קשה להאמין שזה לא מכוון: המיני-סדרה החדשה "עיירה ללא מוצא" מתחילה בדיוק כמו "אבודים" – תקריב על עינו הנפקחת של הגיבור הראשי, שנמצא שכוב ביער בחליפה אחרי שעבר תאונה כלשהי. אפשר להבין. תגידו מה שתגידו על "אבודים", אבל לאורך שנותיה היא ידעה היטב איך למגנט אותנו אל המסך, ולמרות שסופה צילק את אמונם של צופים רבים, שוב ושוב ניכר שהיא עדיין מהווה בצדק אבן בוחן ליצירות המסתורין שבאות אחריה – ללמוד הן ממעלותיה והן מטעויותיה.
שלא בטובתה, עם ההומאז' הקטן הזה מזכירה לנו "עיירה ללא מוצא" עד כמה קשה כעת להתמסר לסדרת מסתורין ומיינדפאק, בלי לדעת שאתה מפקיד את המפתחות בידי מישהו שיודע מה הוא עושה. מ. נייט שאמלאן, מה לעשות, לא בדיוק הוכיח את עצמו כמישהו כזה אחרי כ-15 שנה של מפלות קולנועיות מהדהדות – בהן "הכפר", "נערה במים", "איירבנדר", "שטן" ו"העולם אחרי". למעשה לא ממש ברור איך מישהו בכלל בטח בו כדי ליצור משהו, אבל הנה זה בכל זאת קרה. בהתחשב בכל אלה המיני-סדרה החדשה שלו, "עיירה ללא מוצא" (שם מעולה בעברית ל-"Wayward Pines", שבארה"ב שודרו שני פרקים ממנה ואתמול עלתה ב-yes Action), דווקא מסתמנת כבסדר על פי שני הפרקים הראשונים שלה.
סיפור המעשה עוקב אחרי סוכן השירות החשאי אית'ן בורק (מאט דילון), הנשלח למצוא שניים מעמיתיו שנעלמו איפשהו באזור העיירה ווייוורד פיינס שבאיידהו. תאונת דרכים משלחת אותו אל בית החולים המקומי, שם הוא מגלה שהטלפון, הארנק והתג שלו נעלמו כולם. במשך עשרים הדקות הראשונות של פרק הבכורה (שאותו שאמלאן גם ביים) ברור שמשהו מאוד לא תקין עם העיירה הזו, אבל מלבד העריכה והמוזיקה קשה להבין מה. כאשר אית'ן נכנס לפאב ואומר לברמנית (ג'ולייט לואיס) שהיא האדם הנורמלי הראשון שהוא פוגש בעיירה הזו, זה לא אומר לנו כלום כי עד השלב הזה ראינו אותו נפגש רק עם בריסטה שבפניה התמוטט ואחות שבאמת היתה סופר קריפית (מליסה ליאו הגדולה). לאחר מכן, עם זאת, אנחנו נחשפים למוזרות של ווייוורד פיינס. האנשים בה משונים, הרחובות כמעט תמיד ריקים, שיחות טלפון שאית'ן מבצע אמנם צולחות אבל מגיעות תמיד למשיבון או לאדם לא נכון, משהו מאוד משובש בזמנים, אין צרצרים אבל יש מתקן שעושה רעש של צרצר, ומסביב לכל יש גידור אלקטרוני מעורר חשש. האם המקום הזה מתקיים בזמן אחר? יקום מקביל? האם מדובר בניסוי? האם זהו "המופע של טרומן"? או "האסיר"? "טווין פיקס"?
האחרונה מהווה ללא ספק השפעה ישירה על "עיירה ללא מוצא". הסוכן שמגיע מבחוץ, האווירה הפרברית הפיפטיזית שמעלה על הדעת בי-מוביז מהתקופה ואת "אזור הדמדומים". אבל "עיירה" מכוונת הרבה פחות גבוה מכפי שעשתה "טווין פיקס", וזה בסדר גמור. למעשה היא ממש מתמסרת לתחושת הבי-מוביז, וזה ניכר בעיקר בפרק השני, שבו דברים נראים חפוזים ואפילו נדמה כי העריכה קצת חורקת, אבל איכשהו זה משרת את הקונספט.
יש כמה דברים עיקריים שעומדים לזכותם של שאמאלאן ושל הסדרה. היא מצולמת יפה, סט העיירה הקטנה והפסטורלית נהדר ממש, השחקנים טובים כצפוי – מלבד הנמנים לעיל נמצאים כאן גם טרנס האוורד וקרלה גוג'ינו המהממת – אבל המרכיב החשוב ביותר כאן הוא הידיעה שדווקא יש בה מוצא. העובדה ש"עיירה ללא מוצא" מבוססת על ספר (הראשון בטרילוגיית ספרים שהראשון בהם יצא לאחרונה בעברית בהוצאת 'אופוס', תחת השם "ברוכים הבאים לוויוורד פיינס"), ושמדובר רק במחויבות קצרה, עשרה פרקים בלבד, מסייעים מאוד להתמסר לסיפור מסקרן למרות טראומות עבר. גם אם אנחנו מפקידים את זמננו בידי מישהו שאינו ראוי לו, גם אם אין לנו כוח ללקט רמזים כדי לנסות לקבל מושג ברור יותר – לפחות אנחנו יודעים שיש התחלה, אמצע וסוף קרוב יחסית.
—