוצר ספק תעלומה ספק חור בעלילה, מושך אותה שנים ואז פותר אותו ברגע בלי להקדיש לו את הזמן הראוי. ראו כמה חכם ומתוחכם אני! מצד שני, העלילה, והעובדה שהוא לא מסוגל לרגש. אין לו את הפונקציה הזו (ספוילרים מכאן והלאה). לא הדוקטור הזקן, לא אמיליה, לא איימי, לא הנאום, לא השימוש החוזר במנגינה שקדמה להתחדשות של הדוקטור העשירי.
אבל בואו נחזור לטוב לפני שמתחילים לנטפק. מאט סמית' נתן את ההופעה הכי טובה שלו אי פעם. אני לא מעריצה של הדוקטור שלו וחיכיתי שהוא יתחלף, אבל בסוף בסוף, כשהוא הסיר את עניבת הפרפר, היתה לי צביטה קטנה בלב ורצון לבקש שלא ילך (אל חשש, זה עבר דקה אחר כך כשראיתי את פיטר קפאלדי). הוא שיחק נהדר קומי ודרמטי, היה אמין להחריד בתור הדוקטור הזקן וברגעים האחרונים שלו בנאום האחרון הוא התעלה על עצמו. עכשיו כשרואים למה הוא מסוגל חבל שהוא הגיע לסדרה כל כך צעיר ולא בשל, אבל גם נחמד לראות כמה הוא התפתח כשחקן בארבע שנים. זה תהליך שלא ראינו אצל קודמיו שהגיעו כשחקנים מגובשים לתפקיד.
מופט מצדו נהנה להשתעשע עם המעריצים, לא אלה שרק צופים בטלוויזיה אלא אלה שכאן ואלה שבטאמבלר. ראינו את זה השבוע גם במיניסוד של "שרלוק", שם זו הייתה ממש יצירת מופת של מטא ומחווה למעריצים. מעניין לראות סדרה שמתכתבת על המסך עם הפאנדום שלה החל מבדיחת הפאה, דרך האפליקציה לסוניק ועד לגבות. כל עוד זה ישאר ברמת קריצות חד פעמיות זה משעשע, אבל אני מקווה שזה לא יימשך עכשיו כשכל הספיישלים והפרקים המיוחדים מאחורינו. יותר מדי מטא פוגע בחוויה בסדרה כמו "דוקטור הו" ואם אני רוצה בדיחות טאמבלר, אני הולכת לטאמבלר.
העלילה היא החלק החלש של הפרק. כמו תמיד, נאום דרמטי ומרגש פותר הכל. הוא מחזיר את קלרה לטרנזלור, הוא הופך את טאשה מזומבי דאלק להיות טאשה (מה לעזאזל?! לא, באמת, מה??) וכמובן, הוא משכנע את הטיימלורדס לשלוח לדוקטור עוד אנרגיית התחדשות דרך הקרע בזמן. אני מודה, הרעיון שהם אחראיים לקרע מלכתחילה הוא חכם. אני לא יודעת אם זה מאסטר פלאן או שהם ממציאים תוך כדי תנועה, אבל זה חתיכת הסבר חכם וזה עובד. אבל בחיי, קלרה בוכה ומתחננת ולכן הם שולחים לדוקטור עוד התחדשויות? מועצת החכמים של היצורים העתיקים והחכמים בהיסטוריה לא הצליחו לחשוב על זה לבד כדי להגן על עצמם ולמנוע מלחמת זמן 2.0? כמובן שהתוצאה של אנרגיית התחדשות היא הרבה פיצוצים וביי ביי דאלקים, כמה נוח. עכשיו כשאין יותר צבאות של דאלקים שמחכים לשובם של הטיים לורדס, מה מונע מהדוקטור לפתוח את הדלת? מה מונע מהטיים לורדס לחזור עכשיו שהם יודעים שהם במקום הנכון? בעוד שנתיים-שלוש אולי נקבל תשובה. עד אז, זה פתרון קל ומרגיז מאוד שבוצע לא טוב.
העיירה והדוקטור שתקוע בה ומזדקן לו הפריע לי ברמת הקונספט והרגישו מחוץ לדמות, והיו הרבה יותר מדי מפלצות לפרק אחד. האם הסיילנס, המלאכים, הסייברמנים והדאלקים תרמו איכשהו לפרק? העלילה הייתה מספיק דחוסה גם בלי זה. ההתחדשות עצמה הייתה כמו להסיר פלסטר. מצד אחד זה נמשך נצח. הנה הוא מתחדש, הנה הדוקטור צעיר שוב (מישהו באמת קנה את זה וציפה שהאימג' האחרון של מאט סמית' יהיה כאיש זקן?), אמיליה, הקמאו של איימי, ואז בום! קדימה לביזנס, יש דוקטור חדש ואין זמן להתבכיינות מיותרת. קפלדי עשה לי חשק לעוד. העיניים האלה שלו זו תופעה ואני לא יכולה לחכות לראות אותו כבר.
התקופה של הדוקטור ה-11 היא לא התקופה האהובה עלי בסדרה, אבל למרות שהיו רגעים טובים יותר או פחות זה עדיין "דוקטור הו" ויש לה עדיין מקום חם מאוד בלב שלי. או במילותיו של הדוקטור ה-11, "The way I see it, every life (and episode) is a pile of good things and bad things… The good things don't always soften the bad things, but vice versa, the bad things don't necessarily spoil the good things, and make them unimportant".