כבר שתי עונות ש"ריק ומורטי" מנסה ללכת על הקו העדין שבין שחזור הנוסחה לבין התקדמות הלאה. איכשהו, זה עדיין עובד לה. הפרק הזה הוא פרק קלאסי של "הרפתקאות ריק ומורטי (וסאמר) בעולם מקביל ללא השלכות" (הפעם, במחווה לעולמות של "מקס הזועם") והוא בכל זאת גם תוצאה ישירה של פרק הפתיחה של העונה השלישית שבו ג'רי ובת' התגרשו.
והקסם הכללי ששורה מעל "ריק ומורטי" שורה מעל הפרק הזה: התפתחויות מוזרות ומפתיעות שכוללות פלאשבקים של ידיים, רובוטים לא מתפקדים ומשחק עם קלישאות פוסט-אפוקליפטיות אז למה האפקט הכללי שיצאתי מהפרק היה… נחמד?

אפשרי שזה עניין של ציפיות. זה מתבקש, בצורה מסוימת: מתישהו, הרי, "ריק ומורטי" לא תעמוד בהר הציפיות שנערמו עליה (או לחילופין, באמת תידרדר ברמה). אבל אני חושב שמדובר כאן ביותר מזה: "ריק ומורטי" רצתה בצדק לעסוק בהשפעות הגירושין על הדמויות. אבל במקום לאפשר להן לעשות את זה במקום סגור בלי עלילת מעטפת ב"פרק בקבוק" או משהו דומה, הוא זרק אותן לעלילה מסובכת ומסועפת ועל כן עשה את פיתוח הדמויות בצורה נורא שטוחה ולא מספקת.

כל המידע שיש לנו על המסע של הדמויות נאמר בצורה מפורשת ולא מצליח להישאר עם הדמויות כמשהו מספק. סיפור הנקמה של היד (כן, יש סיפור נקמה של יד. כמובן שיש) נפתר במה שלא יכול להיות יותר משתי דקות זמן מסך בסך הכל, ואולי זה חלק מהבדיחה, אבל זה לא מצליח לשאוב פנימה. על כן המסע של הדמויות מרגיש מבולבל ולא מספק, ובהתאם פחות מצחיק. היחיד שהנושא אצלו מטופל כראוי הוא במפתיע ג'רי, שזוכה לסצנה הטובה ביותר בפרק – גם אם היא זאת שנמצאת אחרי הכתוביות.

בסופו של דבר, כנראה שהבחירה לפתוח את העונה בפרק השני לאו דווקא השתלמה. פרק הפתיחה (שהגיע במנותק מוקדם יותר השנה, ב-1 באפריל) היה חזק בהרבה כסיפתח ולא כממתק לפני תחילת הדבר האמיתי. ובכל זאת – גם בפרק חלש ויותר מבולבל של הסדרה: כיף שהיא חזרה.