יא יא יא, ספוילר "סאות' פארק" עונה 18 פרק 3, איי אם לורד, יא יא יא
זהו הפרק השלישי בעונה של "סאות' פארק", ועד כה כולם מתקשרים זה לזה. הפרק השני התחיל כמעט באותה נקודה שבה נגמר הראשון, והפרק החדש עסק ישירות במה שראינו בדקות האחרונות של קודמו. למיטב זכרוני זוהי הפעם הראשונה ש"סאות' פארק" עושה את זה (לא כולל עלילות שהתפרשו על פני כמה פרקים, כמובן), ואני מאוד אוהב את זה, אבל עם קשר או בלי, מדובר ברצף יצירתי חזק ונהדר של הסדרה.
הפרק הנוכחי עסק בטרנסג'נדרים שנים אחרי ש"סאות' פארק" עשתה זאת בעבר עם התקופה הנשית בחייו של מר גריסון, אבל הפעם היה בזה משהו מדויק ושלם בהרבה. בעיניי "סאות' פארק" היא במיטבה כשהיא מצליחה לגרום לי להגיד (באהבה) "אלוהים, הם כל כך מטומטמים" ו"אלוהים, הם כל כך מבריקים" בו זמנית, וזה מה שקרה גם הפעם. הגילוי שרנדי הוא בעצם לורד הוא דבר אחד, אבל השירים האידיוטיים (שאחד מהם הבליח בסוף הפרק הקודם, ותכל'ס כולם בדיוק אותו שיר) הם כבר לגמרי עניין אחר. מאז שצפיתי אני לא מצליח להפסיק לזמזם, "איי אם לורד, יא יא יא", וכל אימת שמבליח איפשהו שיר עם "לה לה לה" אני מיד הופך אותו ל"יא יא יא" של רנדי.
הרעיון המאוד סאות'-פארקי להפוך גבר משופם בגיל העמידה מקולורדו לזמרת ניו-זילנדית בת 17, שיכול היה להיגמר בהופעה הקצרה שלו בפרק הקודם, הפך הפעם לשלד בסיפור של זהות מינית. הגסות האימתנית של "סאות' פארק", בעיקר כפי שהיא מתגלמת בקארטמן, התנגשה עם העדינות שבה יש לטפל בנושא ולמיטב הבנתי ההדיוטית (כלומר הלא-להט"בית) עשתה זאת בהצלחה. קארטמן אימץ אל חיקו את ההגדרות הדקות ביותר של זהות מינית כדי לנצל אותן לתועלתו, ובשום שלב הבדיחה לא הייתה על חשבון הטרנסג'נדרים (כלומר טרנסג'ינג'רים, וכידוע גם ג'ינג'ים הם אויביו משכבר של קארטמן).
היפה הוא שמר גריסון, שעברו כטרנסג'נדר היה נתון לביקורת רבה מהקהילה כנגוע בסטריאוטיפים, הוא זה שהתווה הפעם את הדרך והסביר לעמיתיו מה נכון ומה לא נכון לעשות, כאילו ניסיונם של טריי פרקר ומאט סטון עם דמותו הביא אותם להתבגר ולדעת. הם השתמשו בילדים של הסדרה כדי ליצור משהו המתכתב עם זכויותיהם המובנות מאליהן של טרנסג'נדרים – ראשית קארטמן ולאחר מכן וונדי – ואז גרמו לסטן לתהות ולהתבלבל לגבי זהותו המגדרית שלו, עובר מדלת לדלת של השירותים ומתלבט לאן להיכנס. ושוב, בין האפקטים הקוליים של חרא הנופל לאסלה, הכל נעשה באופן מאוד מחוכם ומאוד מורכב ומאוד עדין. זה ניכר גם בשם הפרק, "The Cissy", ששיחק על הסלנג הפוגעני "sissy", "נקבה", והתיך אותו עם "cisgender", המתאר גבר או אישה שזהותם המגדרית עולה בקנה אחד עם זו ששויכו אליה כאשר נולדו.
ומה שהכי אהבתי זה את העובדה שכאשר סטן הגיע אל אביו כדי לבקש את עצתו, רנדי החצוי חשב שסטן עלה על זהותו וניצל את ההזדמנות לפרוק סוף סוף את מה שעל לבו. הסתבר שמה שהפך אותו לסנסציית פופ אהובה היה בדיוק אותה משאת נפש של קארטמן – הרצון הפשוט להיכנס לשירותים נורמליים בעבודה. לכן התחזה לאישה, כלומר לנערה, והשלווה הזו בשירותים הביאה אותו לחבר שירים שנגעו בלבם של מיליונים בכל העולם (כזכור, "אני לורד. יא יא יא"). וכאשר סטן מגיע אל אותה שלווה בסופו של דבר, אחרי בחינה לא פשוטה של זהותו המגדרית, כמו אביו גם הוא מחבר לו שירים מטומטמים בשירותים. מושלם.