ספוילר "פארגו" עונה 2 פרק 4
בזמן שהדמויות של "פארגו" מתכננות תכניות, העב"ם המסתורי שמרחף ומשגיח עליהן פשוט רועד מרוב צחוק. ואולי זו גם הסיבה שהמסגרת העלילתית מעדיפה להתנער בקלילות מאחריות על אמינות המתרחש. כך יוצא ש"מבוסס על סיפור אמיתי" מבוסס על ניפוץ ההנחות המוקדמות שלנו בנוגע אל טיבם של מניעים, מוסר ורציונל. במציאות שנערכה מבעוד מועד לכדי בידיון, המערכה האמיתית מתנהלת בין גרסאות קדחתניות עם חוקים משלהן על המשמעויות והלקחים של האירועים האלימים העתידים לבוא. אם בעונה הקודמת הייתה לעיתים תחושה לא נעימה של פאתוס דטרמיניסטי ופומפוזיות מתמשכת בתיאור עלילות בלי לב ונשמה, הפעם – כך נדמה לפחות כרגע – הנפח הנראטיבי המפוצל עושה חסד עם האינטיליגנציה הרגשית והמצפן האינסטינקטיבי של האחים כהן. במילים אחרות, השואוראנר נואה האוולי השתלט מחדש על העניינים ומציע כרגע טלוויזיה קולחת ומסוגננת. וטוב לדעת כי בפוטנציה יש בידיו ברירות רבות לאן לקחת ולאיזה כיוון למשוך את התסריט. המלאכה עוד מרובה אך סו פאר סו גוד.
Okay then
פילוסופיית החיים הפסימית של השריף האנק לארסון (טד דנסון) נוחתת על אזניו של בנו החורג, השוטר לו סולוורסן (פטריק ווילסון), בכל אימת שהם חולקים מחשבות על היעדר ההגינות באמריקה של פוסט מלחמת ויאטנם. לארסון, ותיק מלחמת העולם השנייה, רואה בערכים הנתונים כמוגבלים ומושפעים מהבנאליות של הרוע. הוא כבר הפסיק להתרגש מהזוועות בהן נתקל בזירות רצח. סולוורסן, כפי שראינו בפרק הקודם, מעדיף להתמודד ולעמוד איתן בפני קנה של שאטגאן. במשמרת שלו, החוק והצדק הם סמלים שאסור כי יתבלו או יאבדו מכוחם. אצלו הכאוס נראה כפאזה חולפת ותמיד אפשר לתקן את הקיים ולהשיב את השפיות על כנה. חושיו החדים מובילים אותו בפרק הנוכחי לשלב חדש בפיתרון חידת היעלמותו של הבן הצעיר למשפחת הפשע גרהארדט, אותו אירוע מחולל שהצית את הפיוז של הרבה טיפוסים חמומי מוח. כשהוא מגיע אל ביתם של הזוג פגי ואד (קירסטן דאנסט וג'סי פלמונס) ורומז להם כי חיבר אחד ואחד והגיע למסקנה שהם מעורבים עד הצוואר, יצר ההישרדות של פגי ממשיך להיות לה לרועץ, מה שמאלץ אותה להתכחש ספק במודע. המחיר הבלתי נמנע אותו ישלם הצמד בגלל הנאיביות והיהירות שלו עשוי בסופו של דבר לשמש כהבדל הברור בין הפנטזיה הרצויה להתפכחות המצויה.
פגי ואד, מה נגיד ומה נאמר. בעגה המקומית שלנו, חל עליהם המונח "שיהיו בריאים", היות ופרקטיקה שלומיאלית מהווה עבורם תירוץ יעיל להשתמטות מדרך הישר. פגי חולמנית ומוזרה, אופיה נותר מעומעם. הו, האירוניה! העצמת נשיותה ומיצוי יכולותיה כאינדיבידואל אלו גם הגורמים שמהווים את הסיכון לכל הרעיון העומד מאחורי הציפיות שלה להמשך. פגי לא שמה לב שהיא נשאבה לתוך חור שחור, לכודה בלימבו של שגיאות, גם אד נקלע פנימה, ואם הם לא יתעשתו בנקודה מסוימת, לא ברור לי מי או מה יחלץ אותם. החייזרים?
מייק מיליגן והקיצ'ן בראדרז (באמת שם מוצלח עבור להקת פרוג רוק) נהנים להם מחופש פעולה מוסרי מוחלט, ועל פניו אינם בוחלים בשום קלישאה של נבלים כל יכולים עם עיצוב קריקטוריסטי. מיותר לציין שבני הלוויה של מייק הם לא יותר מקרטונים עם דופק אבל הוא עצמו מקבל דיאלוגים מצוינים שהופכים את דמותו למוצלחת במיוחד. בפרק השני, מייק התרפק בשיחתו עם האנק על הרגעים היקרים בהם גברים יכולים לנהל דינמיקה רטורית שלווה ונינוחה, להתנער מקונפליקטים. בעולמו של מייק, דם נשפך כיין ועימות מתפקד כמוצא שגרתי. מה יעלה בגורלו, את זה הייתי רוצה לראות.
פלויד גרהארדט מקבלת בפרק הנוכחי את השורה ששברה את הכלים – "אנחנו יוצאים למלחמה!" כי נמאס לה מסינדיקט הפשע המאורגן של קנזס סיטי. הם ישבו להם בשולחן המו"מ, ניסו להגיע להבנות והכל התפוצץ. חילוקי דעות בקרב גנגסטרים לא יובילו לתוצאות מרנינות. התחזית: שלג של עופרת. היה יופי של פסקול אופראי בסצינות של משפחת גרהארדט. זוהי טרגדיה קלאסית הנרקמת לנגד עינינו.