ספוילר "האמריקנים" עונה 2 פרק 4

נדרשו לשם כך ארבעה פרקים, אבל סוף סוף הגיע פרק בעונה השנייה שהרגשתי שהוא באמת מעולה, ובמקרה זהו הפרק שבו קיבלנו בחזרה את מרגו מרטינדייל. אבל למרות שהייתה פנומנלית כתמיד ובהחלט תרמה לו, היא הייתה רק אלמנט מצוין אחד בפרק. היה בו משהו סמיך ומיסתורי, לעתים לא הצלחתי להבין את ההתנהגויות של אליזבת' ושל פיליפ, כל אחד מהם בענייניו הוא. פיליפ לגמרי איבד את זה מול מרת'ה – האם זה היה אמיתי כי הוא קץ במערכת היחסים המזויפת הזו, או שמא זו עוד תחבולה שאמורה לשרת אותו בהמשך? ואילו אליזבת' ממש התקשתה מול היעד שלה, בראד החביב הלז, מה שהתברר בהמשך כמשרת את הסיפור שלה על תקיפה מינית. אבל האם זה באמת הסיפור?

בשני המקרים נראה שהתשובה שלילית. לראשונה בחייהם הזוגיות של פיליפ ואליזבת' (פתאום אני קולט שהם נקראים בשמות של מלכת ומלך אנגליה) נמצאת במקום טוב מזה זמן מה, ואצל שניהם במקביל מתחיל להתהוות קושי של ממש בטיפוח של מערכות יחסים אחרות שמשרתות את מטרת העל שלהם. האירוניה חדה כאשר אליזבת' תוהה לגבי ילדיהם ואומרת לפיליפ, "אתה ואני יודעים מי אנחנו, יש לנו ערכים, אבל הילדים האלה – מה הם יודעים?". כל זה בגלל שפייג' מצאה לה מפלט לא בסמים או בקעקועים או בבנים, אלא באמונה, וזאת בזמן שפיליפ נשוי ושוכב עם אחרת, ואליזבת' עושה ביד ברכב חונה למישהו שהיא צריכה ממנו משהו.

הקווים הדקים, הבלתי נראים, בין חיי הזוג ג'נינגס לבין הפסאדה, לעולם נמזגים זה בזה. זה היה מרתק בצורה יוצאת דופן כבר מימיה הראשונים של הסדרה, אבל מעת לעת מגיע פרק כמו זה שמדגיש את האבסורד הבלתי נתפש של עולמם. אירוניה נוספת למעלליהם הייתה גם בשיחה של פיליפ עם סטן, שבטוח כי רעו המיושב ובעל העבודה הכיפית מעולם לא היה עם אחרת מלבד אליזבת'. אי אפשר באמת לקרוא לזה 'בגידה', במקרה של פיליפ ואליזבת' זה יותר בכיוון של נישואין פתוחים, אבל כל חייהם של השניים הם בגידה אחת גדולה המורכבת מכמות עצומה של שברירי בגידות קטנות. מאוחר יותר אליזבת' הופתעה לגלות שסטן סיפר לו. "איך זה קרה?", היא שאלה. "אנחנו חברים", הוא אמר על האיש שבפועל מהווה את ארכי-אויבו. פשוט וקל.

אם זה לא הספיק, הפרק סיפק עוד המון רגעים מרתקים. בימיה המוקדמים פיליפ נאבק במידת מה באידיאולוגיה שלו, ונזכרתי בזה עם אחת הסצינות הראשונות בפרק, כאשר ישב בבית הכנסת ובחן את האיש שרצה לגייס – אנטון בקלנוב, פליט מברית המועצות, יהודי שנרדף שם עקב דתו. תמיד מעניין אותי לראות את יהודים בסדרות תקופתיות, והפעם הזאת לא הייתה שונה. סצינה אחת קצרה הצליחה לחדד את ההבדלים המהותיים בין ברה"מ לארה"ב עבור אדם שמתעקש לשמור על דתו. אבל למרות העובדות הכה משכנעות בנאומו של אנטון, לא נראה שמשבר הערכים של פיליפ הישוב באולם מרים שוב את ראשו.

בנוסף, כאמור, קלודיה חזרה. יחסה אל הג'נינגסים היה כה שונה מאשר בעבר, מאוד מטרוני ונוגע ללב, כואבת ודאוגה, אבל קשה מאוד לצאת ממתחמי 'כבדה וחשדה'. רצח המשפחה מהפרק הראשון לעונה מלווה מאז את כל מה שפיליפ ואליזבת' עושים, אבל זאת הפעם הראשונה שאני חש סקרנות אמיתית כלפי ההתפתחות שנובעת ממנה. לא כי יש לי בעיה עם הצללים האישיים שאירוע כזה מכניס לחייהם – להפך, אלה הדברים שאמורים להיות הכי מעניינים – אלא פשוט כי הילדים שלהם מעצבנים ברמות קשות ואין לי בהם שום עניין [1]. העובדה שקלודיה מובילה את מהלך הנקמה הזה בלי ידיעתו של המרכז, הופכת את אותו למלהיב עוד יותר, לצד הידיעה שלא באמת אפשר לבטוח בה. נראה לי שאפשר לסמוך על האינטואיציה של אליזבת', שאמרה לה "אני באמת חושבת שאת מנסה לעזור, אבל נדרשו שלוש דקות במכונית כדי לדעת שיש לך משהו נוסף".

[1] פייג', אגב, הזכירה לי הפעם את גרייס מ"האישה הטובה" – כמוה היא בוחרת בדת למורת רוחה של אמה.

במקביל מסתמן שהריב של פיליפ עם מרת'ה עומד לחזור ולנקום בו. כל כך קיוויתי שזה יוביל להיפטרות ממנה, אני פשוט לא מסוגל לסבול אותה, אבל לא – היא ממלאת טופס העברה רשמי של ה-FBI שבו היא עומדת לחשוף את "שמו", מה שכמובן עלול להוביל לגילוי המסוכן שאדם כזה אינו קיים. זה ללא ספק ייצור בלאגן מהנה, ואולי אחר כך גם נזכה לכך שמרת'ה תעוף מחייו ומחיינו, כשם שאני מקווה שקורה עכשיו עם הסוכן גד (אותו אני לא אוהב מפאת משחקו הגרוע. הסצינות שלו תמיד משותפות עם נוח אמריך המעולה, מה שממש לא עושה איתו חסד).

כל המִטען של הפרק התנקז לסצינה בסופו, החשד בקלודיה, הפרופסור הרוסי-היהודי, מערכות היחסים הצדדיות הקשות – כאשר גבר ואישה זרים (סוכנים אמריקנים ששומרים עליו?) הגיחו משום מקום ומנעו מפיליפ ואליזבת' את חטיפת אנטון בקלנוב, התסכול של אליזבת' היה בולט משהו. ולבסוף האישה ברחה להם עם המכונית, בקלנוב בתא המטען שלה ושני המרגלים עומדים ברחוב עם גבר מדמם. כה התבאסתי שנגמר.