ספוילר "מד מן" עונה 5 פרק 12
פורסם לראשונה בעכבר העיר
שימו לב שרוב התגובות לפוסט מקדימות אותו כרונולוגית – בעת פרסומו ישנן 53 תגובות.
לאורך העונה הנוכחית של "מד מן" היו התייחסויות כה רבות למוות ורמזים כה רבים לכך שמישהו יקפד את חייו, עד שבערך מאז תחילתה חלק מהספורט היה לנחש מי מהדמויות עתידה למות, קרוב לוודאי בהתאבדות. המתמודדים העיקריים היו רוג'ר סטרלינג שאינו מתאים לזמנים האלה, פיט קמפבל שכלוא בחיים שאינו רוצה, וליין פרייס שסובל מבעיות כספיות קשות. בפרק הנוכחי התברר בעצב שכל מי שהימר על ליין יכול לטפוח לעצמו על השכם. בעיותיו הכספיות של האנגלי של המשרד, נטע זר תמידי, כרכו את החבל סביב צווארו פשוטו כמשמעו. סייע לו בכך דון דרייפר, שבאחד מפרקי העונה, במהלך עוד ישיבה משעממת, שרבט במחברתו את חבל התלייה.
המחיר
הרגע שבו באמת התוודענו לליין היה הלם שניחת עלינו כשם שהכה בו, כאשר אביו, איש מרשים ומזרה אימה בעל קול עמוק ועיניים חודרות, חבט בראשו עם מקלו בשלהי העונה הרביעית. ליין נפל המום על ברכיו, מצחו מדמם, וכאשר גישש בידיו אחרי משקפיו, דרך אביו על ידו בחזקה, מאיים עליו בשקט מקפיא לעשות סדר בחייו. "אתה לא תחיה בין לבין", התרה, מתייחס ליחסיו המעורערים של ליין עם רעייתו, שנותרה באנגליה בעוד הוא מעביר את החגים בניו יורק.
ליין עשה כמצוות אביו וסידר את חייו, הוא התפייס עם אשתו וגר איתה ביחד בארה"ב במה שנדמה כאהבה מעונבת וקורקטית, אבל מעולם לא הצליח להתגבר על החיים בין לבין. עבורו זהו מצב קיומי, לנצח נוכרי בין עמיתיו, מפנה את גבו למולדתו ואוהב ארץ שאינה מחזירה לו אהבה. המשרד שלו הוא שעטנז של אמריקה ובריטניה – דגל של הניו יורק מטס לצד שריונות אבירים, ערכת תה מהודרת לצד דגם מוקטן ואירוני עד כאב של פסל החירות.
"מבחינתנו באיגוד הפרסום כל דבר בך אמריקני", אמר הנציג שלהם לליין רגע אחרי שהציע לו תפקיד, "חוש ההומור שלך, העבודה הקשה". ליין כמעט ניצח, הוא כמעט הצליח בניסיונותיו להיטמע בארץ המהגרים הזו. אנגליה הייתה לו הזכרונות הישנים והנוקשים, היא הייתה אביו המכה וילדותו חמורת הסבר, אבל חרף ניסיונותיו מעולם לא הפך ליין לאמריקני באמת. מולדתו תמיד קשרה אותו אליה, רוב הזמן במובנים הכי שליליים שניתן להעלות על הדעת. תלאות המס שלו מהעת האחרונה הן הדוגמה הטרייה, בידודו ממשפחתו בעת החגים שנתיים קודם לכן הוא דוגמה נוספת. גינוניו תמיד הבדילו אותו מהסביבה, כולל בפרק הזה עת הסביר לעמיתיו את ההבדל בין שיטות התשלום השונות, מוכיח שבניגוד לחשש שהביע בעבר בפני ג'ואן, הוא יודע היטב את מלאכתו.
מתי הבין שהוא מתעתד לטרוף את נפשו? מיד אחרי שיצא ממשרדו של דון? הרי התחנה הבאה שלו הייתה ג'ואן, שם הרשה לעצמו להיות הרבה פחות מעונב מאשר בדרך כלל, אם בכלל, כמו מישהו שאין לו מה להפסיד. או אולי גמלה בלבו ההחלטה כאשר ראה את המתנה שאשתו הפתיעה אותו עמה, מכונית היגואר הנוצצת? האם למחרת על הספה, כשאשתו הפצירה בו לצאת לנסיעה, הדבר שהתעקש לעבוד עליו בקור רוח היה הצוואה שלו?
