"עדיף כבר לזרוק אותם ולהשיג חדש"
(פרופוזישן ג'ו)

"Wherever you go, there you are"
(גרייס סמפסון)

דע את מקומך. בין אם אתה ראש העיר הנבחר או אם אתה מורה שמנסה למרוד בכניעה לתיקונים סטטיסטיים או אם אתה נער מהשיכון שזכה בארוחת ערב במסעדה. הסצינה של הנערים במסעדה הייתה מרתקת כשם שהייתה שובת לב. אבודים שם לחלוטין, מעירים ומהסים אחד את השני. הסצינה הזאת הדהדה לסצינה בעונה הראשונה שבה דיאנג'לו ודונט ישבו במסעדה מעין זו, והוא תהה אם הם יודעים מי הוא ומה הוא.

במקביל מייקל מחפש את מקומו, כמו רבים מהנערים בגילו, אלא שבמקרה שלו זה חמור בהרבה. אפילו כשהוא שוקל לפנות לגורמים ממלכתיים, כמו עובד סוציאלי, זה מטורפד מיידית לאור העובדה שהם עשויים להפריד בינו ובין באג. הוא עצמו – כשם שאביו החורג מקפיד לציין – עדיין לא גדול מספיק כדי להחזיר לו מלחמה לבדו, אז מה עוד נשאר למישהו כמוהו לעשות? מישהו כמוהו, שהאמון שלו במבוגרים גם ככה נשבר וניתץ. דניס ("מר קאטי", כלשונו של דוקי) עוד ניסה לקחת אותו תחת חסותו, אבל מייקל לא יכול לבטוח גם בו. "הוא רק ילד", כך הגדיר אותו עומאר. בדיוק.

גם ככה לא קל למצוא מישהו לסמוך עליו. המייצג הכי גדול של האסכולה הזו הוא הרק, אידיוט מארץ האידיוטים, חסר כל אחריות, שמפקיר באותה הזדמנות שני אנשים שסומכים עליו: ליל קווין מבין שרנדי הוא מקור המידע שלהם, ובאבס מופקר לגורלו האומלל על אף הבטחה מפורשת להתייצב. סידנור ביטא את תחושות כולנו כשנד בראשו ויצא בזעם מהחדר. חבל שלא עשה יותר מזה וניסה לעצור אותו, אבל בכל זאת הרק בכיר ממנו בדרגה. הסיע את ראש העיר, אחרי הכל. כך הפיל-בחנות-חרסינה הזה מוכר את שניהם במחי נשימה אחת המלאה בטיפשות ובחוסר אחריות.

פרופוזישן ג'ו מוכר אף הוא. הוא אומר לאנדרה אול פייס בפנים, "עדיף כבר לזרוק אותם ולהשיג חדש", רומז לו שהוא עצמו, אנדרה, זול וקל להחלפה. כך נחרץ גורלו. מנעמי הקו-אופ ממשיכים להרעף על מרלו. תחינתו של אנדרה לכריס וסנופ של ישאירו את גופתו החבויה בבית הריק הייתה נוגעת ללב. שהאנשים שלו ידעו, שיעשו לו הלוויה. אפילו לא חשבתי על כל ההיבטים האלה עד שהוא אמר זאת, למרות לקס ואמו האבלה.

הדיון המקורי בפורום טלוויזיה באג'נדה