ספוילר "הנותרים" עונה 3 פרק 5
כשהחל הפרק, עם השם (המשעשע) המגלה מיהו הגיבור הראשי, מיד חשבתי: הו, לא. לא שוב הפרק-העונתי-והגרוע-בכל-עונה נוסף אודות הכומר. האם לא קיבלנו חנינה ממנו הפעם, בזכות קווין האב על תקן איוב המודרני ושליח האל מטעם עצמו להצלת האנושות דרך מסע רצוף מכשולים וסטירות לחי, שאינו לומד לקח? כשהוא הסתיים, שנייה-שתיים לתוך מנגינת הסיום, בהיתי בכותרות ואמרתי לעצמי בקול: וואט דה…? מה?
זה היה אולי הפרק ההזוי ביותר ב"הנותרים". ואנחנו מדברים על סדרה שבה אדם שנורה למוות מתעורר במלון הזוי היישר לערב הקריוקי, שבה 2% מאוכלוסיית העולם נעלמת בלי הסבר כהנחת המוצא ושבה ליב טיילר היא שחקנית. הנה שלושה דברים בשליפה שלעולם לא הייתם מנחשים שיקרו בעוד פרק מעלילותיו של הכומר:
1) תנוחת יוגה בעירום גברי מלא כדי להגיע לכפתור האדום של פצצת האטום.
2) יותר עירום וסקס (על יאכטה!) מפרק ממוצע של משחקי הכס.
3) שהתירוץ לכך יהיה קשור באריה זקן מקרקס במקסיקו.
בצפייה הראשונה הביזאריות הכללית סביב בה נטוע הפרק היתה בעיניי בעוכרו, אבל גם אם הייתם אמביוולנטיים לגביו שווה לצפות בו שוב תוך ניפוי התפאורה בדמות כת האריה שנולד עם ויאגרה ביד: יש בו כמה סצנות מופלאות, חומר למחשבה, הומור משונה, משחק מצוין ושבירה של התבנית הקבועה של הפרקים סביב הכומר מאט: זה היה אגרוף אחד יותר מדי מאלוהים, יהווה, הקול של המשחקים האולימפיים, או איך שלא תקראו לו.
זהו הפרק שבעצם מסמן את הסדרה כאגנוסטיקנית (כנראה), אולי לפרקים אפילו מעט פוזלת לכיוון האתאיזם שם מרחוק, כי בניגוד לפרק הקודם היא מציגה את חוסר התוחלת באמונה, את הצורך להיאחז בנראטיב שאדם ממציא לעצמו ובאותות שהוא מדמיין משמיים, לא דרך אדם עם עבר של שפיות מעורערת ושמיעת קולות תוך סגידה לספר הקדוש "נשיונל גיאוגרפיק מאי 1972", אלא דרך הכומר הטוב, נציג הדת הנוצרית הממוסדת. שימו לב, אגב – אולי שמתם לב, ולא כמוני הכופרת שגילתה את זה רק בחיפוש הפסקול בגוגל – לבחירה המעניינת לפתוח את הפרק במין קטע מוזר של מלמול, שהוא בעצם תפילה יהודית (אשרי יושבי ביתך), וגם מה שהיה נדמה לי כשירת כנסיות נוצרית במהלך הפרק היו כולן תפילות יהודית (אבינו מלכנו, למשל) דווקא. האם לא רצו להרגיז את הציבור הנוצרי עם שימוש בתפילותיו כפסקול לאורגיה המשונה, או שמה רצו להכות שתי דתות ממוסדות בפרק אחד?
It's a mad mad mad world סביב מאט מאט מאט, וכרגיל, שום דבר לא הולך לו. המשיח נעלם לאוסטרליה, צרפתי משונה ועירום מפוצץ אי נידח (בסצנה מוצלחת שעונה על השאלות מסוף הפרק הקודם) ומשבית לו את הטיסות, הטיסה שהשיג לא נוחתת בשדה התעופה הנכון, והוא היה מעדיף מחלת ים קשה על פני הפרטנרים שאיתם הוא חולק את ההפלגה. מילא אנשי כת הפסיכים, אבל הוא בנה על "משלחת שלושה חכמים", וקיבל 3 חכמים ולורי. "אני לא מאמינה שהאיש הזה (קווין) הוא הביאה השנייה של ישו", היא אומרת, וסוף המשפט הזה מלווה ברעמו של כיס אוויר בטיסה. המבט של מאט זורח. הוא משלב ידיו בחיוך קטן אך יודע כל: אלוהים הראה למחללת הקודש את כוחו.