מתבקש וסמלי היה שייעזר במכונית החדשה כדי לסיים את חייו, מתבקש וסמלי שהיא תסרב להתניע, כיאה למכונה הלא פונקציונלית שהנה. אבל ליין היה נחוש וממוקד, וניצל את כשלונה של אופציה א' כדי לממש את התוכנית שלא תתן לאף אחד לשכוח אותו, הגבר המצטנע והסגפן. הוא כותב מכתב התפטרות גנרי כפי שהורה לו דון ותולה את עצמו במשרד, מעלה את עצמו על נס.
אושר פג תוקף
זוהי הפעם השנייה שחוסר הרגישות של דון מביא גבר להתאבד בתלייה, ועד כמה שלא באמת ניתן לטפול עליו את האשמה, כל אחד יתקשה להתמודד עם נטל שכזה. בראשית היה אדם, אחיו הצעיר, שרק רצה להיות חלק מחייו של דון אך הושב ריקם, כלומר עם ערימת מזומנים יפה, וכעבור זמן מה התאבד בחדר המוטל המעופש שבו שהה. עכשיו ליין, שבמובנים רבים ממש התחנן על חייו – הפציר בדון לשקול שנית, ציין את הוויזה, את משפחתו ואת בעיותיו הכלכליות – לא זכה למנת חסד מדון.
למעשה, ליין לא זכה לאותה נדיבות שדון קיבל מאחרים. "אני לא בוטח בך", אמר לו דון, כאילו הוא עצמו אינו דמות מסתורין שמתחזה למישהו אחר, כאילו פיט וקופר לא יודעים שזהותו גנובה ובכל זאת אפשרו לו להסתיר אותה, ובמקרה של פיט אף סייעו לעתים בפועל. העצוב הוא שאם ליין היה בא מלכתחילה לבקש עזרה, קרוב לוודאי שדון היה לומד מטעויות העבר הטראגיות שלו עם אדם ומסייע. אבל כדבריו של ליין, בכל פעם ששאלו אותו מה הוא רוצה, הוא אף פעם לא אמר את האמת. ואם יש תכונה שזירזה את קצו, זו כנראה היא.
האירועים הללו ללא ספק מציפים אצל דון את האבל והאשמה על אחיו, את מעשיו הנושנים שהוא מנסה להשאיר מאחור או לפחות בשוליים. "אני לא רוצה לשמוע על המכתב", הוא אומר לאד בקסטר, נאמן לגישת "זה לא קרה. ידהים אותך עד כמה זה לא קרה", כאילו אם יהיה תקיף מספיק העבר יישכח. במקרה של בקסטר זה עשוי לעבוד, אבל דון עצמו שוב נאלץ להתעמת עם מעשיו ובחירותיו.
כשליין שאל את דון מה יגיד למשפחתו על פיטוריו, הוא ענה לו, "תגיד להם שהדבר הבא יהיה יותר טוב, כי זה תמיד כך". הוא יודע על מה הוא מדבר, הוא עבר מדיק וויטמן לדון דרייפר, מ'סטרלינג קופר' ל'סטרלינג קופר דרייפר פרייס', מבטי למייגן. אולם ליין אובד ונשבה בתהום התחתיות, מסרב בכלל לעבור אל הדבר הבא, לנצל את פתח המילוט שאיפשר לו דון ואת היוקרה שמתלווה אט אט לשמו, זו שהביאה לפתחו את התפקיד באיגוד הפרסום האמריקני. קרוב לוודאי שבקלות יכול היה למצוא עבודה בסוכנות אחרת.
גורלו של ליין הוא סטירה מצלצלת לדון, שנמצא גם כך בנקודת מפנה. נחוש, אסרטיבי, רע – יש משהו מאוד מייצג בעובדה שדון כל כך בקלות נכון להקריב את קני, בערך האדם ההגון היחיד שנותר בסוכנות. הדברים שנאם בפני אד בקסטר ועמיתיו נראים כשכנוע עצמי, ניסיון עז לצאת מהניוון שפקד אותו זמן כה רב: "למרות שההצלחה ממשית, ההשפעות שלה זמניות. אתם נעשים רעבים למרות שעכשיו אכלתם… אתם בפסגה וזה לא מספיק לכם. אתם מאושרים כי אתם מצליחים, כרגע. אבל מה זה אושר? זה הרגע לפני שאתם צריכים עוד אושר". כמו תיאור של ג'אנקי שהשפעת הסם עליו כבר מתעמעמת, כמו רוג'ר שההארה שלו נשחקה. דברים שעולים בקנה אחד עם אלה שכתב דון ביומנו בעונה הרביעית, "אנחנו פגומים כי אנחנו רוצים כל כך הרבה יותר".
