ספוילר "ריק ומורטי" עונה 2 פרק 4
אחת השאלות שהכי מטרידות לגבי ריק ומורטי היא שאלת השותפות של היוצרים שלה דן הרמון וג'סטין רולנד. זה לא שחסרות סדרות עם יוצרים מרובים, אבל נראה שב"ריק ומורטי" השאלה "מי אחראי למה?" חשובה ביותר: האם הסדרה היא עוד דלק לרכבת "דן הרמון הוא גאון" או האם הוא נמצא שם רק בשביל לשלוט בג'סטין רולנד, שלא יחזור בטעות לסרטון שהתחיל את הכל. קל לזהות אילו רגעים הם 100% ג'סטין – כל פעם שהאנימציה היא שתי שניות מאחורי הקול זה ג'סטין רולנד נכנס לאולפן קול ומאלתר דברים מטומטמים שריק או מישהו אחר אומרים, ואז האנימוטרים צריכים לצייר את זה. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא "שני אחים", ואם להיות יותר רלוונטיים, אז החלק בפרק שבו מדברים על הקאצ'פרייזים הטיפשיים של ריק.
קצת יותר קשה להבין מתי בדיוק הרמון נכנס למשוואה. ראיתי תגובות שהפרק הקודם היה מושפע מאוד מהרמון עקב השימוש בג'ירפות, ג'ינג'יות ויחסים תלותיים לאבות, אבל זה נראה כמו השפעה זניחה. לעומת זאת, פרק שבו כל הדמויות כלואות במקום אחד בזמן שעיקר הפעולות שמתרחשות זה פלאשבקים ללא הקשר? זה הרמון. זה לא היה יכול להיות יותר דן הרמון אם הוא היה בא אלי הביתה ומשתין על מסך הטלוויזיה שלי כדי לסמן טריטוריה.
האיש נורא נהנה להשתמש בשטיקים של "פרק שמורכב מזיכרונות שלא קרו", דבר שקרה בקומיוניטי לפחות פעמיים (לא צפיתי בעונה השישית עדיין. זה קרה גם שם?), כך שהופעה של פרק כזה ב"ריק ומורטי" נראית פחות כמו בחירה ויותר כמו ציפייה למובן מאליו. מה שלא מובן מאליו זה שבמקום להשתמש בפורמט הזה בשביל בדיחות קלות, ריק ומורטי לקחה אותו והפכה אותו לכלי עלילתי חשוב.
העלילה פשוטה אך גאונית באותה מידה: חייזרים טפיליים שמתרבים על ידי זיכרונות מזויפים. מישהו צריך לכתוב סרט מדע בדיוני ארוך ומרתק מהסיפור הזה. הוא עדיין יהיה גרוע יותר מהפרק, אבל כמעט כל קונספט מדע בדיוני שהולך ראש בראש מול "ריק ומורטי" מפסיד. מה שהרעיון הזה נותן לפרק, זה מעבר לכך שכל פלאשבק לא קשור הוא מצחיק מאוד (האהוב עלי מבין הפלאשבקים הללו הוא הטיול של סאמר לארץ הקשתות. למרות שהדייט של מורטי קרוב מאוד) אלא הוא מקדם עלילה חשוב. החייזרים משתמשים ומרמים את המשפחה לזכור אירועים גדולים ומטורפים, וככל שהאירוע מטורף יותר כך המשפחה נמצאת בסכנה גדולה יותר. גם הניסיון הפשוט של ריק לזכור בכמה הם התחילו מתגלה כלא שימושי, כי אפשר בקלות לעוות את הזיכרונות לחשוב שעשית משהו אחר. במקום קאטים לא קשורים בשביל פאנצ'ים על תרבות פופ (השימוש הרחב יותר של הפורמט), קאטים לא קשורים שמשפיעים ישירות על הדמויות והעלילה. אז, בעצם, קאטים כן קשורים? לא משנה.
החלק הראשון של הפרק מתגבר ומתגבר עד שבני המשפחה המקוריים הם אלו שמוטלים בספק באמיתות שלהם, ונראה כאילו לא תהיה אף דרך לפתור את המצב בשום אופן שהוא לא דאוס-אקס-מאכיני בטירוף, עד שמורטי מציל את המצב. לא ברור אם זה מכוון או לא, אבל העונה השנייה ממשיכה להראות את ההתפתחות והחיוניות של מורטי בפתרון המצבים האלה. החולשה של החייזרים היא שהם לא מסוגלים לייצר זיכרונות לא נעימים של עצמם, מה שמוביל לרצף נוסף של פלאשבקים, הפעם אמיתיים, של הדברים הנוראיים שהם עשו אחד לשני (המנצח כאן הוא בלי ספק האינטראקציה בין סאמר ומורטי במטבח. המקום השני הוא האינטראקציה ביניהם בדשא) ונראה שהכל חוזר לקדמותו, עד שהמשפחה יושבת לאכול, בת' יורה במר קקי-חור-תחת (שכמובן, תמיד היה קיים. וכשאני אומר "כמובן" אני מתכוון "הסדרה עשתה הכל בשביל שנחשוד שהוא לא קיים עד לשינוי כותרות הפתיחה עצמם וזה אחד הטוויסטים הנהדרים ביותר שבוצעו בטלוויזיה") והפרק מסתיים בבת' מוזגת לעצמה עוד כוס יין (אלכוהוליזם עובר במשפחה, לצערנו) עם ההבנה הנוראית של מה שהיא עשתה. לעזאזל, אי אפשר להגיע לאיזה סיום של פרק בלי שמישהו כמעט הורג מישהו ולוקח סמים בשביל לשכוח את זה? הפעם אפילו הקטע אחרי הכתוביות לא ממש משכיח את הכאב. השורה "אני מצטער שהיו לך זיכרונות טובים ממני" חותכת בבשר.
לסיכום: הפרקים החדשים של ריק ומורטי כל כך טובים שאם הייתי תקוע איתם בפרק הזה הייתי יורה בהם כי אין לי מהם שום זיכרונות רעים, והם כנראה באמת היו מתגלים כטפילים.
הערות צדדיות:
* קרו הפרק הזה הרבה דברים מצחיקים, אבל השורה שהרגה אותי לחלוטין הייתה "סאמר, אני אוהבת אותך!" -"כן". אם הייתי צריך להסביר מה בשתי השורות האלה מצחיק לאדם זר, הייתי כנראה מסתבך במילים שלי וזה רק מראה שכתיבה טובה לא תלויה בשנינות ורפרורים תרבותיים בלתי פוסקים. מדי פעם מספיק קור דם נוראי.
* הדמות הבדיונית האהובה עליי היא כנראה הצלם דינוזאור. אני לא בטוח למה, אני מניח בגלל שהוא (היא?) כל כך שימושי להרבה סיטואציות. מי לא היה רוצה בחתונה שלו צלם דינוזאור?
* מערכות היחסים הבדיוניות שהתפתחו בין בני המשפחה ליצורים היו נוגעות ללב. ג'רי וישנוני-גארי לעד.
* ואם אנחנו דנים בפרקי פלאשבקים שלא קרו או בכלל: יש לי פינה חמה בלב לפרק 2 של הסדרה המצוירת של "מוכרים בלבד", שעובד על אותו רעיון אבל משוחרר מעלילה כלשהי. ובכלליות, לחובבי אנימציה שמחפשים יצירה קצרה וגאונית וקורעת מצחוק מומלץ לראות את הסדרה, שבוטלה אחרי שני פרקים ויצרו ממנה רק שישה. היא קצרה, נהדרת, מצחיקה ובריאן קרנסטון מדבב בה.