אז כמובן שישבתי מול Bunheads, הסדרה החדשה של איימי שרמן פלדינו, וציפיתי ל"בנות גילמור 2 – גירסאת הבלרינה", אבל לא. הסדרה מתחילה בווגאס, עם בחורה (סאטון פוסטר) שהחיים שלה לא משהו בכלל, ומשם העניינים מתגלגלים לכיוונים שלא ציפיתי להם, בעיקר בגלל שלא קראתי כלום על הסדרה כי שכחתי מקיומה. הדמות הראשיות פגומה, מעניינת ומצחיקה. צחקתי די הרבה בפרק. קלי בישופ בתפקיד שמזכיר מאוד את זה של אמילי גילמור, אבל שונה ממנו בהרבה מובנים אחרים. שאר הדמויות נראות מבטיחות למדי, כולל הדמויות הקטנות והפסיכיות שמוכרות מ"בנות גילמור".
אין לי ספק שאמשיך לראות את הסדרה ואני מקווה שהיא תשרוד לפחות עונה.

אוקיי, עכשיו ספוילר:

טוב. הסוף היה מאוד-מאוד-מאוד לא צפוי. כלומר, אני יכולה להבין למה אש"פ עשתה את זה. האבל באמת נראה כמו הבנאדם הכי נחמד ומתוק ותומך עלי אדמות, וברור שקשה להוציא דרמה וקונפליקטים מדמות ראשית כשיש לה בן זוג כזה, אבל עדיין – זה הרגיש לי ממש מהיר. ויחסית לזה שאנחנו בקושי מכירים את הדמות שלו, אלן ראק הוציא ממנה את המירב וכאב לי על הסוף שלה. אוף.