ההשראה הזו לשאוף גבוה הגיעה מיד אחרי שיחת הפיטורין שהייתה לדון עם ליין. בעת הפגישה עם אד בקסטר כבר היה ליין תלוי במשרדו, ומאוחר יותר, כשדון בהה אכול אשמה בפניו הצפודים של עמיתו, הדברים ללא ספק קיבלו פרספקטיבה חדשה. דון למד על מותו של אדם בסוף העונה הראשונה, ואחריה סיפק את המצגת הכי יפה שלו מאז ומעולם, הקרוסלה של קודאק. האם מותו של ליין יצליח לנסוך בו השראה דומה?
גליין
קל לא להבחין בכך, אבל גלן בישופ הצעיר הוא אחת הדמויות הטראגיות ביותר ב"מד מן". כבר בעונה הראשונה הוצג כילד מוזר בן 9 הגר עם אמו הגרושה שכמעט אף פעם אינה בבית, דואג לאחותו הקטנה בזמן שאמו מחלקת עלונים פוליטיים ואביו מתחזק משפחה חדשה עם רעייתו השנייה והמרשעת. הוא ידע שהוא מהווה בעיה עבור הוריו כי הם שוב ושוב אמרו שהוא לא, כדבריו. הוא בא להציל את בטי העצובה מחיי כלוב הזהב שלה, נשמתו התאומה והילדותית, אבל נבגד על ידה כשקראה לאמו.
עם השנים גלן נדחק עוד ועוד אל השוליים והתגלגל עד לפנימיה. אולי זה מכיוון שאמו נישאה מחדש ואביו החורג לא רצה אותו בדרכו, אולי הוא הורחק בגלל שהלן בישופ עדיין מעדיפה את האקטיביזם על פני ילדיה, אבל ניכר שגלן צדק בשעתו – הוא בבירור מהווה עבורה בעיה. עכשיו בפנימיה, כפי שהוא מספר לסאלי, הוא חוטף מכות בקביעות ממישהו הכפול ממנו בגודלו וסופג השתנות בארונית שלו מכל חברי קבוצת הלקרוס.
סביר להניח שלא בכדי מפציע הנער הזה דווקא בפרק שבו ליין מאבד את עצמו לדעת. ישנם קווים מקבילים בולטים בין השניים, שכל חייהם הלכו מדחי אל דחי. ההיעלמות של סאלי באמצע הבילוי שלהם, אליה הוא הגיע במיוחד באמצעות מבצע לוגיסטי לא פשוט ומכלה זמן, ודאי נדמתה לו כדחייה נוספת, רגע אחרי שהפגינה מורת רוח מחתימת שפמו והבהירה לו שיחסה כלפיו אפלטוני גרידא. זו ודאי הסיבה לכך שדון מיד מתחבר לגלן ומפגין רגישות למצוקתו, הוא אינו יכול לאפשר מועקה של אדם נוסף.
הנסיעה המשותפת שלהם בלטה עד כדי דיסוננס באופטימיות שלה, ביחס לכל מה שבא לפניה. גלן מממש את הדבר שהוא הכי רוצה לעשות כרגע, לנהוג, שעת ערב וה-Lovin' Spoonful שרים על כך שהם עוזבים אותה ושבים הביתה. רגע שקט בסופו של יום קשה. אולי עכשיו, אחרי שהסוכנות "אנסה" את ג'ואן ו"רצחה" את ליין, עם השלג הכבד שירד לאורך רוב הפרק, הגיע הזמן לאביב.
קטנות לסיום
ההתבגרות של סאלי קיבלה ממד פיזי בפרק הזה. שיחתה עם אמה הייתה מקסימה עד מאוד, והחיבוק ממש מרגש. זהו קרוב לוודאי הרגע היפה הראשון שראינו בין השתיים מאז שבטי לימדה אותה על חשיבותה של נשיקה ראשונה.
נדמה שמותו של ליין הוא הדבר האחרון שהסוכנות צריכה עכשיו, כאחד מאלה ששמם מתנוסס בחזיתה, בדיוק בזמן שהם מחזרים אחרי החברות הגדולות.
עבר חודש מאז שג'ואן התמנתה לשותפה ועל דלת משרדה עדיין לא מופיע שמה.
אולי המשפט הגדול של הפרק: "אני לא רוצה להיות שותף שלכם, ראיתי במה זה כרוך" (קני לרוג'ר). כל השיחה ביניהם הייתה מעולה, קני שוב ושוב מסתמן כאיש הכי טוב בסביבה.
זהו הפרק הראשון בתולדות הסדרה שאינו כולל את פגי.