ספוילר "אימפריית הטיילת" 2.06

שבריר שנייה של ריצ'רד הארו, אבל בכל זאת פרק מצוין. כיאה לשמו, הוא נע על התפר שבין הדת והערכים הישנים לבין הקידמה וההתקדמות. מרגרט ו-ואן אלדן נתנו את משקל הדת במקרה הזה, אבל גם הם התרחקו ממנה בסופו של דבר – מרגרט צינזרה היטב את הוידוי שלה ואילו ואן אלדן הבין שדבר האל אינו יוצא מפיו של סוכנו השרוף, הסנה הבוער. לא מאוד אהבתי את הפיתרון במקרה שלו, שדבריו של קלרקסון היו הזיות מילדותו. חיבבתי את הרעיון שקלרקסון מאשים את ואן אלדן בשת"פ עם מבריחי האלכוהול, בזמן שוואן אלדן סבור שהאל מאשים אותו בניאוף ואולי גם ברצח סוכנו היהודי בעבר.

בזמן שכל זה קרה, לוסי נאלצה להתמודד לבדה עם לידת בתה, והפגינה תושיה וכוח אדירים. הופעתה של רוז לבסוף הייתה שונה בתכלית מכל הפעמים הקורקטיות והמאופקות שבהן ראינו אותה לפני כן, כעת כשהיא זועמת ויודעת שהיא נבגדת. את נלסון כבר ראינו כך, זועם או סתם מאבד את שלוותו, אבל לא את רוז ולא את שניהם כך ביחד.

בראיון המצוין עם ג'ק יוסטון (שמגלם את ריצ'רד הארו) שקישרתי אליו בתגובות על הפרק הקודם, הוא אמר שהעונה מפנה אלומות אור אל דמויות המשנה לאורך העונה, ושמה שראינו ממנו הוא עיקר המיקוד שיקבל העונה (וסביר להניח שגם מצ'וקי, על פי הסידור הזה). זה ממש מבאס למשמע, אבל עם היעדר זמן המסך של ריצ'רד, מצאתי את עצמי רוצה לראות מה העניינים עם אנג'לה. בעונה הקודמת היא ננטשה על ידי חברתה/מאהבתה ונשארה עם ג'ימי, שידע על כך. המצב ביניהם היה כל כך רע עד שאחרי שהוא סיפר לה כיצד ערג לשיערה כשהיה במלחמה, היא הלכה וגזרה אותו. מאז ראינו אותה אחרת לגמרי בעונה הנוכחית. מקבלת את מה שיש לה, חיה את חייה במעין השלמה אפורה. הפעם, כשג'ימי נישק אותה בטיילת והיא נמסה בזרועותיו בעוד הוא בוחן את יריביו, רציתי להתעדכן בשלומה.

בינתיים ג'ימי רוקם מזימות ומנצל הזדמנויות. הדלת של הקומודור נסגרה, חלון אחר נפתח לשיתוף פעולה עם לנסקי ולוצ'יאנו. מעניין אם גם אל קאפון ייכנס לסיפור הזה.