ספוילר "הבורגר של בוב" עונה 6 פרק 1, פתיחת העונה השישית
במהלך לא פחות מ- 88 פרקים מאז 2011, "הבורגר של בוב" מעולם לא התיימרה או אילצה את עצמה להיות נותנת הטון של העידן הפוסט מודרני בתחום האנימציה. הרעיונות בה תמיד עסקו בניסיון מקסים להגחיך סיטואציות שונות ולשלול מהן את הזכות להיגיון. היחס שלה נטה להשתעשע עם הדינמיקה של משפחת בלצ'ר, בבעלותה דיינר המתמחה בהמבורגרים, ולהטמיע בה יסודות של סרקזם שאיכשהו תמכו בחיפוש כנה אחר מוסר השכל, רק בלי הקיטש.
סוד כוחה של הסדרה נבע אם כן מההתבוננות הפנימית והמשוחררת שלה במרכיביו של נראטיב שאנו מספרים לעצמנו ומתמהמהים להבינו כראוי. הם היו אלו שקראו בין השורות ועטו על הזדמנות הפז לספר לנו איך אפשר לשמור על השפיות דרך פירוק האושר והרגש לגורמים שמותר להטיל בהם דופי.
אז "הבורגר של בוב" אמנם לא חולקת ד.נ.א עם "ריק ומורטי" המבריקה, "בוג"ק הורסמן" הקודרת או אפילו "סאות' פארק" הבוטה, אך החומר ממנו קורצה יכול להזכיר לא פעם דווקא את השיאים של "הסימפסונס". וכזה הוא פרק פתיחת העונה החדשה, השישית במספר, בה משפחת בלצ"ר מתיישבת לה בניחותא בסלון (סופ"ש, הדיינר שלהם סגור) ומגלה מחדש את תמצית חייהם.
זה קורה כאשר בוב נדהם לגלות כי השפם שלו מתחיל אט אט לנשור, מה שמזעיק את הדימיון המפותח והיצירתי של הילדים לפעול נאמנה ולהציל את המצב. בערך. ג'ין, לואיז וטינה – כל אחד בתורו – ממציאים קווי עלילה ויקומים מקבילים שידמו מציאות בה בוב ולינדה מעולם לא התאהבו ונישאו יחד, בהיעדר השפם שהיה אחראי למעשה להיכרות שלהם מלכתחילה. יש כאן חתירה מעוררת מחשבה תחת האופן בו הילדים מתמודדים עם הפחד שלהם מהיותם בעלי סיכוי סביר לא להתקיים, מה שמוביל אותם לשים ללעג כל שמץ של פטאליזם, בלי להיות כביכול מודעים לכך.
הפרק נהנה מהומור נפלא ולב גדול. ואהבתי את המסקנה אליה הגיעה לינדה, כשהגיבה לסיפור של טינה (המהותי מהשלושה) באומרה "הכאוס ביקום לא חייב להיות תמיד אקראי או נטול היגיון, לפעמים הכל מסתדר בתזמון הנכון עבור הדברים החשובים באמת".
בואו לפגוש את המדבבים, שעושים עבודה יוצאת מהכלל: