"חזרנו עם האירוע הגדול ביותר שאף אחד לא מצפה לו… עדיין אין סיבה לכך שאנחנו פורצים בשירה / ותדעו שאם יש לנו רייטינג טוב אז הגיהנום קפא"

חמש דקות וקצת. זה הזמן ש"גאלבנט" השקיעה בלתקוע לנו בפרצוף את העובדה שחידשו אותה. אם סדרות אחרות נוטות להגיד תודה ולשקוד על כתיבה, וחלק מהסדרות מסתפקות בבדיחת מטא קריצתית, אז "גאלבנט" הפכה את הסיפור הזה לפסטיבל שלם. ובניגוד לקריצות של הסדרות שאמורות לגרום לך להרגיש יותר חכם – "גאלבנט" הרוויחה את זה ביושר. הרי בכל מקרה כולם רוקדים ושרים בסדרה הזאת, וזה באמת טירוף שהיא חודשה לעונה נוספת אז למה לא לנצל ולסחוט את זה עד סוף. חמש הדקות האלו הן מעבר לקריצה שהצופה מרגיש טוב עם עצמו שזיהה. הן חגיגה של הסדרה את עצמה, והיא הרוויחה את זה לחלוטין, לפי איך שהעונה הזאת מתחילה.

העונה הקודמת הסתיימה עם הגיבורים שלנו מפוצלים בשלוש ארצות שונות בשלוש סיטואציות שונות. בממלכה יש את גרת' (הרבה יותר מרקד ושר העונה), מדלנה (עדיין המלכה הכי אכזרית ומהנה בממלכה) וסיד ש… אה… שם. באחד מהשילובים הקומיים הטובים של הסדרה, גאלבנט נתקע עם המלך ריצ'רד בעודם מתקדמים לעבר המטרות שלהם, ואיזבלה תקועה בארמון וצריכה להתחתן עם בן דודה בן ה-11, בזמן ששאר דמויות המשנה האחרות נהנות משיפור התנאים לעומת הטירה הקודמת.

עלילה תמיד הייתה החלק המעניין אצל "גאלבנט" שקשה לדעת איך להתייחס אליו. האם לוקחים אותה ברצינות? האם אכפת לנו ממש מהדמויות? עד כמה? הפרק הראשון מכניס אותנו בעיקר לקצב בסיסי בלי התפתחויות עלילה רציניות (גארת' עובר מהתואר "הבחור שנמצא שם לאחר שהמלך נהרג" לתואר "המלך"), בעוד הפרק השני מניע את העלילה למקום לא צפוי אך צפוי כאחד. אם חשבנו שהפיצול יימשך הרבה זמן, הסדרה מנצלת את האווירה הלא מתחייבת הכללית שלה בשביל לקשר בין הגיבורים ולסבך את העלילה עוד יותר. למרות שבדיחת הסקייפ שלה הייתה חלשה, אני חושב שאני באמת לפחות קצת מתעניין לאן "גאלבנט" לוקחת את כל הסיפור הזה הפעם. בכלל, אם יש משהו ש"גאלבנט" מצטיינת בו זה להסיט את העלילה ממסלולה הצפוי, ונחמד לדעת שגם הפעם זה מתרחש. החולשה העיקרית של העונה הקודמת היא העובדה שהיה בה המון פילר חסר חשיבות, ונראה שהפעם לא יהיה לזה מקום בולט – גם אם יהיה פילר בממלכה אחת, שתי הממלכות האחרות מתקדמות למקומות מעניינים.

מה שעוד "גאלבנט" מצטיינת בו זה להיות בזיג-זג עם איכות השירים. "הנשיקה הכי טובה/גרועה" הוא שיר די נשכח, "בוא נסכים לא להסכים" הוא מצחיק אבל לא קליט, והשיר עם קיילו מינוג היה מפתיע וכיפי מאוד – אבל השיר הטוב ביותר נשאר לעת עתה זה שפתח את הסדרה. וכמו עם שיר הנושא של העונה הראשונה, אני לא בטוח שהמצב הזה ישתנה יותר מדי במהלך העונה.

אז, "גאלבנט" חזרה אלינו. ייפיי!

הבדיחה הטובה של צמד הפרקים: הפמיניזם של השף.