הבחירה למקם את פרק הכומר אחרי הפרק על קווין האב, מראה על הדמיון ביניהם: מאט כה חדור משימה אלוהית שהמציא לעצמו שהוא אינו רואה דבר סביבו. הוא מופתע כשלורי תוהה למה הוא לא ניסה להתקשר לנורה כאילו שכח מי זו (אגב, באופן שמזכיר את נורה עצמה, שהיתה כה חדורת משימה להגיע לאוסטרליה שלא עלה בדעתה המובן מאליו – לחלק את הכסף בינה לבין בן זוגה כדי למנוע בעיות בשדה). הוא לא קולט בכלל שאין סיכוי לחזור עם קווין בזמן למירקל ולהשלים את המשימה. הוא תקוע באותו נראטיב שהמציא: "זה ריפא את אשתי, זה העניק לי את בני" – בלי לקלוט שאותה דבקות שלא רואה מה קורה מצדדיה היא גם זו שגרמה לו להפסיד את שניהם במו ידיו.
"העזיבה של מרי היתה מבחן", הוא אומר לג'ון. כבן דמותו של איוב ביקום של הנותרים, מאט למוד מבחנים, עוד מילדותו בצל מחלה קשה והתייתמות מהוריו בשריפה. אבל עכשיו, מששבה המחלה שבגללה החלה אמונתו להמריא (בגלל המחשבה שאלוהים שעה לתפילותיו כילד ובא להצילו), העובדה שאפילו המתחזה לאלוהים מתעלם ממנו היא מבחן אחד יותר מדי.
כמו אחותו, שנתלית בתפקיד מומצא של חושפת הונאות כדי לתרץ את רצונה לשוב אל ילדיה ולקבל תשובות, מאט מתקשה להסביר לחכמים (ולורי) את האובססיה סביב ברטון: הוא נתלה בהתחלה בעובדה שהוא מתחזה, אחר כך ברצח, אבל בסופו של דבר הוא כועס, הוא כועס על התעלמותו של אלוהים, וכרגע הוא יסתפק לפחות בשטיחת טענותיו מול הטוען הכי קרוב לכתר.
אלוהים, הידוע גם לשעבר בשם דייויד ברטון.
קל לפספס את זה (אני מאשימה את הזקן), אבל זו לא הפעם הראשונה שאנחנו פוגשים או שומעים על דיוויד ברטון. הבחור על הגשר בפרק המלון הראשון בעונה הקודמת, שתופס את קווין בצווארו ומזהיר אותו שאם יהרוג את פאטי הוא לעולם לא יהיה אותו הדבר. הוא גם האדם שאומר לקווין לשיר בקריוקי בתום העונה. למעשה אנחנו שומעים עליו עוד קודם – בפתיחת העונה השנייה "אלוהים" שעל העמוד שולח דרך מייקל מכתב הממוען לדייויד ברטון. שני פרקים אחר כך הידיעה על שובו לחיים נשמעת ברקע בטלוויזיה כולל המשפט המעניין: "הוא אמר שהוא כרגע חזר ממלון".
הסצנה הטובה ביותר בפרק היא סצנת העימות האחרון בין מאט לברטון. משחק מעולה של שני הצדדים, ודיאלוג שמלא בהומור ("אתה כופר באבהות?", "זו מילה של מריה מול שלי") מחד אבל מרגש מאידך, בתהליך שעובר מאט במהלכו ממאשים אדם מטורף בהתחזות לרצח למאמין, שבעבור סוף סוף קבלת תשובות מאלוהים מוכן לראות אותו בזוכה מדליית הארד בקרב רב, רק כדי לשאול: "למה? כי חייבת להיות סיבה".
"כי חשבת שאני צופה, כי חשבת שאני שופט", אומר לו ברטון, עשית את זה בשביל עצמך. נבואתו מתחילת הדיאלוג מגשימה את עצמה: מאט משחרר אותו כשהשיג את שרצה, את תשומת לבו של אלוהים.
דווקא הדיאלוג המוזר והמטורף הזה משחרר סוף סוף את מאט. הלא אם קצין משטרה יכול לקום מהחיים ולהפוך לישו, אין שום סיבה ששדרן ספורט שהתארח עמו באותו המלון לא יוכל להיות אלוהים, ועוד כזה שספר הבשורה שלו מתומצת באופן קריא ונוח על כרטיס עם למינציה (אגב, את הכרטיס המלא אפשר לקרוא למעלה. החלק האהוב עליי: "הביצה והתרנגולת הגיעו סימולטנית"). למעשה, באיזשהו אופן, בעוד אחד מכפלי המשמעות הרבים בפרק, דייויד ברטון אכן ריפא אותו. טה-דההה!
הוא מושך את ידיו מהחיפוש אחרי קווין. הוא משלים עם מותו הקרב. הוא מסתכל שליו על האופק.
ואז מגיע אריה וטורף את אלוהים.
זו הסצנה השנייה הטובה ביותר בפרק. בסופה מאט מסתובב אל החכמים (ולורי) ובעיקר ישירות אל הצופים בבית, וכמו פאנץ' ליין של בדיחה בשבירת הקיר הרביעי, בלי שנדע אם הוא מדבר על אלוהים או על דייויד ברטון, הוא אומר: "That's the guy I was telling you about".