ספוילר שובר שורות 4.06

על הבוקר היום, עם הקפה הראשון והעיניים הטרוטות, ראיתי בפיד שלי בפייסבוק את ההפניה לביקורת על הפרק השבועי ב-HitFix פרי עטו של המבקר החביב עלי, אלן ספינוול*. בהפניה היה כתוב, "הנה הסיבה לכך ש'נלחץ לפינה' הוא הפרק החביב עלינו בעונה עד כה". זה אמנם לא הקפיץ לי את הציפיות – הרי באופן כללי אני לא מבין את ההתעלפות הביקורתית מהסדרה – אבל כן קינן בפאתי מוחי כשבאתי לצפות הערב.

עכשיו, אחרי הצפייה ולפני הקריאה של הביקורת המלאה של ספינוול, אני יכול לומר שבעיניי זה רחוק מלהיות הפרק הטוב ביותר העונה. התואר הזה עדיין שמור לפרק הקודם שבו קליעים חוררו משאית של גאס. הנוכחי, לעומת זאת, לקה בתסריט בוטה מדי, כזה שלא איפשר לי להתעלם מהתפרים.

את ההתחלה דווקא אהבתי. אחרי הפרק הקודם ציינתי שחסרה לי השיחה בין סקיילר לוולט בעקבות הארוחה אצל האנק ומארי, והנה הפרק הזה מתחיל ממש משם, מיד אחרי הפתיח. חשבתי שסקיילר תכעס עליו, אבל האמפתיה שלה כלפיו תפסה אותי בהפתעה, האופן שבו אחזה בידו וחששה שמעשיו מונעים מתוך פחד. אבל לא, אם היה איזשהו ספק מה מניע את האיש, מה מבעבע בו ומנחה אותו, הרי שוולט טרח להבהיר זאת מיד: הוא לא בסכנה, הוא הוא הסכנה. הוא זה שדופק בדלת. היבריס זך ומזוקק, כמו המת' שוולט רוקח.

אותה גבהות לב מגיעה גם בשיחה שלו עם ג'סי לאחר מכן. הוא מפגין את החריפות השכלית שלו כאשר הוא מפענח בדיוק את האופן שבו גאס ומייק המחיזו את השוד כדי לבחון את ג'סי. לא בטוח שהמסקנה שלו היא נכונה באשר למניעיהם, אבל את ההתרחשות הוא הבין לאשורה. ואז הוא אמר את המשפט הזה, השקוף מדי, הבוטה, המציק: "It's all about me!". בחייאת, הבנו את הגישה שלו גם בלי זה. מספיק לנו לראות אותו מול בוגדן – אם כי במקרה הזה עוד ניתן להבין את הרצון שלו לנקום – ובמשחקי הכוח שלו מול גאס כאשר שכר את שלוש הנשים לנקות את המעבדה.

כמו בכל מעשיה על יהירות שכזו, ברור שמה שיגיע הוא המפלה, מה שהופך את השלב הזה – שכתמיד בסדרה הזו, דומה כי הוא מתארך עוד ועוד – למשעמם ורפטטיבי. הגיע הזמן לעבור לשלב אחר או לפחות להסיח את הדעת במשחקי חתול ועכבר עם האנק. אלה אמנם כבר היו בעבר, אבל לפחות לא נטחנו עד דק וללא ספק יעוררו עניין. זה לא שבחזיתות האחרות המצב טוב יותר. הסיפור של ג'סי עם המכורים היה הרבה פחות אמין מאשר הצלתו הנועזת בפרק הקודם. לחפור בחצר? באמת? נראה כמו הפלצה תסריטאית. כדי להוסיף חטא על פשע, כל הסיקוונס עם המארב והמכורים ארך אף הוא יותר מדי זמן, והחיוך העקום של מייק למראה מעשיו של ג'סי הרגיש לי אף הוא כהאכלה מיותרת בכפית. אני בעד ג'סי ומקווה שמייק וגאס מחבבים אותו, אבל לא צריך לדוש בפואנטה הרבה אחרי שהבנו אותה. אחרי הפרק הזה נותרו רק שלושה פרקים עד לסוף העונה, הגיע הזמן להעביר הילוך.

* כעת אחרי הכתיבה עלעלתי בביקורת של ספינוול ויש שם יופי של השוואה, אגבית אבל מרתקת, בין וולטר ווייט לדון דרייפר. בדיוק הסיבה שאני אוהב לקרוא אותו.