Author Archives: אריאל ויסמן

העונה השנייה של "בנות" הסתיימה לפני כשבועיים עם פרק שעורר, ממה שראיתי, בעיקר ביקורות ותגובות שליליות אבל גם מעט תגובות חיוביות, כשפחות או יותר כולן לדעתי קצת פספסו לגמרי את הפואנטה. העניין הזה נובע לדעתי משתי בעיות. הבעיה הראשונה היא שאנשים פשוט לא יודעים איך "לקרוא" את הסדרה. הם באים אליה עם סט ציפיות לא נכון ולכן מפספסים את הדקויות שהופכות את הסדרה הזאת מעוד סדרת דרמה/קומדיה על בנות מתוסבכות/מצחיקות בעיר הגדולה ליצירה הביקורתית והחדה שאני חושב שהיא. הבעיה השנייה, שנובעת מהבעיה הראשונה, היא שאנשים לא נותנים לדנהאם מספיק קרדיט ורואים את הסדרה "פשוטה כמשמעה".

עקבו אחרינו בפייסבוק או טוויטר

נטליה ירמין על פרק סיום העונה השנייה של "בנות"

הסדרה

אני ארחיב: סדרות דרמה מתחלקות בעיני בחלוקה גסה לשני סוגים עיקריים: סדרות שההנאה בהן נובעת מהזדהות עם הדמויות, או לכל הפחות אהבה לדמויות, וסדרות שההנאה בהן נובעת מהזדהות עם תפיסת העולם של היוצר והביקורת שהוא מעביר בעזרת הסדרה שלו (יש עוד כמה סוגים של סדרות אבל אלה שני הסוגים הרלוונטיים לנקודה שאני מנסה להעביר). בסוג הראשון של הסדרות אתה מתחבר לדמויות, אתה עצוב כשהן עצובות, שמח כשהן שמחות ובאופן כללי מאחל להן רק טוב. כשאתה צופה בסדרה, כל מה שבא לך זה להישאב פנימה ולבלות עם החבר'ה האלה. מדובר בסדרות כמו "בנות גילמור", "האוס", "הבית הלבן" וכמעט כל סדרה מחורבנת שדיוויד אי קלי אי פעם עשה.

בסוג השני של הסדרות אתה חושב לעצמך, "נכון, בדיוק ככה העולם עובד", אתה מתפעל מהאופן שבו התסריטאים והשחקנים מתארים את החולשות הגדולות של האופי האנושי, אתה מפענח כל פרק כאילו היה משל ומנסה להבין מה האמירה הרחבה יותר שהיוצרים ניסו להעביר בעזרת העלילה הזאת. בסוג הסדרות הזה אפשר למצוא סדרות כמו "הסופרנוס", "הסמויה", "מד מן" ו"שובר שורות". לכאורה זה נראה כאילו פשוט חילקתי את זה לסדרות נטוורק אל מול סדרות כבלים, או שפשוט שמתי את כל סדרות המופת בסוג השני. ו… זה פחות או יותר נכון. אני מניח שאפשר להתווכח על החלוקה הזאת. יש כל מיני סדרות שנופלות באמצע, כמו למשל "עמוק באדמה", שעדיין לא ברור לי לגביה אם אני אמור לאהוב את הדמויות שם או לתעב אותן, ויש גם סדרות שמתחזות לסוג אחד כשלמעשה הן סוג אחר, כמו "דקסטר" למשל, שנהנית ממעמד של סדרת איכות בגלל הערוץ שבו היא משודרת והעיסוק בנושאים "כבדים", כשלמעשה היא סתם סדרת מתח.

ואיפה "בנות" נופלת? בעיניי היא לחלוטין מהסוג השני של הסדרות, או לכל הפחות איפשהו באמצע עם נטייה חזקה לסוג השני. הבעיה, לדעתי, היא שרוב האנשים חושבים שהיא סדרה מהסוג הראשון. אני מבסס את ההנחה הזאת על מספר לא קטן של ביקורות וטוקבקים שקראתי שהביעו אכזבה מהפרק האחרון ומפרקים אחרים כיוון שלא היו מרוצים מהבחירות שהדמויות עשו. "איך האנה יכולה לחזור לאדם, הוא אנס!" נכתב בתגובות מסוימות, בעוד תגובות אחרות הביעו שמחה על חזרתם כיוון שהם "פשוט כל כך מתאימים עם כל המוזרויות המשוגעות שלהם", ובכך פספסו גם הן לגמרי את הנקודה. האם אי פעם צפיתם בפרק של "הסופרנוס" וחשבתם לעצמכם "אני לא מאמין שכריסטופר הסגיר את אדריאנה, חשבתי שהוא אוהב אותה! איזה פרק מאכזב" או צפיתם בפרק של "הסמויה" והחלטתם שלא תצפו בה יותר כיוון שראש העיר קרקטי עושה רק החלטות שגויות? אני מניח שלא. אז למה אנשים צופים ב"סופרנוס" בצורה אחת וב"בנות" בצורה אחרת?

Continue reading →