הידד! פרקים שמתמקדים בבת'!

אז, כלומר, הולך להיות פרק העונה הזאת שלא עוסק בתוצאה של הגירושין? אני יודע שמדובר בתהליך ארוך ומעיק, אבל מכיוון שהסדרה בערך אומרת את אותו הדבר כבר קרוב לארבעה פרקים, אני תוהה אם כל העסק הזה אמור להוביל למשהו או שפשוט ארבעה כותבים כולם כתבו פרקי פוסט-גירושין ובמקום לבחור אחד מהם, היוצרים הלכו על כולם.

הפעם הדגש ניתן לג'רי ובת', וזה לפחות נתן גוון קצת אחר לכל הפרק. ג'רי וריק יוצאים להרפתקה יחדיו כי מורטי עושה מניפולציה רגשית לג'רי, אבל במקום שהם יסחפו יחדיו ויהפכו לבני ברית, הם זורקים אחד על השני את כל הרעל והעלבונות שאגרו במהלך השנים. זה לא מצב מאוד שונה לריק, אבל כן ניתוח מעניין של ג'רי שלא ראינו עד כה שמציג אותו כיותר מסתם "לוזר", אלא אדם שניזון מהרחמים של אנשים כדי להשיג את מה שהוא רוצה. מכיוון שאנחנו כבר כמה עונות לתוך הסדרה, אני מתפתה להאמין לשינוי הדמות והמערכת ביניהם, אבל אחכה עד לסוף העונה כדי לראות מה קורה עם זה.

בת', בינתיים, מתמודדת עם גידול ילדיה והצל של אביה. סאמר בפרץ טיאייג'ריות שואלת את אמה "האם אני חתיכה?", ובמקום לענות "כן" בת' מתחמקת בשאלות פילוסופיות עמוקות שגורמות לסאמר להתייאש וללכת למחסן של ריק ולהפוך את עצמה למפלצת ענקית. כשבת' ומורטי מנסים לתקן את הנזקים, מערכת היחסים של בת' מול ריק ומול עצמה מתגלה במלוא ההרסניות שלה, עם תוצאות בעלות טעם קל של "ההתקפה על טיטאן".

מבחינת המצאות ובדיחות, הפרק יחסית מתון בנקודות הללו: האזור שבו אפשר למות בלי תוצאות הוא מגניב אבל לא מאוד מנוצל כרעיון (פרט לאחת הבדיחות הכי אפלות ב"ריק ומורטי", אפילו בסטנדרטים שלהם) והמגדיל של ריק (כולל אנשי העזרה הטכנית הקטנים שלו) גם נראה יותר כרעיון גנרי מאשר הברקה קומית או מד"בית. ההברקה היחידה היא אמצעי הבטיחות של הטיסה: רעיון שנשמע ממש פשוט אבל ממש יעיל באותה המידה.

אז בינתיים, נכון לאמצע העונה, ופרט בפרק הראשון שהפך הכל על הראש, אנחנו רואים כל מיני שינויים שמתרחשים בכל מיני פרקים ולא ממש זוכים להדהוד בפרקים האחרים. וזה בסדר, פשוט יחסית לסדרה עם חמש דמויות מרכזיות הייתי מצפה שהאלמנטים שהתקדמו בפרקים הקודמים יבואו לידי ביטוי משמעותי בפרקים הבאים ובינתיים נראה שהם… לא.

שינוי שכן קרה והיה משמעותי ונהדר, הוא מורטי. כבר ידענו שהוא לא האימפוטנט שהיה בעונה הראשונה, וגם די הבנו שהוא יודע לצעוק על ההורים שלו כשצריך, ואפילו ראינו אותו מתחמן את ריק בצורה כזאת או אחרת (מורטי פשוט רצה הפסקה מהשטויות של ריק, ולא ממש היה לו אכפת מאבא שלו. או שכן היה אכפת לו והוא קיבל 1+1), אבל אף פעם לא ראינו אותו מגן על אחותו ועל הדברים החשובים שלו במידה נקמנית כמו שראינו בפרק הזה. "המרשמלו שלך נשרף" נהפך לשורה מאיימת יותר מרוב השורות שנאמרו בסרטי גנגסטרים. ריק היה גאה. או מזדעזע. או שניהם.

בקטנה:
אני מודה שבשלב הזה זה עלול להצטייר בצורה מעיקה לאנשים, אבל אני מאוד מחבב את הדרך שבה הסדרה מתגאה בכמה חפיפניקים הכותבים מדי פעם – "האגם שנשמע כאילו אנשים ויתרו על להמציא לו שם באמצע" היא בדיחה נהדרת שמשתפרת רק כאשר שומעים את השם של האגם עצמו.